אז מי הם באמת החולים כאן?

ביה"ח אסותא ברמת החייל - למתבונן מבחוץ, וגם למסתובב מבפנים - נראה כקניון יוקרתי לכל דבר, עם נוף מאוד יפה. אך שנכנסים לתוך תוכו של ה"קניון" מתברר שטעינו. בפנים ישנם אנשים חולים מאוד שסובלים... חשבנו להגיד שביה"ח מייצג את העולם הזה.

לכאורה כלפי חוץ הכל צבעוני ומשעשע, תענוגות למיניהן, דירות יוקרה, מכוניות וכו', ולכאורה זה נראה נפלא ממש. ובאמת על פניו נראה ששייך להשקיע בעולם מעין זה. אבל, כשקצת מתבוננים בפנימיות עולם זה - מגלים עולם חולה... מידות לא מתוקנות, חוסר ערכים, התעסקות בחכמת החומר ולא הרוח וכו'. עולם מאוד מטושטש ודמיוני שאם לא מתבוננים ובודקים - אפשר בקלות ליפול ברשת שלו. כמו בבית החולים.

חילקנו את האנשים הנמצאים בביה"ח  לשלושה סוגים: 

המבקרים (וגם הרופאים והאחיות ), שלא זכו לטעום ממתיקות התורה... שבאים לביה"ח ואומרים "דווקא מאוד נחמד פה...", החולה לידם... והם מתבלבלים ואומרים "טוב, בכל זאת המקום לא כל כך נורא... בכל זאת יש פה הרבה צבעים ומוסיקה, נוף, קפה, עוגה טעימה. עולם נפלא...

המבקרים שטעמו ממתיקות התורה, אבל עדיין קצת מבולבלים מצבעוניות העולם הזה, שחושבים שברור שזה בית חולים ולא קניון, אבל אי אפשר להכחיש שזה יפה... ואולי גם זה שווה משהו?

והחולים עצמם (ואולי גם המבקרים הקרובים שנשארים עם החולים), שכמה שלא ינסו להראות להם שהכל פה יפה, צבעוני ומושך, כולם כאחד יאמרו שהכל פה דמיון ושקר. הכול פה לא חשוב. רוצים להיות בבית (אפילו שהוא קטן וצפוף...).

נראה ששלושת סוגי אנשים אלו הם האנשים בעולמינו, שהאחרונים מביניהם הם אלו שביררו היטב מה אמת ומה שקר בעולם, והם אלו שאינם טועים בהבלי הזמן. רק שבסיפור שלנו - הם חולים, ובמציאות - באמת יש כאלו מבחוץ שעדיין לא טעמו את הלקח הטוב... שמסתכלים עליהם עדיין כחולים. וזה באמת כך נראה, לעולם השקר... 

אבל לאמיתו של דבר - הם הבריאים האמיתיים, כי הם רואים וחיים את העולם הבריא והאמיתי ולא את הדמיון והשקר. יהי רצון שנהיה בקבוצה השלישית. הקבוצה שלעולם הזה נראים חולים אבל באמת של הדברים לאחר שהם התנקו מהדמיונות. הם הבריאים האמיתיים.

וחשבנו לומר עוד דבר. אולי נשאל: למי בונים את היופי וההדר בבתי חולים ובבתי אבות בעולם שקרי זה: לחולים? הרי חלקם לא יכולים אפילו לזוז, והם אינם רואים את כל היופי וההדר הזה. ובוודאי לא זקוקים לבתי הקפה, בנקים, ביגוד וכו'. אלא זה נועד למבקרים... שיבואו דווקא לבית חולים זה, ויוזילו מכספם למקום זה.

מעתה, כדאי להחליף את השם מבית חולים לבית מבקרים. והנה גם העולם הזה לא מתעסק במחלה עצמה אלא בחיצוניות, בדברים הטפלים. במבקרים. העולם מטשטש. אדם שרואה מטושטש, עד שהוא לא שם משקפיים - הוא בטשטוש. צריך את המשקפיים כדי לראות ברור. ואין משקפיים אלא תורה. ואולי על זה גם נאמר:

"בראתי ייצר הרע (טשטוש), בראתי לו תורה תבלין (ברירות וחדות)".