כשרות בחג האילנות - כך תוודאו שאין בעיות כשרות בפירות שאתם אוכלים

לפעמים מרוב הטובה והברכה השופעת מחנויות הפיצוחים אנו שוכחים לרגע שיום ט"ו בשבט, הוא אכן יום גדול ונורא, יום שהוא ראש השנה, אבל בעצם רק לאילנות, ולא לכל משכיות החמדה המיובאות מחו"ל.

בעידן שבו אנו חיים, כל המזון כבר מוכן וראוי לאכילה ואין אנו צריכים לטרוח בעבורו ולא כלום, מי עסק לאחרונה בהפרשת תרומות ומעשרות והתמודד עם השאלה האם הפרי חנט קודם ט"ו בשבט או לאחר מכן והאם הפרי נחשב כיבול שנה זו, או כיבול השנה הקודמת לה? שהרי צריך לדעת לאן לשייך את המעשרות, האם לתת לעני או להקצות לעצמו כדי להעלותם לירושלים שתבנה במהרה, ובכלל - איך אנו מקיימים את הוראתו של מרן מאור ישראל זצוק"ל שאת המעשר הראשון צריך כן לתת ללויים?...

וגם, האם אותם המעשרים בבית לחומרא הועילו משהו בכך, שהרי אולי אותה ההפרשה היא מן הפטור על החיוב. וכדי שלא נשמע מן המתמיהים והמפקפקים נספר לכם שלא אחת קורה שמשאיות טעונות לעייפה בפירות וירקות , עוזבות את השוק הסיטונאי כשעל גבם פירות טבל ודאי החייבים בהפרשה יחד עם פירות שכבר מעושרים או פטורים מהפרשה, וכבר מאוחר מדי לדעת מה מעושר ומה לא...

וכדי לאכול בהידור ובכשרות את  הפירות המיובשים והמעובדים השונים, נפנה את תשומת לבכם לחלק מבעיות כשרות הקיימות במוצרים אלו.

משיחת הפירות בשמן - חלק גדול של הפירות היבשים, ועל פי רוב אלו שבצבעים הכהים, כגון הצימוקים, ואפילו השזיפים, עוברים לאחר ייבושם תהליך של הברקה באמצעות השרייה בשמן, הנעשית בשיטות שונות: יש מפעלים שמבריקים בשמן פרפין שהוא שמן מתרכובת אורגנית המיוצרת מנפט. ויש כאלו שישתמשו בשומן מהצומח, אבל ללא ספק בעולם הרחב יש מפעלים רבים המשתמשים בשומן מהחי, כך שללא כשרות על המוצר אין ערובה שהפירות לא הושרו בשומן מן החי האסור באכילה. כיום יש עדיפות לשתי חברות מקליפורניה שבאמריקה שבהם אין חשש לשומנים מהחי.

לתשומת לב - גם כשיש כשרות על הפירות המיובשים והשמן אכן אושר, אם אתם חפצים לשמר את כמויות הענק של עודפי פירות הט"ו בשבט, כדי שתוכלו ליהנות מהם בפסח, והפירות אינם כשרים ומאושרים לפסח, קחו בחשבון שאם אינכם אוכלי קטניות בפסח, יתכן שיהיה בפירות חשש קטניות מחמת השמן.

מעניין לדעת – הבעיה קיימת גם בחלק מהקטניות. כגון, העדשים האדומות, שגם הן מושרות בשמן כדי שיקבלו מראה בוהק ואדום. נכון, שעיקר בעיית העדשים היא בעדשים השלמים ולא בעדשים החצויים, ולכן הרבה גופי כשרות מהדרין נמנעים מלתת כשרות לעדשים האדומים והשלמים, מחוסר בהירות כיצד ובאיזה שמן נמשחו העדשים, האם בשמן קנולה וכדומה, או בשאר שמנים זולים בהרבה המעורבים עם שמנים מהחי.

פירות מעובדים - אננס, פפיה, תותים, קיווי, וכדומה מסוכרים, או תפוח עץ מיובש, ובעצם כל סוגי הפירות המוגשים כמיובשים או קפואים... עוברים תהפוכות רבות כדי להגיע למוצר שיש לו חיי מדף ארוכים, למשל פלחי תפוח העץ המיובש או האגס הקפוא, שבטבעם להשחיר מיד לאחר הקילוף ובוודאי לאחר החיתוך לפלחים, כיצד הם משתמרים בצבעם הטבעי לאורך ימים? האם זה בגלל כל מיני כימיקלים בריכוז גבוה שאין בהם בעיות כשרות מלבד זה שאינם בריאים כלל וכלל, כפי שנהוג במדינות העולם השלישי כסין וחברותיה, או האם זה בגלל כל מיני תוספים טבעיים שהם מסודותיו של היצרן המחייבים כשרות על המרכיבים, שהרי גם דברים מהחי הם טבעיים...

להזכירכם - כדאי לשנן לקראת ט"ו בשבט גם את דיני התולעים, המצויים בחלק גדול מפירות החג שאנו אוכלים.  למשל, צימוקים חייבים בבדיקה ובפרט אם הם אוחסנו למשך זמן, וכמו שמצוי למשל בצימוקים החומים שמתפתחים על גבם כמעין נקודות וגרגירים קטנים, שהם בעצם סוג של חרק הנקרא אקריות, ויש לזכור שצימוק שחור או דובדבן מצריך השרייה בתוך מים עד שיתנפחו ויקבלו את צורתם המקורית, כדי לנקותם מהחרקים שנלכדו בתוך קפליו, ובעיקר צריך להיזהר בתצורת הישראלית, (התוצרת האמריקאית מקליפורניה, מוחזקת כנקייה יותר). ובל נשכח שהתאנים הם פרי שלא מומלץ כלל באכילה מחמת הקושי הגדול בבדיקתו, ועוד ועוד...