משביע לכל חי "רצון"?

שלושה קמצנים התחרו ביניהם, בעודם שוהים בבריכה, מי יכול להחזיק את עצמו זמן רב ככל הניתן מתחת לפני המים. המנצח – מקבל כסף משני המפסידים.

הודעה נמסרה למשפחות...

* * *

על הפסוק בפרשתנו "יין ושכר אל תשת אתה ובניך איתך", מדבר המדרש בגנות שותי היין בצורה קבועה, שההתמכרות לכך הורסת את חייהם ומשבשת אותם. מיד לאחר מכן, מופיע במדרש סיפור מעניין:

אדם אחד התמכר לשתיית יין בצורה הרסנית, עד כדי כך שנטש את עבודתו, זנח את כל עיסוקיו ובזבז את כל עיתותיו על הטיפה המרה והמתוקה. אט אט אזל הכסף שבידו, והוא החל למכור רהיטים מתוך ביתו כדי לממן את שתייתו.

בניו, שראו שאביהם הורס את חייו בידיו, ובסופו של תהליך לא תישאר בידו פרוטה לפורטה, מלבד הנזק שהוא גורם לגופו והבושות שהוא עושה למשפחתו, החליטו לעשות סוף לדבר. באחת הפעמים שהשתכר כלוט נטלוהו והשכיבוהו בבית העלמין בפאתי העיר. בטוחים היו שכשיתעורר ויראה עצמו בודד בין המתים – ייתן אל ליבו לחזור למוטב.

באותה העת הגיעו סוחרי יין מחוץ למדינה שעברו מעיר לעיר ומכרו יין. כמובן שברשותם הייתה כמות אדירה של סחורה, ולא בכל עיר היה לה ביקוש. לכן אימצו הסוחרים מנהג לעצמם, שבכל עיר הותירו את הסחורה מחוץ לעיר והם עצמם נכנסו לשווקי העיר להכריז ולראות האם יש קונים ליינם.

בהגיעם לעירו של השתיין עליו מספר המדרש, החליטו להניח את היין בתוך בית העלמין, מקום בו אף אחד לא יחמוד לקחת לעצמו מספר נאדות יין, ונכנסו לעיר כמנהגם. השיכור שלנו התעורר אט אט מיינו החזק, ראשו הצטלל, והוא הביט סביבו. מעל ראשו היה תלוי נאד יין סגור וחדש.

בלי לבדוק היכן הוא נמצא, למי שייך היין, ומדוע הוא במצב מאוזן – פתח השתיין את נאד היין, נתנו בתוך פיו והחל לוגם לרוויה עד שנשתכר שוב...

בניו, החליטו לאחר שלושה ימים שהגיעה העת לבדוק מה שלום אביהם ומדוע הוא לא חזר. הלכו לבית הקברות ומצאוהו שיכור כשבתוך פיו נתונה פיית הנאד. אמרו: אם גם כאן הקב"ה שלח לו יין – הרי זה סימן משמים שכך רצון ה'. אנו נספק לו יין בתורנות, כל בן יממן את יינו יומיים בשבוע וכך אבינו לא יצטרך לפשוט יד.

רבי יוסף שלמה כהנמן, ראש ישיבת פוניבז', מקשה על דברי המדרש: מאחר שפתח המדרש בגנות היין ובשתייתו, מה ראה לנכון להביא סיפור שיעודד את השיכורים להמשיך במנהגם הפסול?

אלא, תירץ הרב, המדרש רצה להמחיש עניין אחר: למרות ששתיית הין גרועה היא ומורידה את האדם לתחתיות של בוץ ושפלות, עם כל זה, בא וראה מה גדול כח הרצון! כיון שרצה שיכור זה בכל מאודו לשתות יין – הזמין לו השי"ת נאד יין היישר לתוך פיו, בבית הקברות...

כפי שאמר דוד המלך "ומשביע לכל חי - רצון". כל אדם מקבל כפי רצונו.

ברם, רבי משה – ה"חתם סופר", מקשה על לשון הפסוק: מדוע נכתב "ומשביע לכל חי רצון", נכון ומדויק יותר לכתוב משביע לכל חי מזון?

והוא מבאר רובד נוסף בפסוק, שהוא אחד מיסודות הבריאה: הקב"ה לא רק נותן לך מזון ומחיה גשמיים לגוף, ולא רק זן ומכלכל אותך בהנאות רוחניות לנשמה. בורא העולם מעניק לך דבר גדול הרבה יותר מזה: את כח הרצון. הוא "מאכיל" אותך בלי הפסקה בכח רצון חזק, שתרצה להקים משפחה, ותרצה לצאת לטיול, ותרצה לרכוש רכב, ותרצה...

כל עוד כח הרצון יקנן בך, כפי שהוא יהיה חזק ואינטנסיבי, באותה מידה תרגיש "שבע" ותרגיש את עצמך "חי" ("משביע לכל חי"). שכן ללא הרצון, האדם לא היה נוקף אצבע לעשות וליזום מאומה. איזה ערך וטעם יש לחיים אשר כאלו?

* * *

הקב"ה רוצה להשפיע לנו ולהיטיב לנו ללא הרף, ולכן - אומר הבורא – אני פותח את ידי ומעניק. בתחילה אני מעניק לך את כח הרצון, שתרצה לקבל ותשאף ליצור עם השפע הזה פעולות. לאחר שקיבלת את הרצון – כח החיים, הבחירה מוטל לפתחך מה לעשות עימו.

השתדל נא, בני, לבחור בטוב. כי רצונותיך הם אלו שייקבעו בסופו של דבר – להיכן תגיע, במה תצליח, ואיזה הישגים תוכל לקצור.