יש שינוי בתודעה

רינה ורחל היו המומות וישבו פעורות פה מול סיפורה המדהים של תמר. על שפת הים כשהשמש מלטפת ומחממת אותם. "תמר, זה פשוט מדהים" אמרה רחל. "איך את מסבירה את זה?" "אני לא מסבירה ולא חוקרת, החלטתי להתחיל לחיות את המודעות. ולתת לאינסוף ברוך הוא לתת לי מתנות, ומבחינתי זו מתנה. אתן זוכרות את השיעור בו הקריאה המנחה את הציטוט: "שהמחשבות של האדם הינם מציאות ממש, הינם גלים שהמוח שלנו משדר ומפיץ על כל סביבתו ובעיקר אל תוך ליבם של אנשים אחרים קרובים או רחוקים". הנה נשלחה לי הוכחה לאמיתות העניין.

רינה הוסיפה שהסיפור מחזק אותה ונותן לה עוד מוטיבציה לנסות היום שוב את התבוננות הסליחה "ואני תקווה ותפילה שסוף סוף אצליח". רחל התפרצה ואמרה "למרות כל מה שאתן אומרות, יש בי כל הזמן ספקות כאילו קול פנימי לוחש לי ואומר לי "עזבי, זה רק דמיון ולא יותר". הייתי רוצה להעלות את ההרגשה הזאת במפגש הבא. תמר רינה ורחל החלו להלך על החול החם והנעים. חלצו נעליים כדי לחוש את חמימות החול וקרירות המים. "איזה יום נפלא" אמרה תמר. "שמתן לב מתי בפעם האחרונה עשינו משהו כזה לעצמנו? כבר שנים לא פיניתי לעצמי זמן לטיול על החוף, כך בלי מטרה מיוחדת. לדעתי אלו תובנות הסדנא אשר מתחילות לחלחל בנו. למרות הספקות, השאלות וההתנגדויות התהליך מתחיל לרקום עור וגידים. חלק מהאהבה העצמית זה לפנות לעצמך זמן ולעשות דברים שאת אוהבת, רוצה, בלי נקיפות מצפון ורגשי אשם".

"זה נכון", אמרה רינה. "לפני הפגישה אמרתי לעצמי, סתם פגישה על שפת הים שיש לי עוד כל כך הרבה מטלות והילדים... אבל אני בטוחה שאחזור הביתה מלאת אנרגיה ושמחה. היום, אתן והשיחה בינינו תרמה לי המון", הוסיפה. "רק שלא נתחיל להיות אגואיסטיות ולדאוג רק לעצמנו" אמרה רחל.

"אל דאגה לפי מה שלמדנו, התהליך בדיוק הפוך. "ככל שיאהב אדם את עצמו יותר כך תוכל אהבתו להתפשט על הכול, על סביבתו, על העולם ועל ההוויה כולה". זה גם מאוד הגיוני. אם אני בשלום עם עצמי, שמחה, מלאה, מאושרת, אני מקרינה החוצה אושר, שלווה ושמחה וכולם נהנים מזה.

"בעלי חידש לי בשבת, כשדיברנו על מצוות "ואהבת לרעך כמוך אני ה´ ", שאנחנו צריכות לאהוב את האחר כמו שאנחנו אוהבות את עצמנו. לכן ברור שהדרך היא להגביר עוד ועוד את האהבה לעצמנו בעיקר כשאנחנו, ברוך ה´, כבר מבינות ויודעות שאנו בעצם נשמה וחלק א-לוה ממעל. אני חייבת להגיד שהמודעות מתחילה לזרום בדמי ממש. זה הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני ממש. גם בשיחות ביני ובין בעלי זה כל כך מצמיח ומפתח. כל כך יפה לראות איך הכול משתנה. המחשבות, הדיבורים, ההסתכלות, הפרשנות..."

"טוב טוב", אמרה רחל, "אני רואה שאת עמוק בתוך העסק" ."בקרוב אצלך", אמרה תמר והחלה לרוץ משמחה על החוף. רינה ורחל בעקבותיה החלו גם לרוץ. הם צחקו עד לב השמיים ולי נדמה שגם בורא עולם שמח וצחק לראות את בנותיו גדלות, שמחות ומתפתחות.