הטוב הטמון במה שנראה אחרת

בפרשתנו מתוארות שלוש המכות האחרונות שהכה הקב"ה את מצרים. מכות שבסופן גרש פרעה את ישראל.

לפני המכה האחרונה, מכת בכורות, מצווה הקב"ה את משה: "דבר נא באזני העם וישאלו... כלי כסף וכלי זהב". רש"י שם מביא את מדרש חז"ל: "אין 'נא' אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק, אברהם, 'ועבדום ועינו אותם' – קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' – לא קיים בהם".

במבט ראשון, אין הדבר מובן. האם הקב"ה מבקש לעמוד בהבטחתו רק כדי שאברהם לא יתלונן? וכי בלי תלונת אברהם לא יקיים הקב"ה את אשר אמר? במענה לשאלה זו, מביא המגיד מדובנא את המשל הבא:

מלכי שתי מדינות נלחמו זמן רב על שטח הנמצא בין שתי המדינות. והנה שלח אחד מהמלכים שליח לרעהו ואמר: עד מתי יישפך דם נקיים בגלל פיסת אדמה? הבה נחפור בור גדול, כל אחד מאיתנו ישלח את החייל החזק ביותר שלו, וניתן להם להיאבק. מי שיצליח להפיל את חברו לבור, מלכו יזכה בשטח המריבה.

המלך השני קיבל את הרעיון, ואכן כך היה. המלך שהציע את הפתרון שלח את החייל המובחר ביותר שלו, אך הופתע כאשר ראה את המתמודד של הצד השני. מדובר היה ב'הר אדם', חייל חסון וגבוה. נעמדו שני החיילים זה מול זה, כאשר בור גדול נחפר במרחק של מאה מטרים מהם. עם פתיחת התחרות, הרים החייל גדול-המימדים את רעהו, ודהר לעבר הבור.

המלך ההמום כבר היה בטוח שאיבד את הקרקע, אולם רגע לפני שהגיעו לפי התהום, שמט החייל את עצמו מידי החייל הגדול, והחל להיאבק בו. כעבור דקות אחדות של מאבק עיקש הצליח להדוף אותו ולהשליכו אל הבור, לקול תרועות בני מדינתו.

מובן שהמלך, בעל הרעיון, שמח שמחה גדולה על כך שחיילו ניצח את המתמודד השני, וערך מסיבה גדולה לכבודו. במהלך המסיבה, פנה אליו ואמר לו: דע לך, ששמחתי אינה שלמה היום. אמנם ניצחת לבסוף, אך מדוע בכל הדרך אל הבור, מרחק מאה מטרים, לא ניסית כלל להיאבק בחייל השני?

ענה לו החייל: ברגע הראשון, כשראיתי מי עומד מולי, הבנתי שאין לי סיכוי לגוררו עד הבור. לכן העדפתי שהוא יתעייף, שהוא יסחב אותי על גבו עד לפתח הבור. אז, כשהיינו בפי הבור, החייל היה עייף ותשוש. או-אז, הפלאתי בו את מכותי, ובמירב הכוחות נלחמתי עד שניצחתי...

במשל זה עונה המגיד מדובנא על שאלתנו: התכנית האלוקית הייתה לתת לעם ישראל את הרכוש הגדול שהובטח להם – לאחר שהמצרים יסחבו על גבם את רכושם הרב ויטבעו בים. "גדולה ביזת הים מביזת מצרים", לימדונו חז"ל. אולם אברהם יכול היה להתפלא שעם ישראל יוצא בינתיים בידיים ריקות ממצרים, ולכן צריך הקב"ה לבקש מעם ישראל לקחת מכלי הכסף והזהב כבר עכשיו, כדי שלא יחשוב אברהם חלילה שלא התקיימה הבטחת ה'. היסוד הזה מלמד אותנו מוסר השכל: כאשר אנו נתקלים בקשיים מסוימים בחיים, אין לנו לבוא בתמיהות ושאלות, אלא יש להתחזק ולדעת שהכל בסופו של דבר מתגלגל לטובה. יש קושי התחלתי הנותן בסופו של דבר את העושר הגשמי, ויש קשיים המרוממים את מבטו של האדם ומעניקים לו לבסוף את עושרו הרוחני. בכל הרגשה של נפילה או קושי – יש מישהו למעלה שמשגיח עלינו ודואג לנו. שבת שלום.

נערך מתוך הרצאת הרב באתר הידברות

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת בא – כל הסרטים ב-VOD הידברות