צעירים חסרי מנוח

האדם מיום היוולדו הוא "עַיִר פרא אדם יולד". עד גיל 13 דבק בו יצר-הרע ביותר ומסיתו מהדרך הישרה, ולכן הוא זקוק לתמיכה וסיוע מפני היצר המסית.

העזרה הראויה היא, כשהוא חש שאוהבים אותו באמת ומבינים את קשייו, ומחפשים דרכים להקל מעליו את הקושי.בגישה זו, הוא חש שיש לו גב חזק ותומך, ויצליח לגבור על היצר.

חשוב לדעת, שעל-אף שמקנן בתוכו דחף הדוחק בו להשחית ולהזיק, אין לדכא אותו, אלא יש לאפשר לו לפרוק אותו בדרך המותרת. 

באותה הדרך שמובאת בגמרא (יומא עח): "גדילתו של תינוק, ברחיצה במים חמים, ובסיכה בשמן. גדל קצת, מאכילים אותו ביצים עם כותח (מאכל חלבי). גדל עוד קצת, יש להמציא לו כלים לשבור". ומפרש רש"י: "להפקיר לו כלים לשבר, ולמלאות תאוותו".

וכן נהג רבה (שֵׁם חכם בגמרא), שהיה קונה לבניו כלי חרס סדוקים, כדי לשבור אותם.

אמנם בהשקפה ראשונה נראה שדרך זו כביכול יש בה להשחית את נפש הילד, אך מדברי חז"ל מבואר שזו הדרך הרצויה, ואדרבה, יש בה להרגיע את יצר ההשחתה הטבוע בנפש הילד.

מעשה בילד כבן שתים-עשרה שנה שמטבעו היה שובב. לקראת יום הפורים, האב ניגש להתייעץ כיצד עליו לנהוג עמו, כיון שביום זה היצר מסית את הילדים ביותר.          האב נשאל האם במשך השנה הוא מאפשר לו לשחק ולהשתובב בזמן הפנוי. 

הוא השיב: "אני מפחד שמא יגרום הדבר להידרדרות יתר".

נאמר לו שילד בעודו קטן צריך לפרוק את היצר, ויום הפורים הוא זמן מסוגל לזה, ולכן יש לאפשר לו לרכוש אביזרי פורים (שאין בהם סכנה), ולהשתעשע בהם.

האב קיבל את העצה ונהג בהתאם.

באותו יום הפורים שמחת הילד היתה בלי גבול – הוא ניפץ נפצים לרוב, ולא נח ושקט במשך כל אותו היום.

כאן היתה לו הזדמנות טובה להוציא את כל הכעס והמרירות על הנפצים, הוא כילה את כל כעסו וחמתו על העצים והאבנים, ובכך הרגיש שחרור ופורקן שהיה חסר לו.

לאחר זמן, האב סיפר שהתוצאות לא איחרו לבוא, ואכן חל שינוי גדול אצל הילד, הן בהתנהגות והן בלימודים.

בכדי להצליח בחינוך הילד, אין להתנגד ולדכא את היצרים האצורים בתוכו, אלא למצוא תחליף של היתר שדרכו יוציא אותם.

אחרת, יצר ההשחתה יבער בו ביותר, ובגדלותו יבצע את רצונותיו ביד רמה, ובנזק גדול הרבה יותר.