אפקט החממה: ראיון עם עובדיה חממה

אחרי שני אלבומים בגוון יהודי איכותי ומוצלח, משחרר עובדיה חממה אלבום שלישי בטרילוגיה - "מרחבים". הפעם הוא התמקד וביסס את כל שירי האלבום על כתבי ושירי הרב קוק. רשימת האורחים באלבום בהחלט מרשימה, וגם מצדיקה את עצמה במבחן ההאזנה: ברי סחרוף, ארז לב ארי, יוסי אזולאי, אלברט עמר, האחים אשל, אילן דמרי, גיל עקיביוב, יוסי פרץ, גד אלבז, גבי שושן ואפילו זאב נחמה - שותפו המיתולוגי של חממה בלהקת "מוסקבה".

"יש לי ודאות שאני על הרכבת הנכונה ובנתיב הנכון. ודווקא כשהגבולות מיטשטשים אפשר לצאת לפעולות הסתננות משני צדי הגבול - להשפיע, לקרב, להפוך עולמות. את אנא בכח, עם כל ההשפעות מפינק פלויד וקינג קרימזון, לא היה יכול להלחין בחור חרדי - אך גם לא בחור חילוני. המוזיקה שלהם לקחה אותי גבוה, והצלחתי להביא את הנקודה הזו למוזיקה שלי בשיא הקדושה".

"קראתי שתי ביוגרפיות שלו, ואני רוצה לומר לך שהיה לו סיפור חיים מאוד מרתק. חשוב על אדם שאמא שלו חב"דניקית ואבא שלו ליטאי. כבר בנקודה הזאת אתה מבין שהאדם חי בתוך סתירה פנימית, והוא חייב ליישב אותה. הדיאלקטיקה הזאת הייתה, למעשה, נר לרגליו. זה לא שהוא היה איש שלום מהפה לחוץ. ממש לא. הוא היה צריך להשכין שלום בין חב"ד ובין הליטאים. וכך כאשר הוא הגיע לארץ ישראל הוא היה צריך להשכין שלום בין הישוב הישן לבין החדש, בין החילונים החלוצים לבין החרדים. אתה קורא את כל זה ואומר וואו, איזה דברים הוא עשה. ריגש אותי במיוחד לקרוא שברגעיו האחרונים הוא היה חולה על ערש דווי, והדבר האחרון שהוא שמע היה הפיוט אנא בכח. כשקראתי את זה פשוט התחלתי לבכות. זה דבר שממש נגע בי. אולי זר לא יבין זאת, אבל פשוט התחברתי לרב קוק. לגמרי".דבר נוסף שטבעי עבור חממה הוא חוסר החיבוק מצד המדיה. הוא מורגל לו כבר מאז אלבומו הראשון. גם "אנא בכח" לא זכה בהתחלה לחיבוק קולקטיבי, אבל לאחר שצבר פופולאריות בשטח, דרך הקהל וברשת ג - גם שאר כלי המדיה הבינו שכרגע לא ניתן להתעלם מהיוצר המוכשר. אך גם שלושת הסינגלים שיצאו לרדיו מתוך האלבום החדש "מרחבים" - "הרס ובניין", "נפשי שואפת" (עם גבי שושן) ו"המרפא" (עם זאב נחמה) לא עוררו את המדיה מתרדמתה. "יש פה בעיה מסוימת שכאשר אתה מחבר בין עולמות, אתה גם עלול ליפול בין הכיסאות", אומר חממה. "זה סיכון שאני ער לו, אבל אתה מבין מאיזה מקום של עומק אני עושה את זה, לכן אלה לא בעיות שאני מתחבט בהן".

"כשאני מסתכל אחורה אני מבין שהמוזיקה שלי אף פעם לא הייתה חילונית לגמרי. תמיד הייתי באזור הפילוסופי והמיסטי-היהודי. עם הזמן המוזיקה קיבלה את ההתמקדות ואת ההתבהרות שלה. כך אתה גדל עם הזמן, ודברים הולכים ומקבלים ממדים של עומק. אז איך אוכל לוותר על יסוד עיקרי שכזה ביצירתי בעתיד?".