הולכת בעקבות השמש: להטוטים בדרך ליהדות

החיים הם לא קרקס? תלוי את מי אתם שואלים. אחרי שכבשה במות בכל רחבי העולם, מחליטה הלהטוטנית רננה אש, 28, להתקרב ליהדות. רננה גדלה והתחנכה בבית בעל צביון חילוני ימני של יוצאי ברית המועצות לשעבר, שעלו ארצה מתוך אידיאולוגיה ציונית. אביה כלכלן, אמה מוזיקאית וגננת, והיא האחות האמצעית מבין שלושה אחים.

"כילדה שגדלה במשפחה היחידה הדוברת הרוסית, בין צברים ישראליים אמידים במושב שילת, חוויתי על בשרי את השונות שנשקפה מחזותם הגלותית משהו של הוריי ואני זוכרת שתמיד ניסיתי לצמצם את הפערים המנטליים ביננו לבין הישראלים", משחזרת רננה. "בחג הסוכות, למשל, מאוד רציתי סוכה, אבל תמיד פחדנו מה השכנים יגידו. מאידך, כמקובל בתרבות הרוסית, הוריי השקיעו מאוד בחינוכי, ובגיל חמש וחצי נשלחתי ללימודי שחייה. מאוחר יותר, התקבלתי לנבחרת ישראל כספורטאית תחרותית והשתתפתי באליפויות שונות ברחבי הארץ. חיי באותה תקופה היו מאוד תובעניים, אולם התמדתי בהם ללא לאות עד גיל 14".

בגיל 14 חל מפנה חד בחייה של רננה ומהספורטאית המצטיינת והצייתנית היא הופכת בן רגע, לנערה הבוחלת במסגרות ומתנערת מקבלת מרות כלשהי. "ניסיתי להיות כל מה שהפוך ומנוגד למה שהוריי השקטים והנורמטיביים ציפו ממני להיות", היא מספרת. "בשלב זה, החלטתי לעזוב את קריירת השחייה וכן את בית הספר, ומכאן, באופן טבעי, מתחיל מסע החיפוש הרוחני שלי לקרום עור וגידים".

מה היה היעד הבא שלך?

"בעקבות עזיבתי את המסגרות העיקריות בחיי, מרמת חיים מחייבת נוצר בחיי חור שדרש להתמלא. כטיפוס חברותי והרפתקן מצאתי עצמי מהר מאוד מתרחקת מהסביבה המוכרת ומתחברת צורות חיים שלא ידעתי קודם לכן על קיומם. התחברתי לקהילה בשם  Rainbow, קהילת נוודים מהפכנית בדעותיה ובאורח חייה, שקיימת בכל העולם. מדובר באנשי אדמה וטבע, שמתגוררים לרוב בטיפי (אוהל אינדיאני) ומתווים את חייהם על פי התרבות הפגנית. דרך החיים הזו מאוד משכה אותי בזמנו", מספרת רננה, "מכיוון שבראשי היא הצטיירה כרוחניות בהתגלמותה. כמובן שמהר מאוד עמדתי על טעותי והמקום על אנשיו נראה לי כבר הרבה פחות קסום וזוהר. את השקר קל לעטוף ביהלומים, ולעומת זאת, האמת לא תמיד הכי נוצצת. מבחוץ, אנשי הקהילה נראים כאנשים מאוד שמחים, אנשי חופש ואמת, אך האמת היא שהם לא פחות דבוקים בתאוות מכל אחד אחר".

בקהילת ה"ריינבו", פוגשת רננה לראשונה את עולם הקרקס והלהטוטנות שצד מיד את לבה. כמו בכל תחום בחייה, החלה חוקרת את הנושא לעומקו, מאלתרת אביזרים ומתאמנת בביצוע תרגילים. כעבור מספר חודשים של אימון, היא מחליטה להצטרף לתיאטרון רחוב ומופיעה במסגרת הופעות רחוב מאולתרות.

למרבה הפלא, מה שהחל כתחביב בלבד תפס תאוצה, הרחיק לכת לממדים מפתיעים, והנחיל לרננה הצלחה גדולה בתחום. עם זאת, תחושת הסיפוק הייתה יחסית, וכעבור זמן קצר חשה רננה כי משהו בתוכה עדיין נותר לא רגוע. "אספתי את עצמי ונסעתי לחווה שממוקמת במכתש רמון", היא מספרת. "טיפלתי בגמלים וביצעתי עבודות שוטפות בחווה. אחרי חצי שנה, עברתי לחוות הסוסים של אליק, הנמצאת במכמורת (בין נתניה לחדרה). בניתי לעצמי ´טיפי´, שזה בעצם בית ללא קירות. למדתי על עולם הסוסים והתמסרתי כליל לתפקיד. לאחר חודשים ספורים כשהרגשתי מיצוי, עברתי לחווה פרטית בנגב, בבעלות יצרן גבינות שחיפש רועה לצאנו - עדר בן 200 כבשים. ומי אם לא אני מתאימה לתפקיד", היא צוחקת. כך מצאה עצמה רננה משכימה קום בשלוש לפנות בוקר, מדי יום, כדי לחלוב את עדר העיזים ולרעות אותו.

הולכת אחרי השמש

כל המסע הזה אירע עד גיל 17, אז מתחילה רננה לחוש סוג של מיצוי ולחתור לכיוון הגירה לחו"ל. "זה היה השלב ששאלתי את עצמי מה הלאה, וחשבתי שבחו"ל חלון ההזדמנויות להצליח הוא הרבה יותר גדול. זה תעתוע שהרבה ישראלים ובפרט הצעירים שבהם טועים בו ונופלים אליו. טסתי לאירופה כשעל גבי תרמיל עם ציוד הלהטוטנות, הסתובבתי בכל מיני מקומות והכרתי אנשים מכל העולם. בגרמניה שמעתי על תנועה גדולה של אנשים ש´הולכים אחרי השמש´. מדובר בקהילה ייחודית שמסתובבת בכל העולם ונמצאת רק במקומות בעלי אקלים חם. זה קסם לי והחלטתי לאמץ את זה, אלא שאז שמעתי שה"ריינבו" נמצאים בהרי הפירנאים, בין צרפת לספרד, והחלטתי שקודם כל אעשה גיחה קטנה לשם".

במשך חודש ימים הופיעה רננה בפירנאים, באירועים של אלפי אנשים מכל רחבי העולם. באחד המופעים ניגשת אליה מפיקת אירועים ישראלית שמתלהבת מפעלוליה, מושיטה לה את כרטיס הביקור שלה ומבקשת ממנה להתקשר אליה כאשר תגיע לארץ. רננה מבטיחה שתעשה כן. לאחר שבועות אחדים, חוזרת רננה לארץ ומקיימת את הבטחתה. השתיים חותמות על שיתוף פעולה הדדי ורננה מתחילה להופיע בקנה מידה כמותו לא ידעה קודם לכן, הכולל מופע בתכניות טלוויזיה שונות והופעות בכל רחבי העולם.

"מאותו הרגע, תופס העיסוק שלי ממד אחר לגמרי, הרבה יותר מקצועי ואיכותי. אני מתחברת לקולגות מעולם הקרקס, לומדת את אמנות הבידור על גווניה ומרחיבה עוד ועוד את מעגל הצופים שלי. הרגשתי שאני חיה בתוך חלום שמעולם לא העזתי לחלום. הייתי אז בסך הכל בת 21 ויכולתי להרשות לעצמי כל מה שעלה על רוחי. זה הפתיע אותי. לא האמנתי שאצליח להפוך תחביב לעיסוק כל כך מקצועי ומרכזי". כעבור שנתיים של שיתוף פעולה עם אותה מפיקה, החליטה רננה להשתמש בכל המיומנויות שרכשה בחייה לטובת עסק עצמאי משלה. לאחר תקופה, העסק תפס תאוצה, צוותיה עבדו בכל רחבי הארץ, היא הופיעה בתוכניות טלוויזיה והוזמנה להופעות ברוב  ארצות אירופה, במזרח הרחוק ובאוסטרליה.

בד בבד להצלחתה ומתחת לאפה ממש, מתרחשת במשפחתה רפורמה אמיתית כאשר ראש המשפחה, אביה, מתעורר בוקר אחד ומחליט שהוא רוצה להניח תפילין. הוא מתניע את רכבו ונוסע לקריית ספר תוך כדי שהוא ממלמל לעצמו ´הבנאדם הראשון שאני פוגש ברחוב, אני מבקש ממנו שילמד אותי להניח תפילין´. הוא נכנס לבית הכנסת הראשון שהוא מוצא, פוגש את הרב בנימין וולפין ושוטח לפניו את בקשתו. כמובן הרב ניאות בשמחה לבקשה ועוזר לאב הנרגש, בפעם הראשונה בחייו, להניח תפילין. כשהוא מסיים, הוא פונה לרב ואומר לו: "כבוד הרב, אני לא הבנתי שום מילה ממה שאמרתי. בשבילי השפה הזו היא סינית, אבל כשהגעתי למילים שמע ישראל - הרגשתי שהלב שלי בוער. רציתי לבכות אבל התאפקתי ונשכתי את השפתיים שלי כדי שלא תשגיח בדמעות שבעיניי. כבוד הרב, אני מבקש ממך שתסביר לי מה זה ´שמע ישראל´". הרב השיב: "אין בעיה, אני מוכן להסביר לך. אבל זאת תבין, שאי אפשר להסביר את זה על רגל אחת. האם אתה מסכים ללמוד את זה ברצינות?".

והוא הסכים?

"כאן אירע פלא עצום. האב אומר לרב וולפין ´כן. אני מוכן לבוא כל ערב כדי שתלמד אותי מה זה שמע ישראל ומה זו יהדות´, ובאמת מאותו היום, הם יושבים יחד ולומדים מילה במילה על היהדות. בהתחלה, אמא שלי התנגדה מאוד לתהליך ההתחזקות שלו, והיו לה שאלות שאבא לא יכול לענות עליהן. אבל במשך הזמן, כשהיא קיבלה את התשובות שחיפשה וראתה שהדרך משמחת את הבית כולו - החליטה גם היא להצטרף לאבא ולחזור בתשובה. בהשפעת התחזקותה של אמי, נכנס אחי הבכור ללמוד בישיבה והבית כולו עטה אופי רוחני-תורני, ובהמשך החליטו הוריי לעזוב את ביתם הקנוי במושב שילת ולעבור לשכירות בישוב הדתי ´חשמונאים´, סמוך לירושלים".

מתי וכיצד החלה הפזילה שלך לכיוון היהדות?

"בגיל 23 אני פתאום קולטת שבית שלם חזר בתשובה, בצעד מוחלט ובלתי הפיך. כשראיתי מה היהדות עשתה לאישיות של כל אחד מבני המשפחה שלי, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהבנתי שמה שאני מחפשת בחיים נמצא כאן בבית הזה, השונה כל כך ממה שהכרתי בעבר. אולם אפילו שבשכל הבנתי שזו האמת, דווקא אז החלו לצוץ הצעות מפתות מטעם חברת הפקות איטלקית. כשגדלים בצורה מסוימת, קשה מאוד לעזוב את הכל בפתאומיות. רציתי להתקרב לדת אבל כנראה שבזמנו, זה לא היה מספיק חזק". רננה נענית להצעתה של חברת ההפקות האיטלקית, נוסעת לרומא ומשתקעת שם למשך שנתיים, בהן היא ממשיכה להופיע ברחבי אירופה. בחנוכה, היא מחליטה להגיע לביקור קצר של שבוע בארץ. ביום הטיסה חזרה לרומא היא מוצאת את עצמה באיבו של חשבון נפש מעמיק עם עצמה לגבי הבחירות שנקטה בהן במהלך חייה.

"קצת לפני בואי לארץ, באחת מן ההופעות שלי באירופה", אומרת רננה, "פגשתי רב שנתן לי את כרטיס הביקור של מדרשיה מסוימת בצפת ושמרתי את הכרטיס בכיסי. ביום הטיסה חזרה לרומא, מצאתי אותו שוב והחלטתי לעשות מעשה. נסעתי לאותה מדרשיה כמו שאני ומבלי להודיע לאף אחד שאני באה. כשהגעתי לפתח הדלת אמרתי לה´ שמבחינתי זו ההשתדלות שאני מוכנה לעשות ואם היא לא מצליחה, אני לא מנסה יותר. נקשתי בדלת ובסתר לבי קיוויתי שהדלת לא תיפתח ואני אוכל לטעון שניסיתי, אולם ה´ רצה אחרת, ואת הדלת פתחה אישה שנראתה מופתעת למראה חזותי החילונית המובהקת. הסברתי לה שאני מרומא ואני פה בביקור, ומיד הוספתי ´אם אין מקום, אני מבינה´, אך היא אמרה שדווקא יש מקום ובשפע. היא הכניסה אותי לחדר ובו מיטה בלי מזרון, כי באותו היום התפוסה הייתה מלאה. זה היה רגע מאוד חזק שבו התחשק לי לאסוף את עצמי ולברוח משם בחזרה לחיים המרשימים שלי ברומא".

ומה גרם לך להישאר בכל זאת?

"תמיד, לאורך כל הדרך, חיפשתי אמת, וכמו שהייתי אמיתית מספיק לנדוד כשהרגשתי שצורת חיים מסוימת אכזבה אותי והתגלתה כ´זה לא זה´, הייתי אמיתית מספיק להישאר כשהרגשתי ש´זה זה´. גם בזמנים בהם נראיתי לכאורה רחוקה מחזות של יהודייה אמיתית - המהות הפנימית שלי תמיד זעקה לתשובה. היום אני מבינה שכל מה שעברתי היה מדויק ובהשגחה פרטית".

מסר לקוראים?

"כיום, לאחר חמש שנות תשובה אני מבינה בחוש מה משמעות הפסוק ´זה כנגד זה ברא ה´", אומרת רננה. "בתחילת התשובה, עזבתי כליל את המקצוע, ופעמים רבות, נאלצתי לעבוד בעבודות מזדמנות הרחוקות ממיצוי אישי, אך בכל זאת, התמסרתי כל כולי לעבודה הרוחנית. ה´ זיכה אותי ופתח לי בחזרה את הדלת לעולם האמנות והיצירה וכיום אני מופיעה מול קהל חילוני ודתי כאחד ומעבירה הרצאות בהן אני משלבת את סיפורי האישי עם אלמנטים מעולם הלהטוטנות והריקוד. ברוך ה´ זכיתי למזג בין מיצוי אישי לבין עבודת ה´ ולקיים בזה את הפסוק החשוב: ´עבדו את ה´ בשמחה, בואו לפניו ברננה´".