מה הקשר בין אביי ורבא - להמצאת פטנטים? ראיון שיפתיע אתכם 

הכירו את אלחנן נאה, חוקר ומרצה בלימודי יהדות בשנות השישים לחייו, מוסמך לתלמוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, ואוטודידקט רב תחומי המלמד שנים רבות תלמוד ואגדה בבתי ספר, באוניברסיטאות ובמכללות. בעקבות ספרו החדש "אפשר אחרת", המזמין את הקורא למסע מרתק בעולמה של סוגיה תלמודית ודרכי החשיבה המובילות לפתרונה - יצאנו לבדוק מה אומר צמד המילים "חשיבה תלמודית" או "חשיבה יוצרת" לכל אחד מאיתנו.

תוכל להסביר לאדם הפשוט מהי חשיבה תלמודית?

"ראשית נסביר מהי חשיבה אנושית. החשיבה האנושית מתחלקת למספר סוגים. השניים היותר מוכרים לנו הם החשיבה האנליטית-ביקורתית - זוהי חשיבה שמתאימה למדעים מדויקים כגון מתמטיקה, פיזיקה וכדומה, והמוטו המנחה אותה הוא 'בוא נבהיר מה יש לפנינו'. חשיבה יוצרת, לעומתה, זוהי חשיבה שמתאימה לטכנולוגיה,שירה ועוד, והמוטו שלה הוא 'בוא ננסה לחשוב בצורה אחרת, לאלתר, לחדש. לצאת מהקופסה'. חכמי התלמוד, חושבים גם בצורה לוגית-אנליטית, וגם מנסים לחפש דרכים חדשות. מתוך מציאות מסוימת, וכאשר הדרך המקובלת 'נתקעת', הם מנסים לחפש דרכי פתרון אחרות".

הספר מתאים לכל אדם או שיש צורך בידיעות מקדימות?

"הספר ראה אור בהוצאה העממית 'עם עובד', לא בכדי. על מנת לקרוא את הספר שלי צריך שני תנאים מקדימים בלבד: א. לדעת עברית. ב. להיות בעל יכולת ליהנות מקריאת ספר. כתיבת הספר נמשכה עשר שנים, בהן, בד בבד, עסקתי במחקר מעמיק על אודותיו. היה חשוב לי לשמוע דעות מדעות שונות, ולכן נתתי לאנשים רבים לקרוא את החומר, ואף שיניתי את כתיבתי בהתאם לדעותיהם של האנשים. כך קרה, שעל פרק אחד שאמרו לי שהוא 'לא זורם', נאלצתי להתעכב ולשנות אותו שמונה עשרה פעמים, כדי שיהיה קליט ומעניין, ובעיקר מתאים לכולם".

האם נכון לטעון שאנשים שניחנו בחשיבה יוצרת, הם בדרך כלל בעלי תכונות ייחודיות ושונות מאלו שחסרים אותה? כך למשל, האם ניתן לומר שבעל חשיבה יוצרת מפותחת, באופן גורף יהיה גם יותר סבלני, שקדן על לימודו וכדומה?

"בגדול, החשיבה היוצרת היא משהו שאדם נולד איתו, אם כי ניתן לפתח את אותה. מחקרים שנעשו בתחום מוכיחים כי כמעט לכל אדם ישנה יכולת מסוימת כזו, אך יכול להיות שהיא אינה דומיננטית. לעתים, ייתכן שהחשיבה היוצרת כן דומיננטית, אך גורם חיצוני מדכא אותה בשיטתיות. כמורה ומחנך, אני יכול לציין כי בתי ספר רבים בחינוך המערבי, שמים את הדגש יותר על משמעת ועל חשיבה אנליטית, ופחות על פיתוח חשיבה יצירתית. החינוך המערבי לא דוחף את הילד לנסות לשאול שאלות חדשות, כי רוצים להעביר לו את 'התשובות הנכונות' לשאלות שהמורה מציג, ואין נכונות לעודד את הילד לחשוב, גם אם יש חשש שהוא יאמר דברים טיפשיים. זה משדר לילד שהשאלות שלו הן לא חשובות. כיום, בתי הספר מודעים יותר לעניין, והמצב מעט השתפר. על סמך מחקרים שנעשו על תכונות האופי של הגאונים, נמצא כי רבים מהגאונים שנבדקו, ניחנו ביצר סקרנות גבוה יותר משל אחרים, בנכונות לחזור על דבר 10 פעמים, ובחוסר אמונה בסמכות. תכונה אחת אשר אפיינה את כל הגאונים: היכולת שלהם להחזיק סתירות וניגודים, ולהמשיך לחיות עם זה, אופיינית מאוד אף לחשיבה התלמודית".

מהי תרומתו של הספר לעולמם של לומדי התורה?

"הספר מתמקד בחשיבה היוצרת ומזמין את הקורא לאתגר חשיבתי. כך, הוא לומד לומר הפוך ממה שמלמדים אותו. להקשות קושיות. להגיע לפתרונות חדשים לבעיות. ללמוד 'לריב' – הוא מהלך חשוב בלימוד התורה. הניסיון לכפות את דעתך על השני הוכח כלא מוצלח בין שניים שלומדים יחדיו. 'יבוא הכתוב השלישי – ויכריע ביניהם'. הכתוב השלישי לא יגיד מי צודק, אלא יחלק בין שניהם את השטח ויביא אותם למקום שבו שניהם יכולים לחיות בסוג של פשרה, בלי שיידרש מהם לעשות ויתור גדול מדי על השטח שלהם, כך למשל, בכל סיטואציה ובעיה, ינסו הלומדים לברר איך אפשר לעשות שכל צד יקבל יותר מ-50 אחוזים, לרווחת הכלל. כמו כן, הספר עושה אפיון בסדר של הסוגיות - לפי סדר כרונולוגי וכן לפי סוגי הדיון - במה דנים ואיך דנים; דבר המקל מאוד על הלימוד".

האם הייתה לך מטרה ספציפית בכתיבת הספר?

"בהחלט. המטרה הייתה לעשות סדר. להציג את החשיבה היוצרת של התלמוד ולהראות אנלוגיה בינה לבין החשיבה של ממציאים וחדשנים, המאופיינים במרדנות, שבירת מוסכמות, חוסר קבלת משמעת; סקרנים ובעלי יכולת לחדש".

היו קונפליקטים במהלך כתיבת הספר?

"לאורך כל הדרך, מתחילת כתיבת הספר, התייעצתי עם הרבה אנשים חכמים והושפעתי מספרי הדרכה שונים. בשלב מסוים הרגשתי שהספר תקוע, עד שהתייעצתי עם אדם אחד חכם מאוד, שהראה לי שאני מנסה להשיג יחד שתי מטרות: קידום חשיבה יוצרת בחיינו, ותיאור החשיבה היוצרת שנעשתה בתלמוד. הוא הציע לי לבחור בתיאור של דרכי החשיבה בתלמוד, ולהשתמש בידע החיצוני על חשיבה יוצרת, כמסייע להבנת הרובד הפנימי".

האם הספר עשוי להשפיע על אופן הלימוד הרצוי של התלמוד בימינו?

"כיום מקובל ללמוד דף היומי. כדאי לשאול את עצמנו: האם באמת זו הדרך הכי טובה לכל אדם? רוב האנשים הרי לא לומדים את כל חלקי התורה, ואת רוב החלקים סביר להניח שאינם מכירים. התמקדות ברובד לימודי אחד מולידה חוסר גדול, בתחומים אחרים שיש לדעת. לדעתי, כדאי לסמן סוגיות אופייניות [מבחינת דרכי החשיבה] העוסקות בנושאים החשובים לחיינו כיום, בערך 120-200 סוגיות, ברמות שונות. אנשים יוכלו ללמוד את הסוגיות הללו ברמות העמקה שונות, ומתוך תשומת לב לחיבורים אפשריים עם תחומים אחרים של התורה: מקרא, משנה, מדרש ואגדה, פילוסופיה וחסידות, ועוד".

האם יש הבדל משמעותי בין אלחנן נאה של לפני כתיבת הספר ולאחריו?

"כיום אני לומד עם חברים כארבע פעמים בשבוע, כך שאני מרגיש שנהייתי בחור ישיבה מחדש. רוב הלימוד שלי הוא במשנה ובשאר דברי התנאים -  מצויים בתוספתא ובשני התלמודים. דרך הלימוד שלי כיום, היא יותר רגועה מן 'המהומה התלמודית', אליה הורגלתי בעבר".

רבי עקיבא התחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים. אם היה חי בדורנו ונחשף לספרך, כיצד היה מגיב, לדעתך?

"אני מקווה, ורוצה לחשוב שהוא היה שמח בגילויים שלי. לא בטוח שהוא היה מסכים עם כל דבר, ואולי היה אומר לי 'החדשנות שלך קטנה עלי'. המודעות התיאורטית למהות החשיבה היוצרת, לא הייתה מודגשת בתלמוד, אז יכול להיות שזה היה מעניין אותו לראות שמחדשים".

אילו היית צריך לכתוב את אותו הספר, אותם הרעיונות, בעבור נשים בלבד – על מה הוא היה שם את הדגש?

"נשים לא מתעניינות כל כך בהמצאות טכנולוגיות ואחרות, לכן אני חושב שהייתי שם את הדגש פחות על המצאות ויותר על חידושים מן התחום הפסיכולוגי, החברתי ועוד תחומי עניין ייחודיים לנשים. וכן הניסוחים היו יותר עגולים ופחות חדים".