מתן תורה - אינו מעמד היסטורי!

טיסת 027 של "חברת התעופה אל על" מניו יורק לישראל, יצאה לדרכה כמתוכנן. ההמראה עברה בהצלחה והנוסעים שחררו את החגורות והתרווחו במושבם. הדיילות עברו בין הנוסעים וחילקו את האוכל כמקובל, אך לא חלפו מספר דקות והנה נשמעו קולות של כאבים וגניחות, היו אלו נוסעים רבים שתפסו את בטנם והתפתלו מכאבים. אליהם הצטרפו עוד ועוד נוסעים שקיבלו הרעלת קיבה עקב קלקול במזון שהוגש.

אדוארד מרטין רופא בכיר בביה"ח בבוסטון, היה אף הוא על אותה טיסה. למזלו לא טעם מהאוכל והעדיף לנוח מעט. אך כשהבין את המצב נחלץ לעזרת הנוסעים שנתקפו בהרעלת קיבה. אחת הדיילות שהכירה אותו ואת מעמדו הרם הזעיקה אותו אל תא הטייס.

"צוות הטיסה גם לקה בהרעלת קיבה! כך שאתה כמעט היחיד שעוד מרגיש טוב. עליך להטיס את המטוס ולהנחיתו בשלום" אמרה.

אדוארד הבין שעליו לבצע זאת ויהי מה, מעולם הוא לא הטיס מטוס ולא יודע כלל איך להנחית את ציפור הברזל הזו.

"חבוש את האוזניות וקבל הנחיות ממגדל הפיקוח" קטעה הדיילת את מחשבותיו.

ממגדל הפיקוח נתנו לו הנחיות ברורות: לחץ על המתג האדום, הסט את מוט ההיגוי, הקש על המקש הימני ביותר. ועוד ועוד הוראות, אדוארד ציית בקפידה אחר הפקודות והתכונן לנחיתה.

שדה התעופה נכנס לנוהל חירום. טיסות לא יצאו ולא נכנסו. כוחות ההצלה והביטחון התפרסו לאורך המסלול ערוכים להגיש עזרה, בתי החולים נכנסו לכוננות-על, הדריכות הייתה גבוהה ביותר.

אדוארד מיודענו נהג בקור רוח. הוא לחץ על המתג האדום והעלה את מוטות הכנפיים,  לחץ על כפתור אחר ושחרר את גלגלי הנחיתה, מילא בקפדנות אחר ההוראות שנתנו לו היושבים במגדל והנחית את ציפור הפלדה בשלום...

המסר במעשה זה הוא עמוק וברור.

הנשמה נשלחה לעולם הזה לנווט את הגוף החומרי שלתוכו הוכנסה במשך שבעים שנה. אך מה לנשמה רוחנית ולגוף גשמי וחומרי? על כן היא מצוידת בספר הוראות שנתן לנו בורא עולם, ורק על פי ההנחיות הללו עליה לחיות ולפעול. סטייה הכי קטנה מהוראות מגדל הפיקוח האלוקי והתוצאות עלולות להיות הרות גורל.

לכן על האדם להישמע להוראות וללכת בדרך שהתורה מתווה לנו ורק על ידי כך יזכה לחיי נצח.

מעמד הר סיני אירע לפני 3,000 שנה. אך הוא פועם ומתרחש בליבנו מדי יום ביומו. טעות לחשוב שאכן מעמד קבלת התורה למרגלות ההר הוא אירוע היסטורי ותו לא. וכל שעלינו לעשות הוא להעבירו ולהנחילו לדורות, זה לא מספיק!

עלינו לחוש ולהבין שמתן תורה קורה אצלנו בכל יום ויום, מרגע שאנו פוקחים את עינינו ועד לעצימתם באישון ליל, שהרי כתוב "המחדש בטובו בכל יום תמיד" ודרשו חז"ל שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

התורה היא נצחית ולא היסטורית. התורה היא עדכנית ועכשווית. המעשים המוזכרים בתורה והמצוות הכתובות בה, נוגעות לחיי היום-יום שלנו ומוסיפות לנו מימד רוחני עצום בכל עת.

ונביא לכך מספר דוגמאות. כתוב בתורה "וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלוהים תלוי" (דברים כא´, כב´ כג´).

התורה חסה על כבודו של האדם אפילו שנגזר עליו גזר דין מוות על מעשיו, בכל זאת בן אדם הוא. ועלינו לדאוג לכבודו גם לאחר מותו אל אף חטאיו, לכן "לא תלין נבלתו על העץ" רואים מכאן כמה דרך ארץ מלמדת אותנו התורה, שמור על כבודו של האדם.

בדורנו כאשר התקשורת נכנסת לבית בכל דרך אפשרית, תוך שהיא רומסת ברגל גסה את הפרטיות של האדם, את כבודו ושמו, נאמץ את גישת תורה המלמדת אותנו כיצד לנהוג באדם אל אף שסרח.

ועוד דוגמא מצוות "עזוב תעזוב עמו" (שמות כג´, ה´). אתה רואה את חברך תקוע עם רכבו, או עם עגלת קניות כבדה ומסורבלת, הצע לו עזרה הקדש מספר דקות עבורו. גם אם לא יצטרך לבסוף, אך התחושה שלו הנה אכפת לאדם ממני, תנסוך בו כוחות הלאה.

מצווה כמו "ביומו תתן שכרו" (דברים כד´, טו´). פועל ביצע עבורך מלאכה, התקין לך ברז חדש, הרכיב לך ארון חדש, סידר את המקרר שלפתע חדל מלפעול. עליך להקפיד לשלם את שכרו באותו יום! התורה כאן ירדה לעמקי נפשו של הפועל שנגרם לו צער, בזה שחוזר לביתו ללא הפדיון היומי.

מסופר על החפץ חיים זצ"ל שנסע עם עגלון, כאשר הגיע למחוז חפצו ירד ושכח לשלם, תיכף שנזכר היה כבר מאוחר ורק אבק הכרכרה נראה באופק, מיד שכר עגלון אחר ודלק אחר העגלון הראשון במטרה להשיגו ולשלם לו. ואכן כך השיגו. שאלוהו תלמידיו, רבינו אינך חשוד על הגזל, שתחזור לעיירתך תפגשהו שם ותשלם לו,

ענה להם החפץ חיים: וכי קלה בעינכם מצווה מהתורה של "ביומו תתן שכרו" ביומו!!! כתוב.

וכך ישנם עוד מצוות רבות, כנתינת מעשרות לחוש את מצוקת השני ולהפריש מחלקך עבורו. כמו גם איסור ריבית, אל תנצל את מעמדו של חברך הנמצא במצוקה וזקוק להלוואה להתעשר ולהרוויח ממנו. ועוד עשרות מצוות הקשורים בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום

התורה היא סם החיים "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" מתי היא עץ חיים? רק למי שמחזיק בה ויש לו בה חלק, וככל שחלקו גדול יותר כך החיים שלו משובחים יותר.

עם התקרב אלינו חג מתן תורה נתחיל לחיות ולנשום את התורה בכל מקום שאנו הולכים, ניישם את המצוות הכתובות בה ונלך לאורה. כי היא לנו עוז ואורה.