שתהיו אוהבים זה את זה

"וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (בראשית מח, כ).

קודם פטירתו, מבקש יעקב אבינו מבנו יוסף להביא לפניו את שני בניו, מנשה ואפרים, כדי לברכם. לברכת יעקב לאפרים ולמנשה, המצוטטת לעיל, דרוש ביאור: מדוע זכו דווקא אפרים ומנשה לכך שאבי האומה מברך דווקא אותם ומכריז "בך יברך ישראל!", דהיינו שבמשך כל הדורות העתידיים, כל אב שיבקש לברך את בנו ולאחל לו את הטוב ביותר, יברך ויאמר: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". מה מיוחד בבני יוסף שזכו לכך?

כשמתבוננים בסדר המאורעות המוזכרים בפסוקים, הדבר מובן: בתחילה, ברכם יעקב אבינו בברכת 'המלאך הגואל' בלבד. ורק לאחר שיוסף סבר בטעות כי אביו אינו יודע מי הגדול ומי הקטן, ויעקב אומר לו 'ידעתי בני, ידעתי', הוא עובר לברכם בהתפעלות את ברכת 'בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל'.

מה התרחש כאן? יעקב אבינו נפעם לראות בעיני רוחו אהבת אחים אמיתית. בתחילה, היו שני הבנים סבורים כיוסף אביהם שיעקב אינו יודע מי הגדול. אולם לאחר ששמעו את דברי הסבא יעקב האומר ברוח קודשו כי "אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם", ובכל זאת הגדול לא קינא בקטן אלא שמח באמת בשמחת תפארת גדולתו, והקטן לא התנשא בלבו על אחיו, אלא נשאר בענוותנותו ובאהבתו הטהורה לאחיו הגדול, אמר יעקב: כך יש לכל אב לברך את בניו, שיזכו לאחדות טהורה ואמיתית כזו. לכן רק אז הוסיף ואמר: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹוקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה"!

עיקר הקושי הוא להגיע לדרגה זו של אהבת אמת טהורה. אולם הדרך להגיע לדרגה גבוהה זו מתחילה באמונה וביטחון בה' יתברך, הנותן לכל אחד בדיוק את מה שהוא זקוק לו לצורך תיקונו המושלם. ואם כן, אם הזולת קיבל מה שאני לא קיבלתי, הרי זה ברור שהוא קיבל משום שהוא צריך זאת, בעוד שאני אינני זקוק לזה. הקומה הנוספת לכך באה לידי ביטוי במצות 'ואהבת לרעך כמוך'. שעל ידי שמרגיל עצמו בתמידות לחפוץ בטובת זולתו, הרי ממילא בעת שטוב לזולתו שמח הוא על ששאיפתו התמידית שיהיה טוב לשני, הנה היא מתגשמת לנגד עיניו. ובפרט ש'כל ישראל ערבים זה בזה' – וביארו בתורת הסוד, שחלק משורש נשמת כל יהודי נמצא בכל יהודי אחר, ונמצא למעשה שהוא ואני חולקים את אותה הנשמה, וממילא את אותה ההצלחה.

ובאמת שמשמחה בשמחת הזולת, אין מפסידים אלא רק תועלת באה אליו. וכמו שמצאנו שני אחים אחרים, משה ואהרון, שכאשר חשש משה לקבל את מנהיגות ישראל מתוך דאגה שמא תהיה בכך פגיעה באחיו הגדול, בישרו הקב"ה שאין לו לחשוש והעיד על אהרון: "הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי... וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". כלומר, שמחתו לא תהיה רק על פניו, אלא הוא באמת ישמח בגדולתך. ובזכות שמחה זו ששמח אהרון בטובת אחיו הקטן, זכה להיות הוא כהן גדול וכל צאצאיו כהנים במקדש ה'. כמובא במסכת שבת: "בשכר 'וראך ושמח בלבו' זכה לחשן המשפט על לבו".

ואם כך בין אחים שאהבה טבעית קיימת בלבם, על אחת כמה וכמה כאשר ישנה אהבה ואחדות בין כלל ישראל. ויש לדעת כי עיקר האחדות מתבטאת בהרגשה הפנימית, כלומר שיש לאדם לשמוח כשטוב לכל יהודי – אף אם איננו מכירו, ומאידך צר לו בצרת כל יהודי – אף אם איננו מכירו, וזאת אף על פי שאין בידו לסייע. לפי שעצם האחדות יוצרת מארג בין כל נשמות ישראל. ויהי רצון שנזכה לאחדות אמיתית ושלמה, ומתוכה לביאת גואל צדק בקרוב. שבת שלום.

נערך מתוך הרצאת הרב באתר הידברות

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת ויחי – כל הסרטים ב-VOD הידברות