בתוך גבולות הקדושה

פעמים רבות מנסה יצר הרע להפיל את האדם תחת מעטה של "התקרבות לה'". לכן אומר משה, קודם "תהיו כולכם ביראה אחת" – תכניסו בתוך האהבה לבורא גם את יראת הבורא, את ההקפדה ללכת רק על פי הציווי האלוקי

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה השם תַּעֲשׂוּ, וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד השם" (ויקרא ט, ו).

משה סיים לחנוך את המשכן. הוא מבקש מאהרן שידבר אל בני ישראל, שיביאו קרבנות לכבוד המעמד הנשגב של חנוכת המשכן. מספרת לנו התורה: "וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי השם" (ויקרא ט, ה). בני ישראל הביאו את קרבנם, ולאחר מכן התייצבו סביב המשכן, מצפים לאש האלוקית שתרד מן השמים אל מזבח הקרבנות. במעמד זה פונה משה אליהם ואומר: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה השם תַּעֲשׂוּ, וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד השם" (שם ו).

מהי כוונת משה באמרו "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה השם תַּעֲשׂוּ"? לאיזה 'דבר' הוא מתכוון? על מה הוא מדבר? התורה אינה מפרטת...

רבים ממבארי התורה דנים בשאלה זו. לתשובה ניתן לעיין ברש"י (פרק ט, כג), בספורנו ובעוד פרשנים.

מתברר, שבמשפט זה מוסר משה לבני ישראל קו מנחה ויסודי בעבודתו הרוחנית של האדם. נבדוק בדבריו של תרגום יונתן בן עוזיאל: "ואמר משה, זה הדבר אשר תעשו, תעבירו את יצר הרע מלבכם, ומיד יתגלה אליכם כבוד השכינה".

זאת אומרת, משה מנצל את המעמד שבו מקובצים בני ישראל סביב המשכן כדי לומר להם, שהתנאי לגילוי שכינה הוא להעביר את יצר הרע מן הלב. ביאור זה מופיע גם במדרש תורת כהנים (מובא ב"אור החיים" הקדוש על פסוק זה), וכך לשון המדרש: "זה הדבר – אמר להם משה לישראל, אותו יצר הרע תעבירו מלבבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת את המקום... ותהיה עבודתכם מיוחדת לפניו... ואם עשיתם זה – וירא אליכם כבוד השם".

הדברים טעונים ביאור. מדוע אומר משה את הדברים הללו דווקא עכשיו, במעמד חנוכת המשכן כשהם מקריבים קרבן בפעם הראשונה? איזה יצר הרע היה כאן שהם נדרשים לסלקו? האם רצה משה לנצל את המעמד שבו כולם מקובצים כדי לומר להם דברי מוסר והדרכה רוחנית, או שיש באלה  משמעות עמוקה יותר, וקשר הדוק לסיטואציה הנוכחית?

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב מוולוז'ין, בספרו "העמק דבר" מבאר אל נכון את הדברים:

בני ישראל עומדים כעת במעמד נשגב ומרומם מבחינה רוחנית. הם מצפים ומשתוקקים לרגע השראת השכינה, לאש שתצא מן השמים לאכול את הקרבנות, ונכספים לראות את כבוד השם. אין ספק שאלו הם רגעים נשגבים ומרוממים בחיי העם. משה חושש, דווקא ברגע כזה, שמרוב חוזק רצונם לראות את השכינה הם 'ידלגו' על איסורים שונים, שהרי אהבה מקלקלת את השורה...

יוכיחו זאת נדב ואביהוא, בני אהרן. הם כל כך רצו לזכות לקרבה אלוקית, ועל כן החליטו להיכנס להיכל ולהקטיר קטורת. אולם היתה זו אש זרה אשר לא ציווה אותם השם, והם נהרגו מיד. גם הקטרת קטורת וגם רצון רוחני טהור צריכים להיות משועבדים לציווי האלוקי.

משה מזהה את התשוקה העצומה של בני ישראל לגילוי השכינה, ומוצא את הרגע הזה מתאים למסר החשוב: יש לתחום את התשוקה בגדרי התורה והמצוות בלבד. בתוך רגעי האהבה הוא מנחה את בני ישראל: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה השם תַּעֲשׂוּ" – "אותו יצר הרע תעבירו מלבבכם", איזה יצר הרע? את "יצר הרע" הלבוש באופן של השתוקקות להתקרבות להשם גם במחיר של וויתור על מצוות אחרות... מה שאלוקים אומר לעשות "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה השם תַּעֲשׂוּ", זה ולא יותר. רק באופן זה ניתן להגיע ל"וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד השם".

פעמים רבות מנסה יצר הרע להפיל את האדם תחת מעטה של "התקרבות להשם" ו"דבקות רוחנית", לשם שמים. לכן אומר משה, קודם "תהיו כולכם ביראה אחת" – תכניסו בתוך האהבה לבורא גם את יראת הבורא, את ההקפדה ללכת רק על פי הציווי האלוקי, וכך בשילוב נכון של אהבה ויראה תבואו למצב של "וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד השם".

הרב שמעון שוואב בספרו "מעיין בית השואבה" מוסיף להאיר על פי מה שביארנו כאן, את נוסח התפילה שאנו אומרים מדי בוקר: "ואל תשלט בנו יצר הרע... ודבקנו ביצר הטוב... וכוף את יצרנו להשתעבד לך" – איזה יצר אנו מבקשים שהבורא יכפוף? את יצר הטוב, כי אם אין כופפים את יצר הטוב לרצון שמים, אנו עלולים לרמוס הרבה חלקות טובות בדרכנו אל "הטוב".

מסיים הנצי"ב ואומר, שזו כוונת התורה באומרה על הבורא: "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד" (דברים י, יז). רבים שואלים, מה שייך שוחד אצל הקדוש ברוך הוא? וכי ניתן לשחד אותו, שהתורה צריכה להדגיש שהוא לא ייקח את השוחד?

הוא אשר אמרנו: פעמים, כשאדם במצב של התעלות רוחנית, הוא משתוקק לתת לקדוש ברוך הוא מעבר למה שאלוקים מצווה, על זאת כותבת התורה שאלוקים לא לוקח "שוחד", הוא אינו רוצה שתיתן לו יותר ממה שביקש ממך, כי אם שתהיה מתוחם וגדור בתוך גדר השושנים של ההלכה...