מגילת רות - טיפים לחיים

חג שבועות - חג מתן תורה. אה! גבינות, בלינצ'ס, החברה ערים בלילה ולומדים תורה בשקיקה, תענוג! והנה בבוקר בתפילת שחרית, פתאום נכנסת לה בשיא האלגנטיות מגילת רות. וכאן שואל הבן, מה רות קשורה לחגיגה?

בואו נתחיל מההתחלה.

התקופה - המאה ה-13 לפני הספירה, תקופת השופטים. בארץ ישראל חי אדם נכבד בשם "אלימלך", שזכה אף לעושר רב. בארץ שורר רעב נוראי, אנשים משוועים לאוכל, ומטבע הדברים מתדפקים כולם על דלתות ביתו של אלימלך, שייתן להם פירור או שניים להחיות את נפשם ואת נפשות ילדיהם הרכים. חז"ל אומרים, שאלימלך, היה ביכולתו לפרנס את כל אנשי עירו לתקופה ארוכה. רק הייתה בעיה אחת, הוא לא רצה לפרנסם, הוא העדיף לשמור את כל הונו לעצמו. מחליט אלימלך בלבו - במקום שאנשים יבואו לבקש ממני אוכל, אמכור את רכושי, ואעזוב את ארץ ישראל יחד עם בני משפחתי. ומהחלטה לביצוע, אלימלך עוזב עם אשתו נעמי ושני בניו - מחלון וכליון, את הארץ הקדושה, ופניהם מועדות אל ארץ מואב.

הופה... אלימלך מנסה לברוח ממצבו. בחז"ל מובא, שאלימלך היה מפרנסי הדור וראוי להיות מלך בישראל. חדי העין וודאי שמים לב ששמו מורה על מהותו הפוטנציאלית - אלי-מלך, אולם בשעת משבר הוא ברח וכך פספס את הזדמנות הפז.

חבריי! הנה לנו מסר ראשון מהסיפור. אלוקים לא אוהב שאנשים בורחים מניסיונות. השם מאתגר את האדם. קיבלת ניסיון? קושי? אלוקים לא נותן לך ניסיון אם אינך יכול לעמוד בו. זהו כלל ברזל.

כשם שביער לא גדלים סתם כך עצי פרי, כולנו יודעים שצריך להשקיע ולהזיע בשביל לקבל מנגו עסיסי. כך, כל דבר טוב נקנה בהשקעה, ומה שבא בקלות, הולך בקלות...

אחת מהסיבות ששוויץ לא הצמיחה מתוכה אנשי מדע/ זוכי פרסי נובל וכדו', זה בגלל, שעם כל הכבוד להרי האלפים ולנוף עוצר הנשימה, אין שם אתגרים. שם "בגדול", הכל טוב. ואילו העם היהודי, עם קטן מספרית, אבל כל כך מפורסם בהצלחותיו. נכון להיום, יותר מעשרים אחוזים מזוכי פרס נובל - הם יהודים. זהו נתון מדהים בהשוואה למספר היהודים באוכלוסיית העולם. ייתכן וזה כתוצאה מהצורך הבלתי פוסק שלנו לשרוד חרף כל האיומים. אתגר ההישרדות מפתח בנו את המוח. איך אמר מי שאמר? ההכרח הוא אבי ההמצאה.

אלימלך בכל אופן מחליט לברוח. אלוקים לא אוהב את הרעיון ומדליק לו נורה אדומה. הביזנס נקלעו לקשיים, ובסופו של דבר ירד הוא לגמרי מנכסיו.

אלימלך מתעלם מהמסר וממשיך בנסיעתו המהירה. נסיעה שהובילה אותו בסופו של דבר אל מותו...

חברים! היהדות אומרת שאין ייסורים בלא עוון. אלוקים כולו טוב וממילא חפץ הוא רק להיטיב, ואם בכל זאת באו עליך ייסורים, זהו מסר משמיים ותפקידך כעת לחפש בתוך עצמך במה אתה יכול להשתפר. אם חיפשת וגילית שאתה "טלית שכולה תכלת", אין לך במה להשתפר - אומר התלמוד, תתלה את הייסורים בעוון ביטול תורה. זאת אומרת, תלמד עוד תורה, עוד ספרי מוסר והנהגה, ואז תשים לב, כמה רחוק אתה מהשלמות הנדרשת ממך.

אלימלך הוא לא רק דמות מיתולוגית מן העבר, אלימלך זה כל אחד ואחת מאיתנו. כולנו באיזשהו מקום מנסים לברוח מעצמנו, ולא כל כך שמים לב לנורות שנדלקות בדרכינו - לטובתנו. חבל, קל יותר לטפל ברכב כשהבעיה קטנה, מאשר כשהמנוע כבר נשרף...

לאחר פטירתו, אשתו נעמי, נשארת במואב עם שני בניה מחלון וכליון, והם נושאים נשים נוכריות. הם נישאו לרות וערפה - בנותיו של עגלון מלך מואב. "היי סוסייטי". ושוב נדלקת נורה, אלוקים שולח להם מסר שהוא לא מרוצה מהמצב, והוא פוגע בצאן ובבקר שלהם. אלוקים מצפה שהם יקלטו את המסר וישובו מדרכם הקלוקלת, ולשווא... בסופו של דבר אלוקים לוקח את חייהם... גם כאן, בשמם טמונה מהותם - מחלון וכליון מלשון חולין וכיליון...

נעמי נשארת לבד עם שתי כלותיה.

אומרת נעמי לעצמה, מה יש לי לחפש פה יותר, אחזור לארץ ישראל.

וכאן מגיע קטע מרגש מאוד בסיפור...

נעמי רוצה להיפרד מרות וערפה כלותיה, היא מאחלת להם הצלחה בהמשך חייהם, אולם כלותיה מודיעות לה חגיגית, שהם לא נפרדות ממנה. הם רוצות לשוב איתה לארץ ישראל. נעמי משכנעת אותם להישאר במואב, ואומרת להן מה יש לכן ממני, אין לי מה להציע יותר, "שובנה בנותיי" היא אומרת, "למה תלכנה עמי.. העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים...?", הן מגיעות לצומת דרכים, וכאן אירעה תפנית.

ערפה - כשמה כן היא - מפנה עורף לחמותה, ושבה לבית אביה. "ורות דבקה בה". רות לא רק שמחליטה לשוב עם נעמי לארץ, אלא מחליטה להצטרף בכל מחיר לעם היהודי, "באשר תלכי אלך", היא אומרת, "עמך עמי ואלוקיך אלוקי", היא מוסיפה. רות לא משתכנעת מנעמי, היא דבקה בה ובאמת.

השם "רות", מעיד על מהותה. ערכו המספרי של השם "רות" הוא 606. כשרות מתגיירת היא בעצם מקבלת על עצמה את כל 613 המצוות - תרי"ג מצוות. הרי מי שאינו יהודי מחויב בשבע מצוות בני נח, יוצא שבגירותה הוסיפה על עצמה 606 מצוות, בדיוק כערך המספרי של שמה.

רות וערפה היו קרובות מאוד לפסגה רוחנית. ערפה, ברגע האחרון מפנה עורף ושבה לבית אביה. מה קורה עם ערפה אחר כך? בחז"ל מתואר שהיא הידרדרה באופן דרסטי עוד באתו הלילה, היא עשתה מעשים אשר לא יעשו, ובסופו של דבר יצא ממנה גלית. אותו גלית שעמד בראש מחנה פלשתים ונלחם באלוקי ישראל ובעמו.

טמון כאן מסר עצום עבורנו. חכמי התלמוד אומרים, שהעולם הזה נברא באות "ה". לאות "ה" יש פתח קטן בצד למעלה, ולמטה אין תחתית. מי שרוצה להיכנס לעולם הזה ולעבור אותו כמו שצריך, יכול, קצת מאמץ מצידנו ואלוקים עוזר מלמעלה. אבל מי שרוצה ליפול - לא צריך להתאמץ. רק תרים את הידיים ואתה צולל לתהום.

מסופר על טקס סיום של יחידת צנחנים, שצנחו באזור מסוים, והוריהם צפו בהם מלמטה. אחד מהצנחנים, עקב תקלה, לא נפתח לו המצנח. אמו מביטה עליו מלמטה ואומרת לבעלה, תראה את בננו המוצלח, הוא צונח הכי מהר, הוא ישיג את כולם...

ערפה, עובדת היותה קרובה מאוד לפסגה רוחנית, היוותה עבורה נקודת נפילה גבוהה יותר אל מעמקי התהום.

וכאן טמון יסוד נוסף חשוב מאין כמוהו לחיינו.

"ותרא (נעמי) כי מתאמצת היא (רות) ללכת, ותחדל לדבר אליה". נעמי מפסיקה לשכנע את רות לשוב לבית אביה. היא רואה שרות מתאמצת ללכת איתה. כשנעמי רואה את מאמציה של רות, מבחינתה - רות עברה את המבחן.

מעבר להסבר הפשוט, יש כאן עומק מדהים.

אדם מורכב מגוף ונשמה, מחומר ורוח. כולנו מכירים את התופעה, שהגוף נמשך מאוד לחיי חומר. קל מאוד לגוף ללכת למסיבות, ולשאר הנאות חומריות. הגוף נמשך כמו מגנט לתענוגות. ברוחניות הסיפור שונה. נו, פתאום אנחנו עייפים, והגוף דורש כמה שעות שינה... ועוד כמה... אין לנו כוח למצוות. ככה זה, כשאדם רוצה לעשות מצווה היצר הרע פשוט מלביש עליו עייפות אדירה כדי למנוע אותו מלקיים אותה. זה תפקידו של היצר. ולכן, כשאנו נמשכים לעשות מעשה מסוים, אנו צריכים לבדוק למה אנו נמשכים לזה, ברוב המקרים זה סימן לא כל כך טוב...

לעומת זאת, כשאנו רוצים לעשות מעשה וקשה לנו, סימן שאנחנו בדרך הנכונה. כשהיצר מתנגד, זה מוכיח שיש פה דבר שמבחינתו כדאי להתנגד אליו.

בתלמוד מסופר על ריש לקיש, שהיה ראש השודדים ובריון אדיר. יום אחד, רבי יוחנן, שהיה אדם יפה תואר, וללא זקן, ירד לרחוץ בנהר. ריש לקיש שהיה מעברו השני של הנהר, חשב שרבי יוחנן הוא אשה, ובקפיצה אחת עבר לעבר השני. רבי יוחנן ראה זאת ואמר לו: אדם עם כוח כשלך, צריך לנצל אותו לדברי תורה, והבטיח לו שאם ישוב ממעשי השוד שלו, ויקבל על עצמו ללמוד תורה, ייתן לו את אחותו, שהייתה נאה יותר ממנו, לאשה. ריש לקיש הסכים לעסק והחליט לשוב בתשובה שלמה. מיד לאחר ההחלטה רצה לקפוץ חזרה וכבר לא היה יכול. מה השתנה? לפני דקה כוחו היה במותניו? הוא אשר אמרנו, מיד כשריש לקיש החליט להתקדם רוחנית, היצר מיד הלביש עליו עייפות וחולשה... פתאום אין כוח...

בינינו, כולנו מכירים את התופעה הזו. לפחות נהיה מודעים אליה...

נעמי רואה שרות מתאמצת, סימן שהיא באמת רוצה להתקדם רוחנית. זה סימן טוב.

ואכן, רות מתגיירת ומתחתנת עם גדול הדור - בועז. בועז נפטר בליל החתונה, אך השאיר מתנה גדולה - רות הרתה. נולד ממנה עובד שהוליד את ישי שהוליד את דוד המלך...

שתי אחיות, רות וערפה. מרות יצא דוד, מערפה יצא גלית. שנים לאחר מכן גלית נלחם בישראל, ומוצא את מותו על ידי דוד... מעגלים משתלבים ונשזרים זה בזה...

עד כאן סיפורם של אלימלך ונעמי, מחלון וכליון, רות וערפה, ובעצם, סיפורו של כל אחד ואחת מאיתנו... אין יותר מתאים מחג מתן תורה, לדעת יסודות אלו...