פרד"ס של רעיונות: פרשת משפטים

הכניסה לפרד"ס:

"הרי בתורתכם כתוב (כג, ב) 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'", הקשה המלך הנוצרי לרבי הונתן אייבשיץ, "אם כן, מדוע לא תעזבו את אמונת היהדות ותלכו אחרי הנוצרים שהם רוב העולם?"

ענה לו רבי יהונתן שישיב לו תשובה על כך בהמשך שיחתם. תוך כדי שהם מדברים בדברים אחרים אמר לו רבי יהונתן שחם מדי בארמון והוא מעדיף שיצאו מעט לשאוף אוויר. המלך הסכים. בהגיעם לכיכר הראשית של העיר נעמד רבי יהונתן והטה אוזנו, כאילו מקשיב הוא למשהו. אחרי מספר שניות הרים את ראשו והסתכל השמימה, צקצק בלשונו והביע התפעלות מרובה.

בראותו את מבטי התמיהה של המלך, שאל אותו: האם אתה לא רואה את מלאכי השרת במרום כשהם מנגנים בכינורות? המלך, שהתבייש לומר שאינו רואה, עשה עצמו כאילו גם הוא מתפעל מאוד. העוברים ושבים שחלפו במקום עשו חשבון פשוט: אם המלך והחכם היהודי רואים מלאכים מנגנים, לא נעים להודות שהם אינם רואים. תוך דקות התמלאה הכיכר בעשרות נושאי עיניים לשמים ומצקצקי לשון...

רבי יהונתן סחב את המלך לפינה שקטה ושאל אותו: "באמת ראית משהו?". "לא", הודה המלך. "אבל איך ייתכן שלא ראית", העמיד רבי יהונתן פני תם, "אחרי רבים להטות"...

פשט: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ" (כג, כה)

התורה מבטיחה שאם יעבדו בני ישראל את ה' כיאות, יהיה להם שפע גשמי. הקשה הגאון רבי אהרן זכאי שליט"א: מה באמת הקשר בין ריבוי הנכסים ולמחלות שיימנעו?

והוא מתרץ: חז"ל אומרים שהמרבה נכסים מרבה דאגה, באה התורה להרגיע אותנו: הברכה שיבורכו "לחמך ומימיך", לא תפגע בשלוותך הנפשית. שכן 'והסירותי את מחלת הדאגה מקרבך'.

רמז: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (כב, יז)

בתנ"ך כולו מופיעה המילה "תחיה" שלוש פעמים. פעם ראשונה כאן, וכן בפסוק: "לא תחיה כל נשמה", ובפסוק: "החכמה תחיה בעליה".

מבאר רבי אברהם הכהן מצפאקס שבתוניס, בדרך רמז את הקשר בין שלושת המקומות, על פי מה שאירע עם שאול המלך במלחמת עמלק, שם נצטווה להשמיד אף את בהמותיהם של עמלק. מדוע? משום שהעמלקים הפכו עצמם ע"י כישוף לצאן, כך חשבו שיינצלו.

אומרת התורה: "לא תחיה כל נשמה" מעמלק. ואם תשאל, הרי הם הפכו עצמם בחכמה רבה לבהמות ו"החכמה תחיה בעליה". על זה מבארת התורה, שבכישוף לא מועיל הפתרון, שהרי "מכשפה לא תחיה".

דרש: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" (כב, כד)

את זו דרש רבי חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש: ציווי התורה שנפרוס מלחמנו לדל ונפריש לו מכספנו, נכתב עם הסבר לצידו. וכך צריכים לדרוש את הפסוק: "אם כסף" יש בידך יותר מכדי צרכיך, עד שביכולתך "להלוות את עמי", דע לך שאין זה כספך, אלא "את העני עימך" – הכסף ששייך לעני נמצא בידך ועליך להעניק לו משלו בסבר פנים יפות.

כי כך גזרה חכמתו יתברך, שלך יהיה בשפע גדול ותוכל אף לתת לאחרים, והוא העני, יצטרך לפשוט ידו לאחרים כדי לקבל מהם כדי פרנסתו שנקצבה לו משמים.

סוד: "וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת" (כד, ו)

המדרש מדייק מלשון הפסוק "חצי הדם", שמדובר בחלוקה שווה – חצי בדיוק. מי ביכולתו לדייק עד כדי כך שלא יהיה באף חצי - טיפה יותר וטיפה פחות? "מי חילקו? מלאך בא וחילקו".

בתורת הסוד מבואר שמלאך זה שמו מטטרו"ן. ומדוע דווקא מלאך זה הגיע לחלק את הדם? מכיון שדם זה היה דם ברית שנכרתה בין הקב"ה לבין כנסת ישראל, לכן מלאך זה שהגימטריא של שמו היא בדיוק כמניין שד"י – כשם רבו, הקב"ה, הוא זה שבא לסייע למשה רבינו בחלוקת דם הברית.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת משפטים – כל הסרטים ב-VOD הידברות