אז למה דווקא עמלק?

"תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (דברים כה, יט)

היה אומר האדמו"ר ר' אברהם מסלונים בעל בית אברהם: להנהגה העל טבעית קוראים 'מעל השמים', ולהנהגה הטבעית קוראים 'מתחת לשמים'.

והקב"ה מצווה אותנו: "תמחה את זכר עמלק" שמַשְׁלֶה אותך שהעולם מונהג בדרך מקרית שהיא ההנהגה הטבעית – "מתחת השמים". אלא תפנים שהכל הוא 'מעל השמים', וכך "לא תשכח" מבוראך ויוצרך.

* * *

הביאו בשמו של הרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא רמז למשתה הפורים מן התורה. בפרשת בשלח במי מרה "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה" (שמות טו, כד), והעם – אלו ערב רב, באו בטענה: בכל חגי היהודים יש שמחה בבשר ויין, אולם "כדת של תורה" אכילה מרובה משתיה. רצוננו ביום מיוחד לשתיה כמו בזמן שהיינו גויים והורגלנו לשתות לשם משתה. אם כן, "מה נשתה", ביאורו מתי נשתה?

ותשובת הקב"ה למשה הייתה: "ויורהו ה' עץ", לכשיתלו את המן על עץ גבוה חמישים – יהיה זה זמן מיוחד לשתיה.

* * *

היכן רמוז שכשקוראים מילת "המן" יש להכות? אומר היעב"ץ שהמילים "והי'ה א'ם ב'ן הכות הרשע" – סופי תיבות – המ"ן, לומר לך שכשמסיימים לומר מילת המן, אז "הכות הרשע".

* * *

הגה"ק רבי יונתן אייבשיץ זי"ע נשאל בילדותו: מפני מה הלך מרדכי וסיפר לאחשורוש שבגתן ותרש רוצים להרוג אותו? מה איכפת לו אם ייהרג אחשורוש ויהיה בעולם גוי אחד פחות?

ענה רבי יונתן בחכמה ואמר: ידע מרדכי שאם הוא יספר למלך, ייהרגו גם בגתן וגם תרש. אם אפשר להרוג שני גויים – למה להסתפק באחד?...

* * *

"ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו, ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו"... (אסתר ו, יג),

ויש לדקדק – שואל האדמו"ר ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע – מדוע בתחילה נקראו "אוהביו" ולבסוף נקראו "חכמיו"?

אלא, לאחר שסיפר להם המן על מפלתו – שוב לא נשארו אוהביו, שכן אהבתם הייתה תלויה בדבר, במשרה של המן בתור משנה למלך ובגלל שהוא חשוב הראו לו שהם אוהביו. לאחר שירד מגדולתו אין להם שום סיבה להמשיך לאהוב אותו ולפיכך הם נקראו 'חכמיו'...

* * *

"כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד. ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי. כי אין הצר שווה בנזק המלך... והמלך קם בחמתו ממשתה היין" (ז, ד-ו).

שואל הגה"ק החיד"א (בספרו "דברים אחדים") ב' שאלות:

א. מדוע אסתר מדגישה למלך שהיא נזעקה אך ורק בגלל שנמכרו להריגה. וכי אילו נמכרו לעבדות לא הייתה מנסה לבטל את רוע הגזירה?

ב. מדוע כששמע אחשורוש את דברי אסתר נזעק כנשוך נחש "והמלך קם בחמתו ממשתה היין", לא פחות. וכי לא ידע אחשורוש – שהמן קנה את היהודים על מנת להשמידם?

מבאר החיד"א שאסתר פנתה למלך והסבירה לו: ראה אדוני, אותנו היהודים לעולם לא יוכלו לכלות. איננו מתרגשים מכל גזירה שהיא.

רק מה? חכמינו דרשו על הפסוק "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה" (דברים כח, סח). עונש קבוע הושת על מי שינסה למכור את היהודים לעבדות או להריגה. והעונש הוא: אם תִּמָּכְרוּ לעבדות, אזי "ואין קונה" - הקונה ימות. אבל אילו נִמָּכֵר חלילה וחס להריגה, אזי "ואין מוכר" – המוכר ימות. (אין כזו דרשה, והיא רק "סיפרה" לו שיש...).

ולכן, ממשיכה אסתר, "אילו לעבדים ולשפחות נמכרנו – החרשתי", כיון שהמן – הקונה ימות. טוב למלך, טוב לי וטוב ליהודים.

אבל המנוול הזה ביקש ממך שתמכור את היהודים להריגה, וכוונתו היא בכדי שאתה המוכר – אחשורוש – תמות. נו, האם הצר שווה בנזק המלך?!

אחשורוש שכבר באותו בוקר ראה את שאיפותיו של המן ללבוש מלכות ולסוס מלכות, בער כאש קנאה והורה לתלות את המן בלי דיחוי.

* * *

"איש יהודי היה בשושן הבירה" (ב, ה)

היה ר' יונתן אייבשיץ אומר: בוא וראה גדולתו של מרדכי היהודי, לא רק בבית המדרש ובביתו היה יהודי, אלא גם בשושן הבירה – מקום שכל שועי תבל ועשירי ארץ מסתובבים בו – התגאה והתפאר מרדכי ביהדותו.

* * *

"וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן, כי כן ציוה לו המלך. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה כי הגיד להם אשר הוא יהודי" (ג, ד)

הסביר הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב כך: שעבדי המלך כרעו והשתחוו להמן מכח גזירת המלך, אבל המלך גם גזר שמרדכי לא יכרע ולא ישתחווה להמן – משום שגם הוא איש ושר נכבד. אלא שכשמרדכי עצמו נשאל – מפני מה אינו משתחווה? ענה שזה מפני שהוא יהודי.

* * *

בספר "מדרש תלפיות" (לרבי אליהו הכהן מאזמיר) הביא מדרש יפה על הפור שהטיל המן.

כשהמן הפיל פור הוא הגורל הוא עשה כך: לקח שלוש קוביות והפילן על השולחן, ויצא לו 1,3,3 – בגימטריה – אגג. ואם למעלה יצא אגג, למטה יצא 6,4,4 – בגימטריה – דוד.

שמח המן שמחה גדולה: אגג למעלה, דוד למטה. סימן שאנצח את היהודים.

אבל, אומר רבי יוסף חיים מבגדד, ה"בן איש חי": הוא שכח דבר אחד. שבפורים יש "ונהפוך הוא", אז דוד עולה למעלה ואגג יורד למטה, "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".

* * *

כשרצתה אסתר המלכה להיכנס לאחשורוש ולספר לו על מעשיו של המן אמרה: "וצומו עלי שלושת ימים אל תאכלו ואל תשתו". מניין ידעה אסתר שצריכים לצום כדי להרוג את המן?

אומרים ה"דעת זקנים" (בעלי התוספות) נאמר בתורה: "ויענך, וירעיבך, ויאכילך את המן". קודם צריכים לצום ולאחר מכן אפשר להתגבר על המן.

עוד אמרו הדעת זקנים – המן נתלה ביום ט"ז ניסן, היכן רמוז דבר זה בתורה? שנאמר: "וישבות המן ממחרת הפסח" – המן נהרג למחרת יום טוב ראשון של חג הפסח...