החזירו את הבית לשליטה

תופעה די מוכרת, זוג נישא בשעה טובה, ילדים נולדים, ומתחיל שלב גידולם, לקום לטפל בהם בימים ובלילות, לרוץ לרופא ולהחזיר אותם בזמן מהגן וכו´, התהליך קורה די מהר, ההורים  הצעירים עדיין זוכרים היטב את זמן בחרותם את השובבות והמרץ  שהיו באותם ימים, והנה הם עומדים מול זאטוט אחד , שנים, שלשה,  הדורשים את טיפולם המסור. כשהם קטנים הם חמודים, אין כמו להביט באם המתמוגגת מנחת מתעלולי בנה שבקושי מבין מה הוא עושה ומדוע כולם מביטים בו וצוחקים... הדילמה הגדולה מתרחשת דווקא כאשר הילד מתחיל להביע רצונות משלו, ומסרב בפה מלא למלא אחר הוראת הוריו. כאן בעצם מתחיל שלב הסמכות ההורית. ההורים נתפסים בדרך כלל לא מוכנים. בתחילה הם מוותרים לילד מתוך מחשבה שהוא עדיין קטן ולא מבין הרבה, יותר מאוחר נתחיל... וכך זה נמשך, הילד כבר קולט שמה שהוא רוצה מגיע לו וממשיך הלאה בבקשות ודרישות, ההורים מנסים לבלום אותו, אבל הוא כבר מתנגד ביתר שאת וביתר עוז, עד שלפתע ההורים מוצאים את עצמם במצב שהם מתחילים לאבד שליטה, צרחותיו של הילד והתעקשותו על רצונותיו רק גוברים מיום ליום, הרי הוא לא רגיל שאומרים לו לא!

מה עושים כיצד מתמודדים?

עלינו לדעת, שאנו כהורים חייבים לבסס ולשדר את מעמדנו בבית יש הורים! ויש ילדים! ועל הילדים להיות כפופים להוראת ההורים ומילוי רצונם, אגב זה גם חלק ממצות כיבוד אב ואם, נלמד את הילד מהו כיבוד אב ואם ולא להיפך... אם לא נחדיר ונבסס את מעמדנו, מהר מאוד נמצא את עצמנו במצב של נשלטים ולא שולטים... אנו צריכים גם לקחת בחשבון שהילדים מלאי מרץ ואמביציה,  אין להם דאגות של פרנסה וניהול הבית, כך שהם מוכנים לקרב במלוא כוחם ועוצמתם. אנו כהורים בדרך כלל בסוף היום כבר תשושים ועייפים, כך שהמאבקים הללו נראים לנו גדולים ובלתי ניתנים להיות מוכרעים לטובתנו אנו לפעמים מתיאישים מראש.

לכן חשוב מאוד שנבסס את מעמדנו כהורים במספר שלבים:

א. מודעות- להפנים במודעות הפנימית שלנו, אני אבא. אני אמא. הילד חייב לשמוע בקולי! כן יש בי את הכח לשלוט עליו ולדרוש ממנו בקשות שהוא מסוגל לעמוד בהם כמובן. ורגשות אלו נשדר לילד, כי זו האמת.  

ב. עקביות- לעמוד מאחורי המילה שלנו, אם בקשנו, הילד חייב לבצע. אך בטרם נשלוף משפטים עלינו לבדוק האם יש בנו כח כעת לעמוד מאחורי דרישתנו, והאם בכוחו של הילד לבצע זאת? (יש עוד מה להרחיב בזה. אך זה שייך כבר למאמר בנפרד על עניין המשמעת.)

ג. הכרזה-  לומר לו משפטים מדי פעם כמו "אבא אמר, אין כאן מקום לויכוח" או "לא אומרים לא לאמא" או "כך אמרתי ועלייך לבצע" ראוי לומר זאת בנימה רגועה שלווה אך תקיפה וברורה. אט אט הילד יבין שמולו עומדים הורים בעלי סמכות, וכל שעליו לעשות זה לציית להם, עם הזמן התנגדותו תפחת. אם הצלחנו להגיע למצב בו אנו ההורים קובעים ומחליטים לילד והוא מקבל את מרותנו, אזי מצבנו מעולה כי אנו הורים שאוהבים ודואגים לילדנו, ילד רוצה אבא ואמא, הורים ולא סמרטוטים שמתנהגים לפי החליל שלו. הילד רוצה הורים שיודעים מה הם רוצים מעצמם, משדרים בטחון בדיבורם ובמעשיהם, מובילים קו אחיד בבית, ומשתפים פעולה. הילד בהתבגרותו זקוק לדמיות אלו שיהוו עבורו בטחון ומשענת במהלך חייו. להמחיש זאת יותר יתבונן כל אחד על מסע חייו מאז עמדו על דעתו ועד עתה,  איזה דמיות העריך יותר, ואיזה דמיות בז להם, האם הוא מעריך את המורה שהיה מחזיק טוב את הכיתה וגם יודע לתת מילת הערכה ופרס הוקרה, או את המורה שאף פעם לא היה מעניש והשיעורים אצלו עברו כמו יום בקייטנה, הפרסים שהיה מחלק היו ניתנים רק לגרועים שבכיתה ע"מ להרוויח מהם עוד כמה רגעי שקט... הדמיות החזקות והמשפיעות בחיינו, היו תמיד אלו שהראו דרך וקו מסוים הלכו לאורכו והכניסו לתוכו כל אחד שזלג החוצה, הם ידעו לדרוש וגם לפרגן שצריך. הסמכות ההורית חשובה הן לניהול רגוע ושקט של הבית ללא מאבקים שאין להם סוף... והן לביטחונו האישי של הילד שלצידו אבא ואמא חזקים שיודעים מה הם עושים ולא מהססים לעמוד על דרישתם, בנוסף זה חשוב ומועיל ל"מילה שלנו" אצל הילד, ככל שלא נוותר ונראה שאנו לא סמרטוט כך בבואנו לומר לו מילה טובה, מילת עידוד ופרגון, הדברים יתקבלו ויופנמו אצלו הרבה יותר חזק, לפרגון יהיה יותר משמעות אמיתית.

ינסה כל אחד לדמיין איך מנהל ביה"ס הקשוח שכל התלמידים פחדו ממנו ניגש בסיומו של יום ואומר לתלמיד "מאוד נהניתי לראות איך ויתרת לחבר בהפסקה, על אף שהצדק היה איתך" או לחילופין בוס קשוח שלא נותן הנחה לעובדיו, מקפיד על זמנים כמו שעון  שוויצרי, דורש תפוקת עבודה מלאה ולא מהסס להעיר לפועל שמתרפה ומתרשל בתפקידו, והנה הוא בא לאחד מעובדיו ואומר לו "אני מאוד מעריך את המוסר עבודה שבך, ואת האחריות שאתה נוטל בעבודה! הלוא משפט כזה ערכו רב הרבה יותר מבוס שלא מעיר  לא מקפיד על זמנים ולא דורש מעובדיו מקסימום עבודה, ודאי שמילה טובה ממנו לא מעלה ומורידה הרבה לעובד. בתוך תוכם של העובדים יש הערכה למנהל הקשוח.

א"כ נסכם, בדרך לרכישת סמכות הורית עלינו להשריש בתודעה הפנימית שלנו שאנו ההורים ולמילה שלנו יש כח ומשקל, רק עלינו להפעיל את הכח הזה! גם אם בתחילה נראה שלא הולך, נעמוד על דרישותינו (כמובן בתנאים סבירים לרמת הילד ולמצב הנתון) נשמיע באוזניו משפטים כמו "אבא אומר אתה עושה" או "את שומעת למה שאמא אומרת!" המשפטים הללו מחדירים אט אט בתודעתו שיש כאן הורים ועליו להיות קשוב וממושמע אליהם.

ומעל לכל תפילה מעומק הלב, שייתן ה´ בליבנו עצה נכונה ומחשבה נבונה, כיצד לנהוג ולהלך לרוחו של כל ילד וילד.