"מרגישה את ה' קרוב אלי"

נולדתי לפני 22 שנה בעיר הבירה של איראן - טהרן. כמעט תמיד הייתי צריכה להסתיר את העובדה שאני יהודייה. אימא אמרה לי שהגויים לא אוהבים יהודים. וכך, בגן, בבית הספר, בגינה הציבורית, תמיד נזהרתי שלא יגלו זאת.

יום אחד שאלתי את אבי: "אבא, למה יש פה כל כך הרבה גויים, ואילו אנחנו היהודים כל כך מעטים?", והוא אמר לי שזה כמו בטבע - יש המון אבנים, אבל היהלומים יקרים כי הם מיוחדים ונדירים.

ההורים שלי הם מסורתיים, שומרים על כשרות, הולכים לבית הכנסת בשבת, מאמינים. אבל זה לא הפריע לאבי לקחת אותי לבילויים בשבת.

בגיל עשר עליתי לארץ, והייתי בהלם כי הייתי בטוחה שכל היהודים בישראל דתיים מאוד. זאת הארץ שחלמנו עליה?! כך היהודים נראים פה, הרי אימא אמרה שהגויים העתיקו מאיתנו את הצניעות?! איזו צניעות בדיוק?...

עם הזמן התרגלתי, כמו כל דבר בחיים. לאט לאט התחלתי להיראות כישראלית טיפוסית.

בגלל היותי דוברת פרסית התקבלתי לתפקיד מאוד חשוב בחיל המודיעין. לפני השירות טסתי לפולין במשלחת שביקרה במחנות הריכוז וההשמדה, ואז התחלתי לחשוב יותר לעומק: למה כל זה קרה?! למה כל כך שונאים אותנו?! האם יש בורא לעולם?!

חזרתי עם כל כך הרבה שאלות ובלי תשובות.

התחלתי לחקור את כל הדתות. את האסלאם כבר הכרתי, שהרי באיראן למדתי את הקוראן וידעתי שאין בו ממש. חקרתי את הנצרות בעזרת מומחה לדתות מאוניברסיטה מסוימת שהסכים לדבר איתי על כל הנושא הזה ועזר לי מאוד. אחרי שהבנתי שהיהדות היא הדת האמיתית, התחלתי לחקור אותה ולבדוק מה יש לה להציע. הכרתי את רבה של עירי רעננה - הרב יצחק פרץ שליט"א, מורי ורבי שעזר לי בכל התהליך, והתייחס אליי ממש כמו אל בתו, שמעתי שיעורי תורה של הרב זמיר כהן ועוד המון הרצאות באתר הידברות, והגעתי למסקנה שכלית שיש בורא לעולם והוא אלוקי ישראל.

בגלל שהתחלתי להתחזק ויתרתי על התפקיד המצוין שיועד לי בצבא, ובחרתי להתנדב בעזרה לניצולי שואה. פגשתי ניצולים דתיים, וגם כאלה שלא, אבל הכול חיזק אצלי את האמונה שהגעתי אליה. כל סיפורי השואה ששמעתי רק חידדו אצלי את האמת האלוקית.

ובכל זאת לא ידעתי איך להביא את כל זה לידי מעשה. הרגשתי חסרת סיפוק, למרות שבחומריות לא היה חסר לי כלום, ולהיפך, היה לי אפילו יותר מדי.

עד שקראתי ב'מסילת ישרים' של הרמח"ל את המשל על הכפרי (המייצג את הגוף) שנושא בת מלך (היא הנשמה), שאפילו אם יביא לה את כל המעדנים בעולם, בשבילה זה כלום כי היא בת מלך. כך הנשמה שלי היא בת מלך ולא משנה כמה אקנה או אכייף, זה לא מה שיספק אותה, הרי היא מן העליונים ונחצבה מכיסא הכבוד. רק רוחניות אלוקית תשביע את רעבונה.

ברוך ה', נכנסתי למדרשת "נווה ירושלים", המקום הכי מדהים שיכול להיות. אני לומדת שם כבר יותר משנתיים. לא מזמן הרב זמיר כהן היה אצלנו. סיפרתי לו שהוא תרם להתחזקות שלי מאוד והודיתי לו על כך. הוא שמח לשמוע זאת ובירך אותי.

כעת אני מסיימת את התואר הראשון שלי.

מאז שהתחלתי להתחזק אני מאושרת. אני מרגישה את ה' קרוב אליי ושמח בי, ומרגישה סיפוק שאי אפשר לתארו במילים, ובעזרת ה' מקווה לבנות בית נאמן על אדני תורתנו הקדושה.

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il