אריאל זילבר: "הניצוץ היהודי נדלק בפריז"

מאחוריו עומדות יצירות בשלל סגנונות - רוק, פופ, מוזיקה ערבית, היפ-הופ ומוזיקה אתיופית. ומאחוריו גם לא מעט להיטים - "רוצי שמוליק", "החברה להגנת הטבע", "מסך עשן", "אני שוכב לי על הגב" ועוד. הכל היה טוב ויפה, ואהוב על המיינסטרים, עד בשלב מסוים אריאל זילבר הפסיק לשכב על הגב, והחל להתבטא יותר ויותר בנושאים שקשורים לארץ ולעם ישראל. בתקופת הגירוש מגוש קטיף הוא התבטא באופן נחרץ נגד התכנית, ובמקביל גם התקרב ליהדות. אני זוכר שראיינתי אותו בזמנו ושאלתי "איך זה שהוא מדבר כל כך הרבה על יהדות ואמונה, אבל בפועל זה לא מתבטא בחזות שלו?". הוא ענה שהכיפה לא מסתדרת לו עם השיער. אבל תוך זמן קצר שינה גם את לבושו, הפך לחסיד חב"ד מן המניין, והמשיך את הקו החדש שאימץ - פחות שירים שמדברים על לשכב על הגב, יותר שירים שמדברים על ארץ ישראל, אמונה ומה שביניהם.

אתה יודע, במהלך התחקיר צפיתי בלא מעט ראיונות איתך. בראיון שנערך לפני כמה שנים עם ארז טל ממש ריחמתי עליך. המראיינים ממש לא מבינים אותך - הם לא מבינים איך הפנית עורף כביכול לקהל הוותיק שלך, ואתה בכלל מדבר איתם על גאולה והזכות על ארץ ישראל. אתה מרגיש שפחות מבינים אותך בשנים האחרונות?

"תראה, זה ברור".

למה ברור?

"מפני שזה לא אותו עולם. 'לא טוב, זהו' – זה הקו".

יכול להיות שאתה מדבר איתם לא כל כך בשפה שלהם?

"יכול להיות. תמיד דיברתי בשפה שאני מדבר. מה אעשה".

בוא נחזור קצת אחורה. כשהיית שם, לפני התשובה, איך הסתכלת על היהדות, איך ראית אותה?

"אנחנו יהודים, ותמיד ידעתי שאני יהודי. אבל לא היה לי קשר עם החרדים ולא עם היהודים. אני זוכר שיום אחד הסתובבתי בנחלת בנימין, פתאום בא אחד עם כיפה וכובע כזה – 'בוא, בוא, חסר לנו מניין'. אמרתי לו 'אתה משוגע? מה זה מניין? תעזוב אותי'. ברחתי משם, נבהלתי ממנו. כשחזרתי בתשובה והייתי מסתובב איפה שגרתי, במתת, אנשים היו מפחדים ממני. אנשים שהיו רגילים לראות אותי ככה, ופתאום הייתי עם זקן. פתאום זה מישהו אחר בשבילם. זה מאיים".

באיזה אופן מאיים?

"בצורה שבה אני מתלבש, וגם במי שעומד מאחוריי. משה רבינו עומד מאחוריי, והקב"ה עומד מאחוריי. זה מפחיד. אני בא בשם הקב"ה".

האמת היא שבעבר לא הייתי חושב דווקא עליך שתתחבר ליהדות. אתה חשבת על עצמך? כלומר, יש אנשים שעשו את המסלול ובסוף אמרו 'תמיד ידעתי שהדתיים צודקים, שזו הדרך, אבל היה לי נוח'. אתה ידעת או לגמרי לא חשבת בכיוון?

"ידעתי שאני יהודי, וזה היה מספיק בעיניי. בן לאם יהודיה. ידעתי שהתנ"ך הוא הספר שלי – יותר הנ"ך מאשר התורה. ספר בראשית היה בסדר, יש בו סיפורים על אדם הראשון, נח וכו'. אבל זהו. אחר כך ספרי שמות, ויקרא וכו' פחות דיברו אליי עם כל המצוות. את ספרי הנ"ך, עם כל הנביאים, אהבתי מאוד לקרוא".

כלומר, מין פולקלור.

"לא פולקלור, תרבות. תיקח את השירים שלי ותראה שיש אצלי הרבה דימויים מהתנ"ך. וחוץ מזה, הזכרת את 'אני שוכב לי על הגב'. זה שיר מוסר גדול מאוד".

מוסר? בפשט זה בכלל לא שיר מוסר.

"כשאתה מסתכל על זה, אתה רואה על מה האדם מדבר, ואז מתחיל לחשוב האם זה נכון או לא. זה שיר מעורר מחשבה".

מה בדיוק מעורר מחשבה בו?

"'אני שוכב לי על הגב, מביט על התקרה, רואה כיצד חולפים ימיי בבטלה גמורה. אני שוכב חולם הוזה, והחיים יפים יפים ממש כמו מחזה. בלי להיות או לא להיות'. יש שם דברים שמעוררים מחשבה, זה העניין".

בהמשך מספר זילבר שהניצוץ היהודי נדלק בו דווקא בפריז. שם הוא הבין שזה לא המקום שלו. "עשו לי דיסק שם. התחלתי להיות כוכב כאילו, לעשות קריירה. זה היה בשנות השבעים. אני זוכר שבאתי לאולפן, שמתי אוזניות ועשו לי תזמורת גדולה. התחלתי לשיר בצרפתית (מדגים) וחשבתי 'מה, עכשיו תשיר ככה כל החיים שלך? רק זה חסר? רק הצרפתית הזו? זה השירים שלך?'. עניתי 'לא, זה לא בשבילי'. הורדתי את האוזניות ואמרתי למפיק 'סליחה, אבל זה לא בשבילי. אני הולך הביתה. תודה ושלום'. חזרתי לישראל, הייתי אז בן 30 ומשהו, והבנתי שאין לי מה לחפש במקום אחר. עד אז חשבתי לעזוב את הארץ".

היו סממנים מסורתיים בחייך בזמנו?

"למי אין סממנים מסורתיים בארץ הזו?".

נולדת בקיבוץ וכאלה.

"נכון. שם היה לנו ליל סדר עם מצה ולחם, וכל אחד היה מחליט מה הוא רוצה לעשות".

ומה אתה החלטת?

"הייתי ילד, הייתי שותה יין בעיקר (צוחק). אבל זה נראה לי מוזר. אמא שלי הייתה אומרת לי 'תעזוב, זה אנשים משוגעים פה. משהו פה לא בסדר במקום הזה'. בתקופה ההיא הקיבוצים שלטו. היתה להם הגדה משלהם. אז לא הבנתי, וזה גם לא עניין אותי. אבל אמא שלי אמרה לי 'זה לא זה'. בשיעורי תנ"ך היו אומרים לנו שקריעת ים סוף התרחשה בגלל שפל בים, וזה לא דבר של הקב"ה. אמא אמרה לי 'אל תתייחס למה שהם אומרים'".

בהמשך עובר הראיון כמה עשורים קדימה, לתקופת ההתנתקות שבה זילבר שחרר לא מעט אמירות פוליטיות והחל להתייחס אל אדמת ארץ ישראל כדבר קדוש – מהלך שבסופו של דבר התניע את תהליך התשובה שלו.

איפה ההתנתקות תפסה אותך? בסך הכל היית מוזיקאי. בסדר, הייתה מסורתיות, אבל מאיפה הקשר החזק הזה לארץ ישראל?

"תמיד ראיתי במתנחלים את החלוצים כהמשך של הקיבוצים. אני יהודי בישראל!".

אבל בלי דת, אין כאן בכלל הצדקה להיאחז דווקא באדמה הזו.

"אני באתי מהשומר הצעיר. שם אמרו 'ארץ ישראל שלנו!'. מה שהיום הרב וולפא אומר, השומר הצעיר אמר אז. היה לנו מורה שהלך איתנו בכל הארץ, ואמר 'כלום לא חשוב – הארץ הזו, האדמה הזו, העץ הזה, הם חשובים!'. אומרים שיש שלוש אפשרויות לחזור בתשובה: אהבת ארץ ישראל, הכרת התודה וחיפוש אחר האמת. אני באתי מאהבת הארץ".

בהמשך הראיון מספר זילבר על ההתעלמות התקשורתית ממנו, על השיר שעמיר בניון כתב עליו בזמנו, על שינוי אורח החיים וגם על הפיכתו לסבא.