פרד"ס של רעיונות: פרשת יתרו

הכניסה לפרד"ס:

עני מרוד היה רבי זושא מאניפולי, עד שכבר מצאה ידו לחסוך 10 רובלים, סכום גדול מאוד לעני כמותו, שמרם במקום הבטוח ביותר שהיה לו: בכרך של חמישה חומשי תורה. אף מקום מיוחד מצא לכסף בין דפי החומש, בפרשת יתרו בעשרת הדיברות, ליד הדיברה "לא תגנוב".

לאחר מספר ימים חיפש רבי זושא את הכסף על מנת להשתמש בו, פתח את החומש בעשרת הדברות ולא מצא. הפך את הדפים אנה ואנה, להפתעתו הרבה נתגלה שטר במקום אחר בחומש, בשני הבדלים: היה זה שטר של חמישה רובל בלבד. הוא היה מונח בפרשת קדושים ליד הפסוק "ואהבת לרעך כמוך"...

נשא רבי זושא עיניו למרום וקרא: "אה! רבונו של עולם. מי כעמך ישראל. אני הייתי אנוכי וחשבתי רק על עצמי, אבל הגנב הזה ששלחת ממרום לימד אותי לקח גדול שעלי לחשוב גם על זולתי".

פשט: "והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם" (יח, כב)

יתרו נותן למשה רבינו עצה בכדי שלא יתמוטט מעומס דיני התורה המוטלים עליו: למנות דיינים שיעזרוהו בדינים הפשוטים. אך מעניין לציין שיתרו חילק את הדינים בין משה רבינו שיכריע ב"דבר גדול", ואילו כשמשה ממנה את הדיינים נקט בלשון שונה: "את הדבר הקשה יביאון אל משה".

רבי משה – האלשיך הקדוש, בחידושיו לתורה עומד על שינוי הלשון ומבאר: אצל הגויים, הדין שנחשב לדין מיוחד ומעניין שראוי להגיע לבית המשפט העליון, הוא דין שמתבצע אודות סכומי כסף אדירים, סוגיות כבדות משקל של פשע. אמנם ביהדות אין לחלק בין דין לדין בשל גודל המעשה או סכום הכסף הכרוך בו, שהרי דין פרוטה כדין מאה. לכן גם כשמדובר בדין תורה על חצי שקל, אבל הדין הוא קשה, או אז יביאוהו אל משה. ולא רק בסכומי כסף גדולים, כפי שנקט יתרו.

רמז: "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" (יט, ו)

בחור חסידי צעיר נכנס לאדמו"ר רבי שלום רוקח מבעלזא זצ"ל, בפיו בקשה: רצונו לשמוע מהאדמו"ר חיזוק בעניין לימוד התורה. נתן בו הצדיק את עיניו הטהורות ואמר: בפרשת השבוע, פרשת יתרו, אנו למדים שמשה נצטווה מפי הקב"ה למסור לעם ישראל את "אלה הדברים", מה ההדגשה רק על "אלה"? מבאר רש"י במקום: "לא פחות ולא יותר".

"וכי תעלה על דעתך", שאל הרבי את הבחור, "שמשה רבינו ישנה ממה שמסר לו ה'? מה צורך להזהיר אותו למסור את אלה הדברים בדיוק רב?". הבחור שידע שהרבי לא מצפה ממנו להסבר חיכה להמשך, וזה אכן בא. "דע לך", לחש האדמו"ר במתיקות, "יסוד גדול רמז לנו רש"י הקדוש במילים אלו: מי שעוסק ב"אלה הדברים" – לימוד התורה, הרי שאין יותר חשוב הימנו בעולם. ומי שלא עוסק באלה הדברים – הרי שאין פחות ממנו עלי אדמות.

"היש לך חיזוק גדול מזה?"...

דרש: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" (יט, ה)

דרש הגאון רבי יהושע לייב דיסקין: שמא תפחד מלהקדיש את כל זמנך לתורה, באומרך: אם נשמור את "בריתו" של ה' יתברך ונלמד תורה יומם ולילה, מהיכן נתפרנס? מי יעבוד בבתי החולים ובמוקדי החירום? מי ידאג לפיתוח ויישוב הארץ?

על כך מסיים הפסוק: "והייתם לי סגולה מכל העמים", אם תבחרו להקדיש את כל חייכם לתורה, "כי לי כל הארץ", מיליארדי גויים מוכנים ומזומנים לעשות את כל צרכיכם הגשמיים.

סוד: "וינח ביום השביעי" (כ, יא)

שישה ימים ברא הקב"ה את השמים ואת הארץ, מבאר רבינו משה קורדובירו – הרמ"ק, בדרך הסוד: ביום השביעי שבת ונח ממלאכה, מכיון שביום זה באה המנוחה לעולם, הרי ששבת מוגדר "מעין עולם הבא" בו ננוח לאחר עבודתנו בששת אלפי השנים שהעולם קיים.

משכך, מוגדר יום השבת כ"נשמה" של ששת ימי החול הפשוטים בדרגה ממנו, והוא "מקור הברכה" המשפיע להם שפע. יהודי השומר שבת כהלכתה, זוכה ל"נשמה" יתרה. 

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת יתרו – כל הסרטים ב-VOD הידברות