להמתיק מר במר

"אבטיח על הסכין, רק היום!"... הדייר בקומה רביעית ירד כעוס אל המוכר: "אם לא תשתוק - אני מנפץ לך את הסחורה". המוכר התעלם מהאיום והמשיך בקול רם: "אבטיח אבטיח, טעים ומתוק"...

השכן הכעוס תפס פטיש וניפץ את האבטיחים כולם. "עכשיו סופסוף יהיה שקט", חשב לעצמו...

הוא מגיע לבית ושומע: "גרעיני אבטיח, טרי טרי"...

* * *

חום המדבר הלוהט הצחיח את גרונם של בני ישראל, מותשים הגיעו למקום - שמאוחר יותר נקרא 'מרה' - לאחר שלושה ימים ללא שתייה. והנה, סוף סוף למולם מפכה מעיין מים, אך המים שבו מרים ולא ראויים לשתייה.

הם צועקים למשה, "מה נשתה?". "ויצעק משה אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים. שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט ושם ניסהו".

במדרש מובא שהעץ שהורה הקב"ה למשה להשליך אל המים היה עץ זית. וזה פלא גדול, מכיון שעץ הזית הוא עצמו מר, והמים גם הם מרים. האם מר יכול להפוך מר אחר למתוק?

מבארים בעלי המוסר שכאן רמוז לקח מיוחד והוראה מתוקה עבורנו: הדרך להתמודד עם המרירות והקשיים בחיים, היא לא על ידי טיוח והמתקה שלהם באמצעות גורמים אחרים, אלא דווקא באמצעות עמידה איתנה מול הפחד והתמודדות נכונה. זה פירוש המילים: "שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט", חוק הוטבע בבריאה, שעל מנת להתמודד עם קושי זקוקים לקושי נוסף.

ידוע למשל, שהסובל מפחד מהחושך, ממליצים לו דווקא לשהות לאט לאט זמן ממושך יותר בחושך ולהבין שהחושך עצמו אינו דבר גרוע. כך הוא נוכח לדעת שלשווא פחד ממנו.

בעומק נוסף, מבאר הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל את הפסוק לגבי לימוד תורה: ידוע שלימוד התורה הוא לא תמיד קל, ההפרעות והקשיים הם רבים. הקושי הנפוץ הוא הריכוז וההבנה, אך יש גם קשיים סביבתיים, חוסר חשק ללמוד, או טרדות פרנסה שמונעים מהחפץ ללמוד להקדיש זמן לתורה.

וכשאדם רואה שהתורה המשולה למים היא 'מרה' עבורו, הוא צועק אל ה' ומתחנן שיעזרהו. "ויורהו ה' עץ" – הקב"ה מעניק לנו עצה טובה: "וישלך אל המים", קפוץ פנימה בלי להסס! אם תעמוד בחוץ לא תתרגל לעולם. אבל אחרי שנכנסת בפנים ועברת את קשיי ההסתגלות הראשוניים, הראית ליצר הרע שאינך נרתע מהמכשולים שהוא מציב לך, אז "וימתקו המים" - אתה כבר לא חש בקושי. זה מתוק.

ה"כלי יקר" מוסיף, שבשל כך הורה הקב"ה למשה להשליך ל"מים" (תורה) עץ זית. הזית, הוא פרי מר שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא, אבל לאחר שסוחטים אותו (סחיטה כואבת) יוצא ממנו שמן מעולה ומשובח הטעים לאכילה. אם רוצים לאכול את הזית עצמו, צריכים לכבוש אותו במלח (שוב מלוח ולא מתוק, תמיד בהתחלה קשה), או אז זוכים להתענג על טעמו הייחודי.

סוכריה ענקית מעניק לנו ה"חפץ חיים" להמתיק בה את "זמן ההמתנה" בו אנו מתמודדים עם קשיי החיים וקשיי הלימוד, באמצעות משל: מנהל העבודה באתר הבנייה החדש, פנה לפועל החדש - דן וסיכם עימו: תמלא את הקערה הזו במים כדי שנוכל להתחיל לגבל מלט. תנאי השכר הינם לפי שעה ולא לפי תפוקה, סיים והלך.

דן ניגש לקערה הענקית עם שני דליי מים, רוקן אותם לתוכה והלך למלאם שוב. לאחר מספר פעמים שבהן הערה דליים לקערה האדירה, ניגש דן לבדוק מדוע מפלס המים אינו מטפס בה. להפתעתו ראה שבתחתיתה של הקערה יש חור הניצב מעל תשתית הניקוז, לשווא יגע ועמל בפרך.

הוא החליט להפסיק לעבוד בשפיכת דליים וחיפש לעצמו תפקיד חדש. צדוק ידידו תמה עליו: מה אכפת לך אם הקערה מתמלאת או לא? הרי אתה מקבל שכר לפי שעות, לא לפי תפוקה. תוכל להמשיך ככה כל החודש והמשכורת תיכנס בדיוק בזמן.

הנמשל, מבאר ה"חפץ חיים", ש"אנו עמלים ומקבלים שכר" לא על תוצאה או תוצרת. הקב"ה חפץ בעיקר בעמל וביגיעה שלנו, ועל ידי התמודדות ופתירת קשיי החיים בדרך התורה – שכרנו מובטח בלי שום קשר לתוצאה אליה הגענו.

דהיינו, גם בזמן הקושי והמרירות צריך להיות לנו מתוק בלב, כי שעון החיים מְתַּקְתֵּק והוא מונה את השכר המגיע לנו מכל שנייה של צער. 

* * *

מתי ייגמרו כל בעיות החיים? ובכן, זו בעיה שלא נמצא לה פתרון...  

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת בשלח – כל הסרטים ב-VOD הידברות