הדרך לחנך: שמאל דוחה וימין מקרבת

בחז"ל (סוטה מז.) מובא שבנוגע לילד קטן יש לנהוג ב"שמאל דוחה וימין מקרבת". דהיינו, מצד אחד לדחות אותו בשעת הצורך (´שמאל דוחה´), ומצד שני לגלות כלפיו אהבה (´ימין מקרבת´).

פעמים הורים נבוכים ואינם יודעים כיצד ליישם זאת. בהשקפה ראשונה היה נראה לומר שבזמן שעושים את השמאל (דוחים את הילד) אין לקרב אותו בשום אופן. אולם מחז"ל לא משמע כן אלא להיפך שבאותו זמן שעושים את השמאל מיד יש לעשות את הימין.כיצד עושים זאת? מובא במעם לועז (מלכים א פרק יט): "המוכיח צריך לדבר אחרי התוכחה דברים רכים ונעימים כמו שאמרו חז"ל: "משל למה הדבר דומה, לבן שאמר לו אביו לך לבית הספר והלך לו לשוק, והיה מתחיל לשחק עם הנערים, וידע אביו שלא הלך לבית הספר, והיה משמיעו דברים רעים [מוכיח אותו], אחר כך אמר לו רחוץ ידך ובוא סעוד עימי".

מכאן נלמד, שכאשר נוהגים בדרך של ´שמאל´, יש לבצעמיד את ה´ימין´. ויתירה מכך, צריך לדעת שמי שאינו מסוגל לעשות את הימין בשעה שדוחה את הילד, אין לו לעשות את השמאל. הילד יפרש את מעשה אביו שדוחה אותו מתוך שנאה ולא מתוך אהבה. בדרך זו, השמאל לא רק שלא תועיל אלא אף תזיק.

אגב, יש לציין שבמדרש הנ"ל מובא, שאביו אמר לבנו: בוא וסעוד עימי (יחד איתי) , דבר שמגלה את אהבת האב לבן, ולא אמר לו: לך וסעוד (לבד).

ואכן זו הדרך הישרה, וזה החינוך האמיתי, שכאשר עושים את השמאל, יש לעשות מיד את הימין שרק אז ניכר שעושים זאת מתוך אהבה, ולא בגלל סיבה אישית ´כבוד´ או בגלל שהאגו שלו נפגע. וכיצד אפשר לדעת אם עושים זאת מתוך אהבה? אם באותו רגע ההורה מסוגל לקרב אותו, כגון, לומר לו: בוא וסעוד עימי.

שמור כלל זה בכל פעם שהנך עושה את השמאל.

כמו כן, יש אפשרות לעשות את השמאל והימין באותה שעה ממש, כדלהלן. מעשה במשגיח, שכאשר היה תלמיד שמאחר לשיעור, הוא היה מסדר לו את הצווארון, ובאותה שעה היה שואל אותו: מדוע אתה מאחר? ואכן זו חכמה גדולה. בדרך זו שנהג בה המשגיח התלמיד הרגיש את אהבתו אליו. וכן על ההורים לאמץ דרך זו. חשוב לדעת, שכאשר נוהגים עם הבן באהבה, הוא יקבל את התוכחה בהבנה, וישתדל להיטיב את דרכיו.