שחיטה וצער בעלי חיים ביהדות

שאלה גדולה הנשאלת שוב שוב היא האם דרך השחיטה היהודית אכן מתחשבת בצער בעלי חיים.

ובכן, לא רק שהתורה מתחשבת בבעלי החיים שלא יגרם להם צער, דרך שחיטתם הינה הדרך היחידה בה אנו בטוחים שלא יגרם כל צער לחיה הנשחטת, והיא מתה מיד ללא כל שהות!

הכיצד?

השחיטה היהודית נעשית ע"י סכין חדה מאוד, אשר מבצעת חתך מהיר שאינו מורגש. התופעה זהה גם אצל בני אדם כאשר הם נפגעים מחתך חד ומהיר. אין הם יודעים זאת עד שהם מבחינים בדם הנוזל מן החתך (ולמעשה בינתיים לא מורגש כאב). לפיכך, החתך עצמו אינו מורגש והבהמה מאבדת את הכרתה תוך 2 שניות! בכך אנו בטוחים שלא נגרם לה כל צער והיא מתה מיד.

עוויתות ופירכוסים אצל החיה הנשחטת אינם קשורים להכרה או לתחושה, אלא לרפלקסים אוטונומיים.

הפלא הגדול הוא שרק בחיות המותרות לאכילה על פי התורה, מבנה הצוואר מאפשר שחיטה ללא כאב, שכן לסוס או גמל, למשל, לא תועיל דרך השחיטה היהודית, ונסביר. כאשר הסכין, החד מאין כמוהו, חותך את הקנה ואת הוושט, הוא משסף גם את העורק הראשי. ממילא, בשעת החיתוך יש ירידה מיידית בלחץ הדם, הגורמת לבהמה איבוד הכרה. עצם החיתוך לוקח פחות מחצי שניה, וכשמתחיל לכאוב לבהמה היא כבר שרויה בעלפון.

כששמעו הסבר זה אגודת צער בעלי חיים, אשר טענו שהשחיטה היהודית אינה מתחשבת בצערן של החיות, הן הגיבו כך "נכון שהעורק הראשי נחתך באותה שנייה, אולם קיים עורק נוסף היוצא מן הלב והנכנס למעגל וויליס וממנו למוח. עורק זה, נמצא בחלק האחורי של הצוואר (בעורף), ועובר דרך החוליות. הוא נקרא העורק החולייתי. על פי השחיטה היהודית" כך טענו, "אסור לשסף את כל הראש, כך שעורק זה איננו נחתך והדם זורם באין מפריע למוח. דבר זה אומר שלא תהיה ירידה חדה ומהירה בלחץ הדם וממילא איבוד ההכרה של החיה הנשחטת אורך מספר דקות, שהם ייסורים קשים לבהמה".

התשובה שקיבלו האגודה לצער בעלי חיים הפתיעה אפילו אותם. מסתבר שכל הדברים הללו נכונים לגבי כל היונקים מלבד הבהמות מעלות הגרה, הכשרות לאכילה! אצלהן העורק החולייתי אמנם מטפס בגובה העורף כמו אצל שאר היונקים, אך עד סמוך למעגל וויליס, והוא אינו נכנס אליו. משם הוא מתכופף לתוך העורק הנחתך בשחיטה וכל הדם שבו לא זורם למוח, כי אם לתוך העורק הנחתך. במצב זה הדם הזורם מן הלב, דרך העורק החולייתי, יוצא גם הוא החוצה בנקודת השחיטה. ברגע השחיטה יורד פתאומית לחץ הדם בגזע המוח והבהמה מאבדת מיידית את הכרתה, ללא כל תחושה של כאב.

נדמה שאין שחיטה הומניטארית מזו בכל העולם.