שלושת האותות

פרשתנו פותחת את ספר שמות, ספר הגלות והגאולה. לאחר 210 שנות שעבוד, מצווה הקב"ה את משה לבוא אל פרעה ולגאול את ישראל מיד מצרים. בתחילת הדרך הוא נותן בידו שלושה אותות: מטה שהופך לנחש ומנחש למטה, יד שנעשית מצורעת וחוזרת לבריאותה, ומים שהופכים לדם. יש להבין, מדוע כשביקש הקב״ה לתת מופתים ביד משה בחר דווקא בשלושת המופתים הללו? 

אולם הקב״ה שלח מסר ביד משה לעם ישראל, ללמדם לדורות עולם. ישנם שני סוגי אויבים שיעמדו על כל יהודי ויהודי ועל עם ישראל בכללותו. האחד הוא אויב חיצוני, הבא בכוח הזרוע כדי להכות, להציק ולהשמיד ח״ו, או שעיקר כוחו בפיו - והוא בא בטענות ודיבורים שמטרתם להטיל רפיון באמונה, בצדקתם של עם ישראל ובכל מה שהבטיחה התורה. והאויב השני הוא אויב פנימי, שכן לעתים דווקא האויבים מבית, מתוך העם עצמו – הם אלו שמצליחים להחריב ולהמיט אסון על העם.

לפיכך אמר הקב״ה למשה להטיל את מטהו - שהוא ענין חיצוני מהאדם. המטה הפך לאויב הגדול של האדם, הלא הוא הנחש, שהוא גם אויב גשמי, ככתוב: "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב", אך הוא גם האויב הרוחני, בבחינת הנחש הקדמוני שפיתה את חווה ואדם במשאות שווא ומדוחים. וכשהפך המטה לנחש וברח משה מפניו, אמר לו הקב״ה: אחוז בזנבו! ללמדו, שאע״פ שהמבקש ללכוד נחש צריך לאחזו בראשו ולא בזנבו, משום שאם יאחזנו בזנבו מיד יתקפל הנחש לאחוריו ויכיש את האדם האוחז בו, וזהו המהלך ההגיוני בשכל האדם, אולם כאשר באה הוראה מבורא עולם לעשות היפך ההיגיון האנושי, אל לו לאדם ואל לעם ישראל לחשוש, משום שבוודאי שם תהיה הצלחתם. ואכן כאשר משה אחז בזנב הנחש, כהוראת הקב"ה, מיד הפך למטה בכפו, וכעת אדרבה, יכול הוא להשתמש בנחש שהפך למטה להכות את אויביו ולנצחם. 

ואכן, כשעם ישראל הולך בדרך ה׳, מנצח הוא את כל אויביו ומתקיים בו הכתוב: "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח", וכביאור הרמב״ם: "הבטיחנו ה' יתברך בזה, שגם הבאים עלינו בכוח הזרוע וכלי נשק וגם הבאים עלינו בטענות שונות בלשונם, לא יצליחו כנגדנו. וזהו כל ׳כלי׳ יוצר עלייך, לא יצלח. ולכל ׳לשון׳ תקום אתך למשפט, תרשיעי".

אולם במופת השני לימד הקב"ה את משה כי יש והאויב עלול להגיע דווקא מבפנים, מתוך העם. שהנה היד עצמה, שהיא חלק מהגוף, הפכה למצורעת, והיה משה נבוך כיצד לפתור בעיה זו. ואז הורהו הקב״ה שחלק מהגוף לא משליכים אלא מחבקים, מנסים להעניק לאותו החלק חום, אהבה והסבר מלב אוהב. וזהו שאמר לו שיחזיר ידו בחיקו, והנה שבה כבשרו, כתינוק שנולד. 

ולבסוף הראהו שהמים הפכו לדם. מים הם ממידת חסד, ודם - מגבורה. ולימדה התורה בזה, שלאחר כל הקשיים והמאבקים בכל המזיקים, מבית ומחוץ, נגד ההולכים בדרך ה׳, תבוא הגאולה השלמה. ורמז בזה גם על גאולת מצרים וגם על אחרית הימים, עת הנהגת ׳שערו לבן׳ האמור בספר דניאל (פרק ז׳) שהוא הנהגת החסד כלפי עם ישראל, ישתנה ל"מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ" (ישעיה סג), שהוא הנהגת הגבורה כלפי אומות העולם, ורק אז תבוא הגאולה השלמה. ולכן אמר הקב"ה למשה: "והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון – יאמינו לאות האחרון...", כלומר, שלעתיד לבוא, אותה הנקמה שינקום הקב"ה בשונאי ישראל תהיה לאות ולמופת לכל, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. שבת שלום.

נערך מתוך הרצאת הרב באתר הידברות

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת שמות – כל הסרטים ב-VOD הידברות