סידנא בבא סאלי

רבי ישראל אבוחצירא, המוכר בכינוי "הבבא סאלי", נולד בא' בתשרי בשנת ה'תר"ן, 26 בספטמבר 1889, בעיר ריסאני שבמחוז תפילאלת שבמרוקו.

אביו היה רבי מסעוד אבוחצירא, בכורו של רבי יעקב אבוחצירא, בעל ה'אביר יעקב', מגדולי חכמי מרוקו בדורות האחרונים. הרב ישראל עצמו היה אחיהם של הרב דוד אבוחצירא ושל הרב יצחק אבוחצירא המכונה "הבבא חאקי".

הוריו, רבי מסעוד, ורעייתו, מרת עישה, שמרו עליו בשמירה יתרה עוד משחר ילדותו. את עריסתו הצמידה אמו הצדקת לקיר בית המדרש, שדברי התורה ייקלטו באוזניו בעודו רך בשנים, ובגיל שש שנים, כיסו הוריו הקדושים את פניו בצעיף בעת יציאתו מן הבית, על מנת שלא ייכשל במראות אסורות.

הילד הצעיר לא אכזב, ועסק בתורה בשקידה עצומה, עד שהיה בקי בכל מכמני התורה – פשט, רמז, דרוש וסוד.

מגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים: נדר שלא לאכול בשר והיה צם בימי החול.

בהגיעו למצוות נשא את פרחה, בת אחותו, שילדה את בנו רבי מאיר ובנותיו שרה ומחצ'י. לאחר שנפטרה נשא בגיל 16 את מרים אמסלם, ממנה נולדו בנו הרב ברוך ובנותיו אביגיל, פנינה ועליזה. לאחר מכן נפטרה אף היא. בגיל 65 נשא לאשה את הרבנית סימי, החיה עד היום בנתיבות, ממנה נולדה בתם אסתר אדרעי.

בגיל 16 נתמנה לריש מתיבתא של ישיבת "אביר יעקב" בתפילאלת עיר הולדתו, ולאחר כשנתיים, בהיותו בן 18 בלבד נפטר אביו הגדול רבי מסעוד, והוא נתמנה לכהן כראש הישיבה. בישיבה נתגלה כגדול בתורה, אולם, בענוותנותו, הסתיר את גדולתו, ולא פרסם דבר מחידושיו.

בגיל שלושים, עם הסתלקות אחיו רבי דוד, מונה רבי ישראל לאב בית דין קהילת תפילאלת ומחוזותיה, מילא את מקום אבותיו בהנהגת הקהילה הקדושה, ומצודתו הייתה פרוסה על כל.

בשנת תרפ"א (1920), בהיותו בן שלושים ואחת, עלה בפעם הראשונה לארץ, וקיבלוהו בירושלים בכבוד גדול. 3 שנים שהה בארץ, אך נאלץ לחזור למרוקו בשל המצב הרוחני הקשה ששרר בקהילות היהודיות שם. בשובו, נתבקש לעמוד בראש העדה, לאחר שאחיו, רבי דוד, נהרג בידי פורע ערבי.

בשנת תשכ"ד (1962), לאחר שרוב בניו כבר עלו לארץ, עלה גם רבי ישראל בשנית, כשמאות מלווים אותו בנמל היציאה. בבואו, התיישב בעיר יבנה, בה התגורר חתנו רבי אברהם אבוחצירא, בן אחיו רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל, רבה של רמלה. מיבנה עבר לאשקלון, ומשם, בשנת תש"ל (1970), עבר לעיירה נתיבות, אשר זכתה לכינויה "עיר התורה והקדושה" בזכותו.

לאחר סעודת ההילולא של סבו, ביום כ' בטבת ה'תשמ"ד, חש ברע, והובל לבדיקות בבית החולים. איש לא שיער כי אלו הם ימיו האחרונים. בבית החולים הוחלט לאשפזו וכל בית ישראל החלו להתפלל לשלומו. בבית החולים ביקש ממלווהו שיאמר את תפילות השבת ושפתיו דובבו אחריו.

במוצאי שבת היו בני המשפחה ליד מיטתו. הרופאים היו אופטימיים, אולם הבבא סאלי השמיע דברי פרידה וראו כי הוא עושה הכנות להסתלק מן העולם.

ביום ראשון בבוקר, ביום ד' בשבט שנת התשמ"ד (1984), מעט לפני השעה 8, נסתלקה נשמתו לגנזי מרומים.

אלפים מכל גווני הציבור ליווהו בדרכו האחרונה, וציונו הפך מוקד תפילה לכלל ישראל.

* * *

ה"בבא סאלי", אשר נולד לשושלת רבנים, מקובלים ובעלי מופתים, נחשב לאבי התפילה של עם ישראל. בכל שנותיו מסר עצמו עבור עם הקודש, כאב את כאבם צר את צרתם, תמך באביונים ואלמנות, חיתן יתומים ויתומות, ולכולם שימש כאב רחום וחנון. מכל שכבות הציבור נהרו אליו אלפים ורבבות, ואת כולם קיבל בסבר פנים יפות, כאשר הוא מקרין מלוא אהבתו וברכותיו לכל אחד אחד.

מכל קצווי הארץ פנו אליו בשאלות הלכתיות, וסמכותו ההלכתית נחשבה כשל גדול הדור. גדולי תורה כינוהו "החכם השלם והכולל, הדיין המצוין, ריש מתא וריש מתיבתא".

כמנהיג העדה לא חשש מפני איש, והיה תקיף בהנהגתו. אף המושלים הערבים נהגו בו כבוד ונענו לבקשותיו.

הנהגותיו הקדושות היו לשם דבר. יום-יום, בקיץ ובחורף, היה טובל במקווה, אף אם לעתים היו המים קפואים, והיה צריך לשבור את גזיזי הקרח על מנת לטבול. הטבילה הייתה נעשית בייחודים שונים ובכוונות הקבלה.

בנוסף, לא הרשה למגולחי זקן להתפלל עימו במניינו המצומצם, לאחר שחזר מהמקווה.

יום אחר יום הסתפק בשעתיים-שלוש שעות שינה בלבד, הרבה בצומות ובסיגופים, ורוב שעות היום עסק בתורה ובקבלת קהל המבקשים את ברכותיו.

סיפורים לאין ספור מתהלכים על תפילותיו שנשאו פרי בתחומים שונים: אם על חולים קשים שנתרפאו, אם על עקרות שילדו, אם על גזירות קשות שהתבטלו ועוד.

בהיותו בארץ נתפרסם שמו גם בין יהודי אשכנז, ורבים מהם, בתוכם גדולי התורה, נסעו אליו להתבשם מתורתו ולהתברך מתפילותיו. אף הם מספרים סיפורי מופת השזורים סביבו.

* * *

ספרו "אהבת ישראל" – עוסק בביאורים ובפירושים נפלאים על קכ"ז מצוות הרמוזים במצוות "ואהבת לרעך כמוך".

בשנותיו האחרונות, העניק לתלמידו, הרב מרדכי אליהו, שני שעונים, ואמר לו, שכאשר יורו המחוגים על השעה שתים עשרה - יבוא המשיח.

בבתים ובבתי עסק רבים תולים את תמונתו בתקווה שתביא לברכה ולהצלחה.

צאצאיו

בנו רבי מאיר אבוחצירא, אותו ראה הבבא סאלי כממשיך דרכו, נפטר ביום י"ז בניסן ה'תשמ"ג (1983), והוא בן 66 באשדוד. את מקומו מילאו בניו, רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל בבאר שבע, ולהבדיל בין חיים לחיים ממשיכים עד היום שאר בניו - רבי דוד חי אבוחצירא בנהריה, רבי רפאל אבוחצירא בטבריה ורבי יקותיאל אבוחצירא באשדוד.

בנו של הבאבא סאלי, רבי ברוך אבוחצירא המכונה "באבא ברוך", הקים לאחר מותו מוסדות בנתיבות.

חתנו הצעיר של הבאבא סאלי, הרב ישר אדרעי, מנהל מוסדות בית חב"ד בנתיבות.

קברו

קברו של הבבא סאלי נמצא בנתיבות, עליו בניין גדול, אשר בדומה לשאר המוסדות על שמו, תוכנן בשילוב סגנון בנייה מרוקאי.

ביום השנה לפטירתו (ד' בשבט) מתקיימת בקבר הילולה המונית, המושכת רבבות מבקרים, בהם רבנים ואישי ציבור‏. מדי שנה פוקדים את הקבר כרבע מיליון איש‏.