צעד קטן לאדם

"וַיַּרְא השם כִּי סָר לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (שמות ג, ד).

עם ישראל נאנק תחת סבלות מצרים. מתי החל רגע היציאה?

במעמד הסנה. שם מקבל משה נבואה בפעם הראשונה בחייו, ובאותה נבואה מודיע לו אלוקים על תחילת תהליך הגאולה.

מה אירע באותו מעמד? משה הולך במדבר, ולפתע הוא רואה מחזה מפעים - "הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג, ב). משה מתקרב לראות את המחזה, והנה אלוקים מתגלה אליו מתוך הסנה הבוער, וממנה אותו בתור שליח לגאול את עם ישראל משעבוד מצרים. אלוקים נותן לו אותות - מעשי ניסים, שיעשה בפני בני ישראל ובפני פרעה, כדי להוכיח את אמיתות השליחות.

מתברר, שמחזה הסנה אקטואלי לכל אחד מאתנו. כל אחד שבוי "במצרים" הפרטי שלו, לכל אחד יש מידה או תכונה מסוימת ששמה אותו ב"מיצר" והוא מנסה להשתחרר ממנה. הבה נעיין יחד בפסוקי התורה בתיאור מחזה הסנה, וננסה ללמוד דרך יציאת מצרים של האומה את היציאה מן המיצר שלנו, כיצד נצא מהסבך אל המרחב.

רבנו בחיי, בביאורו לתורה על פסוקים אלו מציין, כי התגלות האלוקים למשה בסנה, מתנהלת באופן הדרגתי. משה מקבל נבואה בפעם הראשונה, אלוקים רוצה שמשה יתרגל בנבואה ויעלה מדרגה אחר מדרגה.

בשלב הראשון משה רואה את הסנה בוער - "וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל". משה מתבונן במחזה ומבין שמשהו מוזר מתרחש נגד עיניו. האש אינה יכולה להיות אש טבעית, אש טבעית מכלה קוצים. הוא סר לראות את המחזה - "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה, מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה", ואז מתרחש השלב הבא: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ השם אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה", משה רואה את מלאך השם בתוך האש. לאחר שהוא התרגל לראיית המלאך – רק אז "וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" - השכינה בעצמה מתגלית אליו (רבנו בחיי כותב, שמשה ראה קודם את לבת האש ואחר כך את המלאך, בשונה מסדר הפסוקים על פי הפשט. ניתן לעיין בדבריו כיצד הוא מדייק את הדברים).

הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" (ג, מה) מבאר גם הוא באופן זה, ומדבר על  התנהלות הדרגתית ביחס למראה הנבואה עצמה. "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו, כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו), בשלב זה  משה לא היה מסוגל להכיל את המראה הרוחני הגבוה כל כך. רק לאחר זמן הוא הגיע לדרגה של "וּתְמֻנַת השם יַבִּיט" (במדבר יב, ח), עד שמעידה עליו התורה "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ השם פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד).  גם משה רבנו, שהתורה מגדירה אותו "אִישׁ הָאֱלֹהִים" (דברים לג, א) זקוק "לתקופת הסתגלות" כדי להגיע למצב רוחני גבוה יותר.

אדם היושב זמן רב בחדר חשוך ואפל, עלול לאבד את מאור עיניו אם יביט בפתאומיות אל אור השמש, שהרי חושי האדם מוגבלים ואינם בנויים לשינויים קיצוניים [אגב, בתפילת ערבית אנו מודים לאלוקים על כך שהאור והחושך לא מתחלפים בבת אחת - "בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים", השמש זורחת לאט ושוקעת לאט].  כך גם בנויה נפש  האדם, אדם אינו מסוגל לחולל מהפך רוחני ולגרום לשינוי בחייו בתהליך מהיר, אדרבה, תהליך מהיר מהווה מתכון לכישלון, בדיוק כמו שחוט חשמל נשרף כאשר הוא מקבל זרם מוגבר של חשמל.

באופן דומה, כשאלוקים נתן לעם ישראל את התורה והמצוות, הוא נתן אותם בהדרגה ובאיטיות. בשלב הראשון הוא נתן מצוות בודדות וציווה עליהם כשעם ישראל היו במרה (שמות טו, כה), לאחר ארבעים ותשעה ימי הכנה הם קיבלו את עשרת הדברות במעמד הר סיני, ובמשך ארבעים שנה הם קיבלו את יתר המצוות.

כך מתקדמים באופן בטוח.

הנביא הושע מסכם את מה שאמרנו בפסוק אחד: "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה, לָדַעַת אֶת השם, כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ" (הושע ו). אדם רוצה לרדוף את השם? צריך לדעת איך לעשות זאת. קודם כל "ונדעה", לדעת שכדי למצוא את הבורא באמת, צריך "לרדוף" אחריו באותו אופן שהשחר "רודף" את החושך - השחר מפציע אט אט עד שמאיר הוא את כל העולם (רבנו בחיי).

כמדומני שידיעות אלו חשובות מאוד לעבודתנו הרוחנית. כאשר אנו מחליטים להתקדם, ולדחוק את היצר הרע ממאחזי השליטה שלו, עלינו לזכור לעשות זאת באופן מבוקר ושקול. לא לבנות קומות נוספות באישיותנו כאשר היסודות עדיין לא יציבים דיים. עלינו לצעוד צעד אחר צעד במשעולי החיים באופן שקול, נדבך אחר נדבך, בדרך לשלמות.

כשניל ארמסטרונג הטביע את הפסיעה הראשונה של האדם על הירח, הוא הכריז בהתרגשות "צעד קטן לאדם – צעד גדול לאנושות". כמדומני שמשפט זה מקבל כעת משמעות מיוחדת, לאו דווקא בנוגע למתרחש בחלל החיצון, אלא למה שקרוב אלינו מאוד, למה שמתחולל בנפשנו פנימה.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת שמות – כל הסרטים ב-VOD הידברות