קוף אחרי בן אדם

במחקר שנערך בשימפנזים בשנת 2005 במכון הטכנולוגי של מסצוסטס (MIT) ובאוניברסיטת הרווארד, על ידי קבוצת חוקרים ממדינות שונות, התברר כי הגנים בגופם של קופים אלה זהים ב96% לגנים בגופו של האדם. רבים ממתנגדי התנ"ך צהלו למשמע תגלית מרעישה זו, המפריכה לדעתם את הנאמר בתורה כי האדם נברא מעפר מן האדמה אשר נופחה בו נשמת חיים, ואינו צאצא של אב קדמון ממשפחת הקופים.

אולם גם כאן, כבמקרים רבים אחרים, צהלתם נבעה מתוך בורות בתורת ישראל. לפי התורה, לא רק שהדמיון בגנים בין האדם לבין השימפנזה אינו מהוה סתירה לבריאת האדם מן האדמה, אלא הוא מחזק את עמדת התורה אשר הייתה הראשונה שהכריזה על הקשר שבין המין האנושי לבין זן או זנים מסויימים ממשפחת הקופים. אלא שקופים אלה הם צאצאי האדם ולא להיפך...

ונבאר את הדברים.

נתאר לעצמנו קבוצת חוקרים אשר הצליחה, לראשונה בהיסטוריה, ליצור קשר ידידותי עם מנהיג שבט אינדיאני, כאשר המטרה היא לחקור את תרבותו ומורשתו של שבט נדיר זה.

והנה עם תחילת ביקורם מגלים הם במרכז הרחבה הגדולה שבכפר, פסל בדמות אדם ענק עשוי אבן, בסגנון עתיק ביותר. הפסל היה פגום ופגוע, ועתיקותו הרבה אינה מוטלת בספק.

לאחר מספר ימי סיורים ומחקרים הובילם ראש השבט אל מבנה מפואר ובמרכזו פסל בדמות הפסל הקודם בדיוק, אלא שזה עשוי זהב נוצץ, וכל אבריו שלמים.

כדרכם, התאספו אנשי המחקר גם באותו ערב, על מנת להעלות על הכתב את סיכום ממצאיהם. לאחר הדיון הארוך נכתב כך: "מממצאי בדיקת פסל האבן, עולה המסקנה הודאית כי פסל האבן הוא הפסל המקורי, אשר ממנו הועתק פסל הזהב. לכן ברור שבמשך שנים רבות צברו אנשי השבט זהב רב, עד אשר יכלו ליצור פסל זהב בגודל ובצורה הזהים לפסל האבן העתיק. יש להניח שמקור הזהב הרב נאסף במשך השנים ממלחמות עם שבטים שכנים. במשך כל אותה תקופה נשמר הזהב במקום מסתור וכו."

אולם, למחרת, בפגישתם עם ראש השבט, סיפר להם הלה כי אביו סיפר לו ששמע מסבו והוא מסבו, שבעת פלישת הכובשים הספרדים אל היבשת, לפני כחמש מאות שנה, התפרסמה בקרב הילידים תשוקתם הרבה לזהב והתעורר חשש סביר שפסל הזהב בן האלפיים שנה יישדד על ידם.

משום כך החליטו זקני השבט להחביא לתקופת מה את פסל הזהב, ובמקומו יצרו את צלם האבן בסגנון עתיק כדמותו ממש, והניחו אותו במרכז הרחבה. לשאלת החוקרים מדוע אם כן הפסל פגוע ופגום כל-כך עד שנראה כאילו גילו הרבה יותר מחמש מאות שנה, השיב ראש השבט כשפניו מביעות צער וכאב: "לפני כשמונים שנה ירד ברד כבד שאינו מצוי כלל, אשר הרג ופצע רבים מבני השבט בצורה קשה, ופגע גם בחלקים מפסל האבן. סופת בוץ נדירה תרמה את חלקה, וכך הגיע הפסל למראה הנוכחי העלוב כל-כך".

עתה נתבונן נא. לפי מסקנת החוקרים, פסל האבן מהווה את המקור לפסל הזהב. תיאוריה זו מתבססת אמנם על בדיקות מסוימות והגיון מסויים, אך אינה אלא בגדר תיאוריה, השערה.

לעומת זאת, ראש השבט אינו עוסק בניחושים המתבססים על השערות, אלא מדווח על עדות שהתקבלה מאבותיו עד הדור שהיה עד למאורע, כי פסל האבן הוא שהועתק מפסל הזהב. הוא גם מספק הסבר לסיבת ההעתקה, ובתשובה לשאלות האורחים הוא מדווח על מאורע יוצא דופן, כאשר תשובותיו מפריכות את הטיעונים עליהם התבססה השערת החוקרים. משום כך דבריו קבילים יותר.

כמובן שבמקרה כזה, עם כל ההערכה לחכמתם ומומחיותם של אנשי המדע המודרניים, הם יאלצו לבטל את השערתם ולקבל את העדות כאמינה ונכונה.

כעת נוכל לשוב לענייננו. ברור שקיים דמיון רב בין גוף האדם לבין גוף הקוף, כשם שבמשל קיים דמיון בין פסל הזהב לפסל האבן. משום כך, ובצירוף השערות שונות והסיקו החוקרים כי הקוף הוא הקדום, והאדם הוא ההעתק אשר התפתח ממנו.

לעומתם, חכמי תורת ישראל יודעים מתוך עדות אבותיהם אשר קיבלו מאבותיהם עד אותו הדור שבו התרחש השינוי, כי דווקא האדם הוא הקדום, והקוף התפתח ממנו!

קיבלנו מאבותינו והם קיבלו מאבותיהם, דור אחר דור עד האדם הראשון, שהאדם נברא על ידי הבורא היישר מן הדומם. נתון זה מופיע גם בתורתו של הבורא במילים: "וַיִּיצֶר ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה". מידע חשוב זה שנמסר מדור לדור, החל מהאדם הראשון, אמין וקביל יותר מכל השערה ותיאוריה שיועלו על ידי בני אנוש, תהיה חכמתם וסברתם אשר תהיה. בפרט שבכל השערה חדשה הנוגדת עדות ידועה, על המסקנה החדשה להיות הגיונית ו"סגורה" באופן הרמטי, כדי שאולי תתקבל במקום העדות הידועה. לעומת זאת, בתיאורית מוצא האדם ממשפחת הקופים קיימות תמיהות שאינן מוסברות על ידה וממילא מפריכות אותה לחלוטין. למשל, אחת השאלות המרכזיות: מה גרם לקוף להתחיל לדבר? איזה צורך אבולוציוני היה בכך? ובכלל, כיצד נוצרה המערכת המורכבת המסוגלת ליצור צלילי הברות שונות מהאוויר היוצא מהפה, ולחבר אותן למילים בעלות משמעות, המצטרפות למשפטים שתוכן מחשבתי ורעיוני יצוק בהן? וכך עוד שאלות רבות בדבר שינויים קיצוניים שהתרחשו בגוף עצמו ואין שום הבנה כיצד הם התרחשו, כמו המעבר הקיצוני של החור שבגולגולת (דרכו נכנס חוט השדרה אל המוח) מהצד האחורי אצל הקוף, אל חלקה התחתון של הגולגולת אצל האדם.

קשה שלא לחשוד כי אמונתם של אותם חוקרים כי אין בורא לעולם ח"ו, מתוך רצון לעשות ככל העולה על רוחם, היא שגרמה להם לסטות מההיגיון ומהעדות שהתקבלה איש מפי איש עד האדם הראשון עצמו.

ומה באשר לדמיון הגנים של האדם עם השימפנזה?

הנה דברי חז"ל בתלמוד אודות בוני מגדל בבל (בלשון חז"ל- "דור הפלגה") אשר בנו מגדל גבוה וביקשו באמצעותו למרוד באלוקים: "דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא. מאי עביד [מה עשו]? נחלקו לשלשה כתות. אחת אומרת נעלה [לראש המגדל שבסוף בנייתו יגיע לרקיע] ונשב שם. ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים. ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה. זו שאומרת נעלה ונשב שם, הפיצם ה. וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה – נעשו קופים ורוחות. וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים, בלל ה את שפתם".

נציין כי מאורע זה התרחש לפני כארבעת אלפים שנה.

הרי לנו שכאלף ושש מאות שנה לפני המחקר שגילה את הדמיון שבין הגנים שבגופם של הקופים לגנים שבגופו של האדם, הכריזו חז"ל כי ישנם קופים שאינם אלא בני אדם שהתעוותו. אלא שבעוד שהחוקרים רק משערים ומנחשים שהקוף התפתח לאדם, לנו ידוע מתוך קבלת אבותינו שהאדם התעוות לקוף. דבר שהוא הגיוני יותר גם מנקודת מבטו של המבקש לכפור במציאות הבורא. שהרי כדי לייצר מחשב מחומר גלם, נדרש תכנון תבוני גבוה ויכולת ביצוע מעולה, אבל כדי שמחשב יהפוך לגרוטאה, לא צריך יותר מלעוות אותו על ידי כל גורם. ובמילים אחרות, בעולם הטבע, כל דבר בלה ומתקלקל עם השנים, ולא יתכן לייחס לו יכולת עצמאית של שיפור ושכלול ללא כוח עליון תבוני ובלתי מוגבל. אולם כאמור, תורת ישראל העניקה את המידע המדוייק אודות הקשר שבין האדם לבין הקוף, הרבה לפני המחקר החדש, אשר לא רק שאינו סותר את דבריה, הוא אף מוכיח את דבריה.