לסור ולראות

משה רבנו אדון הנביאים, מנהיג את צאן יתרו במדבר כדי שלא ירעו בשדות אחרים. והנה מגיע הוא למרגלות הר חורב, הוא הר סיני, ולפתע נגלה לנגד עיניו מחזה מופלא ומוזר. בלב המדבר ניצב לו שיח קוצני המוכר בשם "סנה", והוא בוער באש. משה היה ממשיך הלאה, אלמלא התרחש בו דבר משונה: "והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל" (שמות ג, ב). למרות האש האוחזת בשיח, מסרב הוא להתכלות.

משה מבקש להתקרב כדי לראות ולהתעניין במחזה המרתק. "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה" אמר לעצמו. אך אז "וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני" (שמות ג, ג-ד). מתוך הסנה בוקע קול, ובין הקב"ה למשה מתחיל דו שיח שיוביל לגאולת ישראל.

וצריך להבין מדוע לא קרא ה' אל משה כבר בתחילה, מדוע רק לאחר שראה ה' כי סר לראות, רק אז זכה לגילוי הנורא?

אולם בשאלה עצמה טמונה התשובה. מבאר הספורנו כי לא היה כאן סתם רצון לראות, אלא להתבונן וללמוד. משה רבנו הבין שיש כאן פלא רוחני היוצא מגדר הטבע, ומיד השתוקק לברר את הדבר. הוא היה יכול להמשיך וללכת, אך הוא עצר וביקש לחקור את הדבר. וזהו "וירא ה' כי סר לראות - ויקרא אליו אלוקים". כאשר ראה ה' שמשה בא ליטהר ועושה צעד מעצמו, נגלה אליו בפעם הראשונה בחייו, שכך אמרו חז"ל: "הבא ליטהר מסייעין אותו".

ה' יתברך נמצא לצדנו בכל עת, וממתין שאנו נעשה צעד קטן מצדנו בבחינת "אסורה נא ואראה", ואז נזכה לגלוי ה' ולקריאתו אלינו, כי מה יועילו כל האותות והמופתים אם מצדנו לא נהיה מוכנים לקבלם?! והלא כן כתוב "שובו אלי - ואשובה אליכם" (מלאכי ג, ז).

וכבר דרשו חז"ל "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי על נהר כבר", אך אף על פי כן השפחה נשארה שפחה, ואילו יחזקאל זכה להיות מהנביאים הגדולים וגילה מראות אלוקים. במה זכה יחזקאל לגלות את כל המראות הללו יותר מכל אלו שראו מראות גדולים יותר ביציאת מצרים? מסבירים בעלי המוסר שיחזקאל התבונן וסר לראות וללמוד את המראות, ולכן זכה לראות וללמד מעשה מרכבה.

מסופר על החפץ חיים זצ"ל אשר בצעירותו היה דבוק ברבו רבי נחום מהורדנה זצ"ל, ולמד ממנו דרכי חיים שהשפיעו על אישיותו ומעשיו למשך כל ימי חייו. מדי יום ביומו, היה החפץ חיים שם לב שרבו רבי נחום נעלם בשעת חצות. תורה היא וללמוד היה צריך, ולכן התחקה אחר עקבותיו, וראהו נכנס לבית הכנסת כשהוא נועל את הדלת בפניו. ביקש הח"ח לדעת מה עושה רבו, ותכנן להישאר אחר תפלת ערבית בבית הכנסת ולהסתתר בעזרת הנשים, הגבאי ינעל את הדלתות והוא ימתין לבוא רבו בחצות הלילה. וכך עשה.

בשעת חצות, הגיע הרבי מהורודנה, ולא ידע כי הנער מתחבא בעזרת הנשים. עלה על הבימה, הוציא ספר קבלה והחל הוגה בו בשרעפי קודש. לפתע פתאום ראה החפץ חיים אש קודש בוערת ומלחכת סביב רבי נחום, והמראה מבהיל ונורא הוד. כל גופו של הנער החל רועד מול החיזיון המבהיל, ועד הבוקר כאשר פתח הגבאי את בית הכנסת עוד עמד החפץ חיים מסומר למקומו בבעתה.

מראה אש התורה נחרט בלבו לכל חייו.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת שמות – כל הסרטים ב-VOD הידברות