"המחלה הזאת ריפאה אותי"

גדלתי במשפחה מסורתית, שכללה בעצם חוק אחד חשוב: אפשר לעשות הכל, גם בשבת, חוץ מלהדליק אש. זה היה האיסור היחיד שעליו גדלתי כל חיי.כבר כשהייתי קטנה לא הבנתי ולא האמנתי לכך שאפשר לנסוע בשבת אבל לא לעשן. חשבתי לעצמי שמשהו כאן לא הגיוני. בכל גיל ההתבגרות שלי לא הייתה לי שום זיקה לדת, לא האמנתי שיש בורא לעולם ולכן חייתי בהתאם.

עברתי לגור בתל אביב. בשבילי יום כיפור או תשעה באב היו ימים של סיבה למסיבה. לא עובדים - יש! אפשר לחגוג עד אור הבוקר מבלי שצריך לקום מוקדם... ככה בעצם חיי התגלגלו מגיל 20 עד 29, כרווקה מלאת עגילים ומקועקעת.

בשלב מסוים הרגשתי שמיציתי את חיי הבילויים, וחזרתי לעיר הולדתי בדרום כדי לנוח מכל חיי הפרועים. שם הכרתי את חיים, דומה לי מאוד באישיות, אוהב מוזיקה, גיטרה, אלכוהול, לעשן בשבת, ולנגן עד אור הבוקר, והוא היה לבעלי.

לאחר תקופה קצרה הריתי, ובסוף ההריון הגעתי לבית החולים ועברתי לידה קשה מאוד. התקשרתי לאמי ואמרתי לה: "אמא, זה הנכד הראשון והאחרון ממני. לא רוצה ללדת יותר!"

חודשיים אחרי הלידה, חלמתי שאבי המנוח אומר לי: "לכי לעשות בדיקות כי אולי לא תוכלי ללדת עוד". בתחילה לא התייחסתי לכך ברצינות, אבל חלמתי שוב אותו חלום בדיוק. ניגשתי לרופא נשים, הוא ערך בדיקה ואמר לי שהוא חושד שאכן משהו לא תקין.

נשלחתי לבדיקה יותר מעמיקה - ביופסיה.אחרי יומיים התקשרו אליי שאגיע לבית חולים ואמרו: "יש תוצאות של הביופסיה".אחרי המתנה מורטת עצבים, הודיע הרופא: "יש לך סרטן ממאיר ואת חייבת לכרות את הרחם". עברתי כריתת רחם והתברר שהסרטן התפשט יותר ממה שחשבו וצריך כימותרפיה והקרנות.התחלתי את הטיפולים והייתי צריכה לנסוע מדי יום להקרנות.

דודה שלי הציעה לי לקרוא תהילים בדרך בכל יום כדי שאזכה לרפואה שלמה. אמרתי: "אוקיי, להזיק זה לא יכול", וכך קראתי כל יום תהילים במשך שעתיים והוקסמתי מאוד מספרו של דוד המלך. היו מילים שגרמו לי לבכות ממש, הייתי קוראת ובוכה מבושה. התחלתי לדבר עם בורא העולם, והתפללתי אליו שירפא אותי, הרי הוא כל-יכול: "איך ייתכן?! עכשיו להשאיר תינוק יתום בעולם הזה?! אז למה נתת לי ילד?!". לא הבנתי בכלל אל מי אני מדברת בכלל, הרי לא האמנתי בקיומו.

עברתי חמישה חודשים של טיפולים אינטנסיביים, ובכל זאת השיער לא נשר מהכימו, לא היו הקאות ובחילות ולא כאבים. כששמעתי מהרופאים שזו פעם ראשונה שהם רואים שאין שום תופעות לוואי מטיפולים קשים כאלה, אמרתי לעצמי: אם באמת קיים בורא עולם, אני צריכה להקריב משהו למענו, אני מפסיקה לעשן בשבת! לאט לאט הרגשתי שאני מרמה את עצמי, לא מעשנת בשבת אבל נוסעת, צופה במרקע, מחממת במיקרו, האם זו לא צביעות?

ברוך ה', הבראתי לגמרי, הכל נעלם ולא נשאר שום זכר לגידול. מכאן החלה ההתחזקות. יש לציין שבעלי לא שמר שבת בזמן שאני כבר שמרתי. לא רציתי ללחוץ עליו, הדלקתי ערוץ הידברות והקשבתי, עד שיום אחד הוא ישב איתי והקשיב לרב זמיר כהן. מאז גם הוא החל להתחזק.במשך שנה עשינו צעד צעד,לאט לאט הורדנו עוד דברים בשבת: צריכה של כלי התקשורת, אחר כך אורות ופלטה עד שכיסיתי את שיערי ובעלי הפך לאברך בכולל  שמוסר את כל כולו לתורתנו הקדושה.

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל  odedm@neto.net.il