אתה מתבקש לתרום... לעצמך

הוא היה אדם עתיר נכסים ועסקיו חבקו עולם. העובדה שהוא לא תרם מאומה מכספו לנזקקים הוכיחה כמו אלף עדים שהוא מאוד אהב את כספו. עובדה זו העניקה לו את צמד המילים "זלמן הקמצן". יום אחד באו אנשי העיירה לרב העיר ובקשו ממנו שידבר על ליבו של זלמן, אולי ייטיב את דרכיו ויוזיל קצת מכספו לעניי העיירה...

הרב המתין להזדמנות הראשונה וזו לא איחרה מלהגיע. חג הפסח מישמש ובא והרב דרש ברבים את הלכות בדיקת חמץ. בין משתתפי השיעור היה גם זלמן מיודענו. בין יתר הדברים אמר הרב, שעל פי ההלכה צריך לבדוק חמץ רק עד מקום שידו מגעת, פירוש: צריך לבדוק חמץ רק במקומות שיש הסתברות שנמצא שם חמץ, אבל מעל גבי ארונות וכדומה, שאין ידו של אדם מגעת לשם ואין סיבה הגיונית שמישהו הניח שם חמץ – לא צריך לבדוק. הוסיף הרב ואמר שחייבים לבדוק גם בכיסי הבגדים שמא נכנס לשם חמץ.

בסיום הדרשה קרא הרב לזלמן ואמר לו: זלמן ידידי, נכון אמרתי שצריך לבדוק חמץ בכיסי הבגדים? דע לך, שאתה פטור, אתה לא צריך לבדוק בכיסך... מדוע? התפלא זלמן, למה ההלכה לא רלוונטית לגביי? אה, אמר הרב, ההלכה היא שאדם צריך לבדוק חמץ רק עד היכן שידו מגעת, ואתה לעולם לא מכניס את ידך לכיסך...

כשהרב ראה שזלמן קלט את המסר, אמר לו הרב, בא אל ביתי ואראה לך משהו. זלמן טרם מבין מה הרב רוצה והנה הרב מוציא זכוכית גדולה ומעמיד אותה ביניהם. מה אתה רואה? שאל הרב, אותך, ענה זלמן... התכופף הרב שוב והוציא מראה גדולה וגם אותה העמיד ביניהם. מה אתה רואה עכשיו? את עצמי, ענה זלמן בסיפוק... מדוע? שאל הרב, הרי זו זכוכית וזו זכוכית? אלא, המראה מצופה מאחורה בחומר העשוי מכסף, ולכן אין רואים דרכה... כשיש לאדם כסף מול העיניים הוא עלול לראות רק את עצמו...

פרשתנו פותחת בציווי: וידבר השם אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי ויתנו לי תרומה, כמתבקש, אלא "וייקחו לי תרומה", הלא דבר הוא...

זה לא סתם. כשאדם מעניק משלו לאחרים, כשאדם נותן פרוטה לנזקק, המקבל קיבל פרוטה שתיעלם לו מהר מאוד, אולם הנותן קיבל משהו נצחי, הנותן נהיה אדם טוב יותר, אדם נעלה יותר, הוא קנה מעלה נצחית בנפשו... תרומה היא מלשון הרמה והתרוממות, כי כשאדם מעניק משלו לאחרים ועוזר לנזקקים הוא עצמו מתרומם ומשדרג את אישיותו – זו כוונת הבורא" לוקחים...

כולנו חשים את החוויה המרוממת הזו, אנו מרגישים שאמנם אנו "נחסרים" בפרוטה אבל מרוויחים לאין ערוך... הרמב"ם מבטיח שלעולם (!) אין אדם נהיה עני מן הצדקה! אביא בפניכם סיפור מרתק נוסף: אחד מגדולי העשירים הלך לבית עולמו והותיר אחריו רכוש ונכסים רבים. לאחר פטירתו עוד קודם הקבורה בא עורך דין ובידיו צוואה שהנפטר הורה לפותחה לפני הקבורה. הבנים פתחו את הצוואה ונדהמו. אבא מבקש שיקברו אותו עם גרביים... הבנים נכנסו לדילמה לא פשוטה, שהרי ההלכה היהודית קובעת שהנפטר נקבר רק עם תכריכים ולא עם שום דבר נוסף, ומאידך, יש מצווה לקיים את דברי המת... מה עושים? פנו הבנים לרב והרב הורה לא לקיים את צוואתו ולקוברו ללא גרביו... הבנים אמצו את מוחם בכדי להבין מה אביהם רצה, וכי הוא חושש מקור? מה העניין שלו להיקבר עם גרביים? לא היה להם שמץ של הבנה...

לקראת סוף ימי השבעה, בא מכתב נוסף. ובמכתב כותב האב, בניי היקרים, מן הסתם לא הבנתם מה היה כוונתי ולמה רציתי להיקבר עם גרביי, ידעתי שיהיה לכם דילמה וגם ידעתי מהו הפסק שיינתן... רציתי לומר לכם דבר אחד - לאחר פטירת האדם, הוא נפרד מכל נכסיו, וכשהוא נקבר, גם אם הוא מאוד רוצה - אפילו את גרביו הוא לא יכול לקחת איתו...

(איור: עופר יום טוב)

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת תרומה – כל הסרטים ב-VOD הידברות