ערכה של דקת חיים

בפרשתנו אנו עדים לשיאה של יציאת מצרים, הבאה לידי ביטוי בקריעת ים סוף. בים סוף קיבלו עם ישראל את היסוד האמוני והביטחון המוחלט שאין שום מימד וכח בעולם שאין הקב"ה יכול לעשות בו כרצונו.

חז"ל מלמדים אותנו במדרש, כי בים סוף נעשו ניסים רבים פי כמה וכמה מאשר במכות מצרים. אחד הנסים הללו הוא, שכל מצרי מת בים סוף כפי הראוי לו, וכמו שפירש רש"י על המילים בשירת הים 'כמו אבן': "ובמקום אחר (פסוק י) 'צללו כעופרת', ובמקום אחר (פסוק ז) 'יאכלמו כקש'. הרשעים כקש הולכים ומטרפין עולין ויורדין, בינונים כאבן, והכשרים כעופרת, שנחו מיד".

רש"י עומד על השוני שבין הדימויים של מות המצרים, ומפרש כי כל אחד מת לפי מעשיו: הכשרים שבעם המצרי מתו מיד, ולכן הושוו לעופרת, השוקעת מיד כשהיא נזרקת למים. לעומתם, הבינוניים נדמו לאבן - לה לוקח זמן ארוך יותר לשקוע לתחתית, ואילו הרשעים נדמו לקש – שמותם היה ארוך, שכן הוא היה כרוך בעליות וירידות, שקיעה וציפה, עד שפרחה נשמתם.

למדים אנו כי אין הקב"ה מטריח מעשיו לבטלה, ויש לשאול מהי המטרה בחלוקה זו? האם יש כאן רצון לנקמה גרידא?

תשובה לדבר זה אנו מוצאים בדבריו של האבן עזרא. על הפסוק 'ואכבדה בפרעה' מפרש האבן עזרא (שמות יד, ד): "אז ייראה כבודי בעולם - לטבוע פרעה וחילו. וידעו מצרים הנשארים, גם הנטבעים לפני מותם, כי אני ה'".

לומדים אנו כאן יסוד גדול: לדעת את ה' אין פירושו רק להפיץ בעולם את ידיעתו, אלא גם מי שעומד למות בדקות הקרובות - חשוב שיידע את ה' ויכיר בגדולתו.

לאור זאת יבואר מדוע הכשרים שבמצרים נחו מיד וטבעו כעופרת, ואילו הרשעים עלו וירדו. המטרה לא הייתה כלל לנקום ברשעים, אלא לתת להם זמן מועט נוסף להרהר בין טביעה לציפה על פני המים, ולומר לעצמם: "אכן ה' אמר ועשה! יש בורא ומנהיג לעולם!" ובדברים אלו יתקנו טרם מותם את חטא הכפירה בה'. הרי רגע אחד לאחר המוות – אין אפשרות לתקן עוד מאומה מהעבירות שעשה בעולם הזה, ולכן חסד עשה עמם הקב"ה שהראה להם את גודלו ותקפו קודם מותם, כדי שיוכלו לחזור בתשובה על מעשיהם הרעים.

* * *

זוהי ערכה של דקה בחיים! וכבר הכריז רבי יהודה הנשיא ואמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת" - כלומר בזמן מועט. לעיתים הרהור קל של הכרה באמת, של חרטה על מעשה שלילי, יכול לשנות את מאזן החיים לעד מן הקצה לקצה.

ומכאן, שהחולה השוכב על ערש דווי ומתייסר בייסורים, בין זריקה לזריקה ובין טשטוש להתעוררות, ברגעים בהם מחשבתו שבה אליו, הלא כל תאוות העולם נעשות להבל בעיניו לנוכח ייסוריו. באותה שעה, די בהרהור חרטה על עבירה שעבר או על דרכו המעוותת בחיים, כדי שכל הייסורים הללו יהיו שווים כל הון עבורו. הן את כל עולמו ושכרו יכול הוא לקנות באותה שעה יקרה, ומי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו לגזול זמן יקר ערך זה ממנו ולהמיתו באיצטלה של "המתת-חסד"?

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת בשלח – כל הסרטים ב-VOD הידברות