כמה עובדיה יוסף איכא בשוקא?

קוני המכולת שבשכונת 'בית ישראל' הירושלמית, הרימו גבה באותו בוקר בהיר, למראה ראש הישיבה עטור הגלימה והדור הפנים, שנכנס לפתע למכולת השכונתית. כל הקונים נרתעו לאחוריהם ביראת כבוד, ופינו לרב את הדרך. בצעדים מהירים ניגש ראש הישיבה אל בעל החנות, והחל מסתודד אתו ברצינות. הסקרנים שבין הקונים הצליחו לקלוט בין הדברים כי ראש הישיבה שאין לו בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה והרבצת תורה, מבקש לשמש כ...מוכר בחנות. הם לא האמינו למשמע אזניהם... בצד, ישב לו נבוך, בנו של המוכר, שהחל לאחרונה לעבוד בחנות, והשפיל עיניו כל אימת שהצביע ראש הישיבה לכיוונו בעת ששוחח עם אביו.

ולא ידעו הם לא שיערו ואף לא פיללו כי עדים המה לרגע מכונן, רגע היסטורי בו הוכרע עתידו של הדור כולו!

מה הביא את ראש הישיבה החשוב אל חנות המכולת, ומדוע העלה הצעה כה משונה, לשמש כ...זבן בחנות?

* * *

ובכן, סיפורנו התרחש בירושלים של שנת התרצ"ג. באותם ימי דחקות ועוני, שבהם בני אדם נאבקו על כל שילינג, לא היה מובן מאליו שבחורים ממשיכים את חוק לימודם בישיבה. רובם נטשו את ספסל הלימודים, על מנת להביא טרף לביתם.

גם בבית ר' יעקב עובדיה שעלה מעיראק כמה שנים קודם לכן, היה עול כלכלת הבית קשה מנשוא, ובאופן טבעי רתם אב-המשפחה את בניו לעבודה בחנות המכולת שלו בשכונת בית-ישראל בירושלים.

אולם את בנו בכורו עובדיה (יוסף), שהיה להוט על התורה, וניכר כי לגדולות נולד, התאמץ האב בכל זאת לשלוח לישיבה למרות הדוחק הגדול.

ואכן, כבר בגיל 12 (בשנת תרצ"ג), אחר שסיים את חוק לימודיו בתלמוד תורה 'בני ציון' בשכונת הבוכרים, חבש עובדיה המתמיד את ספסלי הישיבה המעטירה 'פורת יוסף' בין חומות ירושלים העתיקה - הישיבה היחידה לבני יהדות המזרח בארץ ישראל בימים ההם.

הילד השקדן לא אכזב, והתגלה כעילוי עצום. רבותיו עמדו משתאים לנוכח כשרונו המדהים, עמקותו והבנתו היסודית, השלובים בזכרון מיוחד ושקדנות בלתי נלאית. ראש הישיבה, רב רבנן, מרן הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, שגילה בעלם הצעיר כשרונות נדירים ושקידה עצומה, הבין כי מדובר בנכס אדיר שעתיד להאיר עיניהם של ישראל, ושימש עבורו כאב רוחני.

רחיים על צווארו ויעסוק בתורה!

חזה השטן את המהפכה העתידית אשר עתיד לחולל הנער בעולם התורה, והחל מערים קשיים.

יום אחד, בהיותו בגיל 15, כאשר שב הביתה מלימודיו, הודיע לו אביו, כי באו מים עד נפש, ומעתה מוכרח גם הוא להתגייס כשאר אחיו לטובת החנות המשפחתית. באחת קדרו פניו, והוא שקע בעצב רב. קשה היה לו לעזוב את חוק לימודיו הנאהבים בישיבה, אך דא עקא שחזקה עליו פקודת אביו. וכך, בתום שלש שנות לימוד והתעלות בישיבה, הלך לסייע בידי אביו.

מלאכת החנווני שהוטלה על כתפי הנער הצעיר, היתה כרחיים כבדים על צווארו. נפשו שחשקה בתורה, אוותה להמשיך לפקוד את ספסלי הישיבה, אך מה לאל ידו לעשות...

בחוסר חשק בולט הוא סייע לאביו לפרוק סחורות ולסדרן על המדפים בחנות או במחסן המכולת. כמי שכפאו שד, עומד היה מאחורי הדלפק ומשרת את הלקוחות. שינויי המקום אמנם לא פגעו בהתמדתו. הוא היה מגיע למכולת עם ילקוט גדוש בספרים, ובחלק משעות היום כשהחנות התרוקנה מלקוחות ולחץ העבודה פחת, שקע 'המוכר' הצעיר בין דפי הגמרא הכבדה שהניח על הדלפק אחר שניערו מגרגרי הסוכר ופירורי הלחם. האב השתדל שלא להטריד את בנו, ודי חיבב את המראה של הבן השקדן.

כשהזדמן לקוח, היה הנער עוקר עצמו בכח ובכאב מרצף לימודו, מגיש לו את מבוקשו, ושב כהרף עין להתרפק על אהבת חייו - הוויות אביי ורבא, לרוב שוכח לדרוש מהלקוח את התשלום...

אז התגלתה אחת התכונות הבולטות של עובדיה הצעיר - שקיעותו בלימוד. כאשר הוא מעיין בספריו, ידעו הכל, הוא צולל עמוק אל תוכנם ושוכח מהעולם. גם כאשר הוצב כשומר בחנות, לא הבחין בגונבי המוצרים, וכשהלקוחות הבינו היכן נמצא באמת ראשו, החלו דברים רבים פשוט להעלם...

חבריו לישיבה ערכו פעם דיון בבדיחותא האם מותר ל'סחוב' מחנות האב ממתקים בשעה שעובדיה הוא השומר או שמדובר בגניבה. התלמידים הביאו טיעונים לכאן ולכאן ולבסוף לא הגיעו להכרעה, ולכן הביאו את השאלה ההיתולית בפני עובדיה עצמו... הוא כלל לא קלט כי מדובר בבדיחה פנימית של חבריו לספסל הלימודים ושהשאלה ההלכתית עוסקת בו...

שנים לאחר מכן, כשכיהן כראשון לציון ורבה הראשי של ישראל, ביקר מרן באחד מבתי הכלא כדי להשמיע דברי חיזוק בפני האסירים. אחד האסירים נגש אליו והתוודה כי ניצל את שקיעתו בלימוד כדי לקחת ממתקים ללא רשות מחנותו של אביו, וכעת הוא מתחרט על המעשה. מרן חיזק אותו לשוב בתשובה על כך והרגיע אותו שהוא מוחל לו בלב שלם.

בקומה השנייה מעל חנותו של אביו, היה יושב ושוקד אחד מחשובי חכמי בבל, חכם ששון לוי זצ"ל, שהיה רגיל ללמוד בנגינה ובהתלהבות. והיה קולו של חכם ששון הולך ונשמע בחנות בה ישב מרן. וכאשר היה שומע הקולות, היו זולגות עיניו דמעות מגעגועיו לעסוק בתורה כבעבר כמו חכם ששון.

עתיד הדור על כף מאזניים

ובינתיים, ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, לא ידע מכל אשר נעשה, שכן עובדיה המתמיד חדל לפקוד את ספסלי הישיבה ללא כל הודעה מוקדמת.

אך בדיוק כמו שלאב ביולוגי לא קשה לזהות שבנו נעלם, גם לאביו הרוחני - ראש הישיבה, לא נדרשה תשומת לב רבה כדי לחוש בהעדרו של תלמידו האהוב, אשר חסרונו הותיר חלל ריק בהיכל הישיבה.

באחד הבקרים, כאשר עבר ראש הישיבה כהרגלו מכתה לכתה [כך נקרא 'חדר שיעורים' בישיבות המזרח], עוקב אחר התקדמות התלמידים, נכנס לכתתו של הגאון רבי אליהו לופס זצ"ל, שם למד הנער עובדיה. משהבחין כי עובדיה חסר, בירר את הדבר, ונחרד לשמוע כי בשל מצוקתה הכלכלית של המשפחה, העמיד האב את בנו עובדיה כעוזר בחנות המכולת...

רבי עזרא ידע גם ידע את הכוחות האדירים הטמונים בעלם חמודות זה, וחרד לגורלו של העילוי הצעיר שכוכבו החל לדרוך. הוא הבין כי באם לא יפעל כאן ועכשיו, תהיה זו בכיה לדורות.

ראש ישיבת "פורת יוסף" לא התמהמה. עוד באותו יום, התייצב בכבודו ובעצמו בחנות המכולת. חכם יעקב האב, נחרד לקראת הגאון, ותמה על מה זכה לביקור כה חשוב... לאחר שאילת השלום, הסביר ראש הישיבה כי מטרת בואו הינה לבקשו לאפשר לבנו עובדיה ללמוד תורה. "בנך תלמיד חכם עצום, וכל רגע שאינו לומד הוא השחתת זמן יקר. הנח לו ללמוד, הוא עוד יהיה גדול הדור הבא!" ניסה הרב את כל כוחו בשכנוע.

"הפרנסה אינה מצויה", קונן חכם יעקב באוזני ראש הישיבה טוב הלב, "יש רעב בחוץ. בני ינהל את החנות ואלך אני לקושש עוד פרנסה", פרש האב את עמדתו בדרך ארץ.

רבי עזרא הבין ללבו, אך גם לא יכול היה לוותר על ההבטחה הגדולה הטמונה בבנו. במקום להתווכח עם האב, עשה מעשה, כשהוא בוחר להמחיש לו את גודל ההפסד בדרך יוצאת דופן.

לעיניו הנדהמות של האב, הגביה את שולי גלימתו ופנה לעבר צדו הפנימי של הדלפק. "אם זקוק אתה לעזרה, אני אחליף אותו כאן בחנות... ביטול התורה שלו חמור משלי!" אמר בנועם נחוש.

האב נרתע לאחוריו בבהלה, נשק את כפות ידיו של הגאון וביקש את סליחתו. המעשה של ראש הישיבה חולל בלבו את מה שלא יכלו דברי שכנוע רבים לפעול.

והנער, שב בשמחה אל חיקה החמים של התורה הקדושה.

הלא זה הו'ד מורנו ורבנו מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל.

אין ספק כי תושייתו של רבי עזרא, היא זו שהצילה את דורנו!

המעמד לו היו שותפים הקונים בחנות, היה בעצם מעמד קבלת התורה של דור שלם! אכן ניתן לומר כי אילולי ההוא יומא, כמה עובדיה יוסף איכא בשוקא?!

כאשר לימים יכהן אותו נער כנשיא מועצת חכמי התורה, ויכתת רגליו למקומות נדחים להביא דבר ה' לרחוקים, ובעיקר להשפיע עליהם לרשום את ילדיהם למוסדות תורנים, הסיסמא שבפיו תהיה "אם אין גדיים - אין תיישים". והוא יודע היטב את משמעות הדבר. אצלו, אין זו סתם קלישאה, אלא עדות חיה אשר אותה למד על בשרו באחד השיעורים הגדול ביותר שהעניק לו מורו ורבו באותו יום בהיר במכולת של אביו... ללא ספק, רבבות הילדים הזוכים לחסות בצל כנפי השכינה בתלמודי התורה של רשת מעיין החינוך התורני שהקים במו ידיו, באו מכח 'ההוא יומא'.

רבי עזרא זכה לראות את פארות פרי גידוליו, ופעם אף התבטא באופן נדיר כי 'אילו לא קמה ישיבת 'פורת יוסף', אלא כדי להוציא את הרב עובדיה יוסף, היה הדבר כדאי'.

בדידו הוה עובדא

המעניין ביותר לגלות כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה. מי שיתחקה אחר תולדותיו של רבי עזרא עטייה, ימצא כי לא בחנם כאב רבי עזרא את כאבו של הנער שאינו יכול לשבת וללמוד בשל קשיי הפרנסה של הוריו. את העקשנות הזו, לעמוד על כך שתלמידו ימשיך את לימודיו בישיבה, למד רבי עזרא ממקרה דומה שקרה לו עצמו כשהיה בחור ישיבה צעיר.

יתום היה מאביו, ולמרות ניסיונותיה של אמו לפרנס את הבית לבדה, יוקר המחיה בירושלים ועול הפרנסה הכבידו על גבה, והנער העילוי שלמד בהתמדה יום-יום, נאלץ לעזוב את הישיבה ולוותר על אהבת חייו, כדי לעבוד ולפרנס את אמו האלמנה.

לצורך כך, החל ללמוד נגרות אצל דודו, אך את הלימוד לא היה מסוגל לנטוש לגמרי. מדי לילה היה קם כדי ללמוד ברציפות שעות ארוכות.

באותה תקופה, נפתחה בירושלים הישיבה הראשונה לחכמי ארם צובה על ידי הגאון רבי עזרא הררי זצ"ל. מסופר כי כאשר שמע רבי עזרא, כי הנער החל בלימודי נגרות, ניגש אליו והבטיחו כי הוא ידאג לפרנסת משפחתו ובלבד שילמד תורה. ואיך אומרים, כל השאר היסטוריה.

הנער שהוטרד בבעיות הפרנסה שלו ושל אמו, גמל טובה לנערים רבים ממשפחות קשות יום כשהפך לראש ישיבה. גזבר הישיבה סיפר, כי כשהיה מגיע בחור מבריק שלא היה בידו הסכום הדרוש לאחזקתו, היה מבקש רבי עזרא לנכות ממשכורתו ולקבל את התלמיד לישיבה.

לא לחנם, זכה שכמעט כל תלמידיו האירו ומאירים את העולם באור תורתם. הלא כך אמרו חכמים (נדרים פ"א ע"א): "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה"!