אז מה מברכים על פיצה?

הקדמה

כמו שכבר הזכרנו, בשולחן ערוך (קסח, ז) מבואר, שיש ג' תנאים בפת הבאה בכיסנין (פת שברכתה מזונות) והם: א. ממולא ב. נילוש ג. נכסס ופריך. ויש לדון כיצד להחשיב את הפיצה האם כפת הנחשבת כפת הבאה בכיסנין וברכתו מזונות, כדין 'נילוש' או שאולי דינו כפת לחם גמור ואז גם על אכילת כלשהו ממנה יצטרך לברך עליו ברכת המוציא.

כתבנו כי דעת השו"ע היא, שאם מורגש במאפה שנוצר מן התערובת טעם מי הפירות - ברכתו מזונות, וכן מנהג בני ספרד. ולפי הרמ"א, רק אם יש רוב מי פירות וכדו' ביחס למים – אז מברך ברכת מזונות, וכן נהגו בני אשכנז (משנ"ב קסח, לג). 'רוב מי פירות' - הכוונה למיץ פירות טבעי 100%, אך המים שמוספים למיץ וכדומה אינם מצטרפים לחשבון מיני המתיקה (וכך דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל , ויבדל"א מרן הגר"ש הלוי וואזנר שליט"א בשו"ת שבט הלוי ח"ט סי' מד' ועוד פוסקים כמובא כל זה בספר וזאת הברכה פרק ג' עיי"ש)

ברכת הפיצה

א. יש מהפוסקים שדעתם לברך על הפיצה ברכת המוציא, מבלי להתייחס לנידון של 'נילוש' שכן הואיל ורבים כיום נוהגים לאכול את הפיצה בתור סעודה ולא לקינוח, לכן אין דינה כפת הבאה בכיסנין שברכתה מזונות (וראה סברא זו בדין לחמניות מתוקות בשו"ת שערי ציון או"ח סימן ה' ומה שהביא בשם הראשל"צ הגרש"מ עמאר שליט"א. וכך למעשה כתב המגיד משנה פ"ב ה"ט בהלכות ברכות שכל הסיבה לברך על פת הבאה בכיסנין 'מזונות' היא רק בגלל שהיא באה כאכילת עראי ואין דרך לקבוע סעודה עליה).

ב. בספר הלכה ברורה (חלק ח'), דן האם דין הפיצה והלחמניות המתוקות דומות למה שכתב השו"ע בסעיף יז בדין פשטיד"א,  וכתב: "והנה בזמננו יש העושים את העיסה של הפיצה מרוב מי פירות או חלב, ומפרסמים מחמת כן שברכתה מזונות. וכבר הארכתי מדברי רבים מהפוסקים שסוברים דאף ברוב מי פירות צריך שיהיה טעמם ניכר בעיסה וכ"כ בספר ברכת ה' חלק ב' שפסק ג"כ לברך על פיצה המוציא וברכת המזון, ועיין עוד בשו"ת רבבות אפרים (ח"ז סימן סח)".   

סיכום ההלכה:לבני ספרד הפיצה המצויה כיום ברכתה המוציא וברכת המזון, הואיל ואין טעם התערובת מורגש ובצק שנילוש בלא שמן וחלב מברך המוציא אף שיש רסק עגבניות, וכך נראה ברור דעת מרן רבינו הגדול עובדיה יוסף זצ"ל בחזון עובדיה. (למעט אם זה פיצה ביתית או תעשייתית שידוע בבירור שטעם התערובת ניכר בעיסה ומרגיש את טעמה, ואז רק אם אוכל שיעור קביעות סעודה מברך המוציא וברכת המזון) ועיין עוד בשו"ת אור לציון ב, יב.

לבני אשכנז יש לחלק: אם מדובר בפיצה אשר עיסתה עשויה ממים וקמח בלבד ברכתה - מעיקר הדין המוציא (משנה ברורה קסח צד, וכ"כ בספר וזאת הברכה פרק ג' בשם גדולי הפוסקים). אולם אם מדובר פיצה אשר עיסתה עשויה מקמח ורוב מיץ פירות טבעי ולא משוחזר ביחס למים או עם רוב חלב, ביצים, וכדומה, ביחס למים ברכתה מזונות (ספר וזאת הברכה שם).

ג. בכל מקרה אם בא לאכול שיעור קביעות סעודה של פיצה שהוא כשתי מנות (פרוסות משולשות) רגילות של פיצה (יש משולש פיצה אישי שהוא קטן יותר ויש לשים לב לשיעור הנכון לפי ההלכה) מברך המוציא וברכת המזון ויש להוסיף שלילדים קטנים השיעור שונה לבני אשכנז ולגביהם פעמיםאף מנה אחת נחשבת שיעור קביעות סעודה ככל שהילדים בגילם קובעים עליהם. (וזאת הברכה שם).

הרב שי עמר הינו רב במדור ההלכה של הידברות