שמע ישראל על החומה הסינית

מגיע למסעדה להזמין אוכל סיני חמוץ מתוק שנורא אהבתי לאכול בסין. לקחתי איתי את הספר שחבר שלח לי כדי לקרוא בדרך, והזמנתי את המנה האהובה עליי מהמלצר. הוא נכנס למטבח ואני בינתיים, כהרגלי, קורא שתי הלכות. בהלכה הראשונה היה כתוב שאם גוי עושה מלאכה עבור יהודי בשבת אסור ליהודי ליהנות ממנה בשבת. ובהלכה השנייה היה כתוב שאם גוי עושה למען גוי בשבת מותר ליהודי ליהנות מהמלאכה בשבת. פתאום המלצר יוצא מהמטבח. מניח את המנה על השולחן. הריח באוויר, אני מסתכל על הצלחות - מסתכל על הספר. פה כתוב לי שאסור לי לאכול את זה. מה עושים?

"תקלטו את המצב. יושב פה יהודי בין מיליארד ארבע מאות מיליון סינים ומתלבט אם לשמור תורה ומצוות או לא. לא ידוע מאיפה קיבלתי את הכוחות אבל החלטתי: אם כתוב - כתוב. אמרתי למלצר: ´תקשיב, היום אני לא מרגיש טוב כדי לאכול. אולי מחר. חזרתי לחדר ושאלתי את עצמי: ´טוב, מה עם עונג שבת? מה אני אוכל? לא עברו שתי דקות, דפיקה בלדת, מי נכנס? החבר היפני שלי - טנקא, עם סיר מלא בתפוחי אדמה . ´אכלת?´, הוא שאל אותי. ´עכשיו סיימנו לאכול סיר מלא תפוחי אדמה. אין בשר. אתה רוצה? זה עדיין חם´. היפני הזה חי איתי שנתיים ובחיים לא הזמין אותי לסעודה. עכשיו הוא נזכר? ועוד מה, גוי בשביל גוי, בדיוק מה שכתוב בספר. הרגשתי באותו הרגע שה´ מחבק אותי חזק ואומר לי : ´ליאור, ליאור, אתה שומר שבת - אני שומר עליך".

"לתת חינוך טוב לילדים שלי"

אחרי ארבע שנים סיניות במיוחד, בטקס הסיום לתואר הראשון, נתבקש ליאור על ידי מוריו לומר כמה מילים. "הגעתי לסין כביכול ללמוד להיות ברוס לי אבל האמת היא שרציתי לדעת מי זה ליאור שטרן. אם אני מאמין, אם אני לא מאמין, ומה הכי חשוב לי בחיים. איפה שלא הלכתי ואת כל מי שפגשתי תמיד שאלתי ´מה הכי חשוב לך?´, עד שהגעתי למסקנה שהמטרה שלי בחיים היא לתת חינוך טוב לילדים שלי. כמובן, בשביל זה צריך ´עזר כנגדו´, ויחד להקים את כל המפעל המדהים הזה". אחרי שהגיע לתובנה הזו, שם בסין הרחוקה, החליט שטרן להשיל את מדי הנווד ולשים פעמיו חזרה לארץ. "אמרתי למורים שלי לגבי לקשר שלי עם סין - אולי אחזור, אבל בינתיים ´שאו ברכה´ . עלינו על מטוס עם ההורים שלי וטסנו לבייג´ין".

רגע לפני החזרה לארץ, החליט שטרן להגשים את חלומו של אביו, שהיה כבר חולה ומרותק לכיסא גלגלים - לעלות לחומה הסינית. אביו, שכל כך התרגש מהמעמד וגם מהעובדה שבנו ליאור מתחזק, צעק שם בהתרגשות: "שמע ישראל ה´ אלוקינו ה´ אחד". ואז הוסיף: "ליאור, אתה חוזר בתשובה? תיקח אותי איתך".

"יום ראשון בארץ. חמש לפנות בוקר. הרגשתי צורך עז ללכת לבית כנסת", מספר ליאור. "פגשו אותי שם חברים ואמרו לי שביום ג´ יש סיום מסכת. ´תבוא, תגיד כמה מילים על המסע שלך´. ושם תפס אותי הרב ואמר לי ´תקשיב, יש מקום שנקרא ´נתיבות עולם´, יש שם טייסים, פרופסורים... שחורים מפחידים עם כיפות... ראו עולם... לך תבדוק´. אמרתי לעצמי, אחרי השבטים שגיליתי בסין, עוד שבט אחד לא יזיק. וכך מצאתי את עצמי יום ראשון בארץ ויום רביעי כבר בישיבת נתיבות עולם". מאז עברו כבר 16, שנים והצעדים שעשה שטרן לסין, בתוכה וממנה, עיצבו את אבני הדרך שלו היום.

איך קיבלה המשפחה והסביבה את הכניסה שלך לעולם התורה?

"באותו הרגע, המשפחה והחברים אמרו שמשהו הסתובב אצלי בראש. אחד השכנים אמר להוריי: ´אצל ליאור כל דבר לוקח ארבע שנים : ארבע שנים בסין, ארבע שנים בצבא וכו´. אבא, שלא היה אדם שומר מצוות, דווקא קיבל את זה בצורה חיובית. רק בהמשך הדרך, גם המשפחה קיבלה את זה ואפילו התקרבו מאוד ליהדות. אבי, למשל, הגיע לישיבה שלי לשמוע שיעורים וקיבל על עצמו להניח תפילין וללבוש ציצית".

במבט לאחור, איך את רואה את מסע חייך? איזו משמעות זה נותן לחיים שלך היום?

"אין לי ספק שזה חלק גדול ממני. כל שלב בחיים, ביה"ס, צבא, סין. אני מרגיש שקיבלתי בכל המקומות הללו כלים שאיתם אני יכול לעבוד את ה´. זה עוזר לי בהרצאות, בגישה לבחורים, בלימוד. כל דבר שאתה טועם בחיים נותן לך הרבה שכל. אני ממש לא בעד למחוק קטעים מהחיים. להיפך".

היום הוא ליאור נשוי באושר, אב לחמישה בנים שחלקם כבר מאומנים באומנות לחימה סינית, לומד בכולל הלכה ברמת שלמה שבירושלים, מאמן ומרצה את סיפורו האישי.

לפרטים נוספים והזמנת הרצאות: 052-7609304