אסתר סוגרת מעגל

בשבת הסמוכה לפורים אנו מפטרים בהפטרת פרשת זכור, מכיוון שהמן היה מזרע עמלק - שאותו נצטווינו למחות. וכפי שמופיע בסוף פרשת בשלח, "כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק מדור לדור". ההפטרה עוסקת בהזדמנות נדירה שהוחמצה להשמדה סופית של זרע עמלק. לאחר המלכת שאול, המלך הראשון לעם ישראל, מצווה שמואל את שאול בשם ה' למחות את זרע עמלק, מאיש עד אישה, מזקן עד יונק, משור עד שה, מגמל ועד חמור.

למלחמה זו מתגייסים 210,000 איש מעם ישראל, יוצאים למלחמה וגם מנצחים.  אך כאן נכשל שאול: שאול לא הרג את אגג, מלך עמלק. שאול והעם מרחמים על אגג וכן על הצאן והבקר.  היה כאן רחמים שלא במקומם, כי בורא עולם הוא אב הרחמים - ואם הוא ציווה להרוג, אתה מרחם יותר מבורא עולם? ואכן, כתוצאה מכך מתבשר שמואל הנביא שהקב"ה מאס בשאול למלך. לשאלת שמואל, "מה קול הצאן והבקר", מאשים שאול את העם שהם ריחמו, ומתבשר שאיבד את מלכותו ותינתן לרעהו הטוב ממנו.

המחיר היה כבד. המדרש מבאר שבאותו לילה הורדה שפחה לבור של אגג והתעברה ממנו, ולימים יצא ממנו המן האגגי. המן רצה לחסל את כל עם ישראל, טף ונשים ביום אחד. ומי שנלחמו בו היה מרדכי היהודי, בן יאיר בן שמעי בין קיש (אביו של שאול המלך, שאול בין קיש) איש ימיני משבט בנימין, וכן אסתר בת אביחיל. כאשר אסתר חששה ללכת לאחשוורוש שלא ברשות, אמר לה מרדכי: "אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו - ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". אומר לה מרדכי, כעת יש אפשרות לתקן את מעשה שאול, ואם לא תעשי זאת את – לא יתאפשר לתקן את חטא אביך, ומי יודע אם את זאת שנבחרת מכל נשות הממלכה למלכה כי רצו מן השמים לסובב לך תפקיד לתקן את חטאו של שאול. ואכן אסתר ומרדכי מסרו נפש ועם ישראל ניצל, והמן נתלה.

אומנם הישועה עדיין לא נסתיימה, אבל אנו מצפים עוד בימינו למחיית זרעו של "עמלק"- שזה בגימטרייה "ספק"- העם שמסמל את הכפירה מבורא עולם. ואז יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, "אז אהפוך את כל העמים בשפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד", כנבואת צפניה. במהרה בימינו, אמן.