איך למזער את הטעויות

אַף אֶחָד אֵינוֹ חֲסִין מִטָּעֻיּוֹת. אֲנַחְנוּ בְּנֵי אָדָם, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים שֶׁלֹּא לִטְעוֹת. אֲבָל אֲנִי לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַפְנִים אֶת הָעֻבְדָּה הַזּוֹ. פָּשׁוּט בִּגְלַל שֶׁאֵינִי אוֹהֶבֶת לִטְעוֹת. בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן זֶה קָרָה לִי הַרְבֵּה וְזֶה הִכְעִיס אוֹתִי מְאֹד. טָעִיתִי שׁוּב וְשׁוּב בִּדְבָרִים רַבִּים, וְהַכַּעַס שֶׁלִּי עַל עַצְמִי הִתְגַּבֵּר מִפַּעַם לְפַעַם.

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָמָּה זֶה קָרָה, כַּנִּרְאֶה שֶׁהָיִיתִי מֻטְרֶדֶת מְאֹד. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה הָיָה בִּגְלַל רֶצֶף שֶׁל מִבְחָנִים שֶׁהָיָה לִי. אוּלַי הָיִיתִי עֲיֵפָה כִּי לָמַדְתִּי שָׁעוֹת רַבּוֹת, וְאִמַּצְתִּי אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִּי עַד כְּדֵי כְּאֵב וְחֹסֶר סַבְלָנוּת. שִׁנַּנְתִּי חֹמֶר רַב בְּכָל מִינֵי מִקְצוֹעוֹת. בְּאֵלּוּ שֶׁהָיִיתִי טוֹבָה בָּהֶם לֹא הִתְעוֹרְרוּ שׁוּם בְּעָיוֹת, אֲבָל בְּמַה שֶׁהִתְקַשֵּׁיתִי, הָיִיתִי צְרִיכָה לִנְבֹּר שׁוּב וְשׁוּב בַּחֹמֶר, לְמַלֵּא דַּפֵּי טְיוּטָה עִם תְּשׁוּבוֹת אוֹ תַּרְגִּילִים, זֶה הָיָה מְעַיֵּף מְאֹד. זֶה הָיָה הַהֶסְבֵּר הַיְּחִידִי שֶׁחָשַׁבְתִּי עָלָיו, כְּשֶׁהַטָּעֻיּוֹת שֶׁלִּי הָיוּ תְּכוּפוֹת.

בְּיָמִים שֶׁכָּאֵלֶּה, אִמָּא מִשְׁתַּדֶּלֶת לֹא לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לַעֲזֹר לָהּ בַּבַּיִת יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, אֲנִי לֹא פְּטוּרָה מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת, אֶלָּא עוֹשָׂה רַק חֵלֶק מֵהֵן. גַּם אִם אִמָּא לֹא תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לַעֲשׂוֹת דָּבָר, אֲנִי בְּכָל זֹאת אֶעֱשֶׂה מַשֶּׁהוּ, כִּי אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ לִי עֲבוֹדָה רַבָּה, וְהָעֶזְרָה שֶׁלִּי בְּהֶחְלֵט מְסַיַּעַת לָהּ.

אֲנִי מְגַהֶצֶת, וּמִשְׁתַּדֶּלֶת לַעֲשׂוֹת זֹאת מִדֵּי פַּעַם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַבְּרוּ בְּגָדִים לְגִהוּץ כִּי אָז אֶצְטָרֵךְ לַעֲמֹד זְמַן רַב וּלְגַהֵץ. בִּתְקוּפַת הַמִּבְחָנִים לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיעַ לְקֶרֶשׁ הַגִּהוּץ, עַד שֶׁהֶחְלַטְתִּי לְגַהֵץ, לְפָחוֹת לִזְמַן קָצָר, קָרְתָה לִי הַטָּעוּת שֶׁהִצְטַעֲרְתִּי עָלָיו קָשׁוֹת, וְעַד עַכְשָׁו, הַצַּעַר הַזֶּה לֹא עָזַב אוֹתִי.

עֲרֵמַת הַחֻלְצוֹת הָיְתָה דֵּי גְּבוֹהָה, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁטּוֹב שֶׁהֶחְלַטְתִּי לְגַהֵץ עַכְשָׁו, לַמְרוֹת הַמִּבְחָן בְּדִינִים שֶׁעָמַד לְפָנַי, כִּי אִם הָיִיתִי מִתְמַהְמַהַת עוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם הַבְּגָדִים בְּסַל הַגִּהוּץ בְּוַדַּאי הָיוּ מְמַלְּאִים אוֹתוֹ עַד סוֹפוֹ. אָז בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיִיתִי מַצְלִיחָה לְגַהֵץ. כְּשֶׁאִמָּא רָאֲתָה אוֹתִי מְחַבֶּרֶת אֶת הַמַּגְהֵץ לְשֶׁקֶע הַחַשְׁמַל, הִיא שָׁאֲלָה אוֹתִי אִם סִיַּמְתִּי לִלְמֹד לַמִּבְחָן. כְּשֶׁשָּׁמְעָה שֶׁעֲדַיִן לֹא סִיַּמְתִּי, הוֹדִיעָה לִי שֶׁזֶּה בְּסֵדֶר גָּמוּר מִבְּחִינָתָהּ שֶׁלֹּא אֲגַהֵץ. הִיא תִּמְצָא אֶת הַזְּמַן לְכָךְ, וַאֲנִי מְשֻׁחְרֶרֶת. אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁאִמָּא תְּגַהֵץ מָתַי שֶׁהוּא, אֲבָל זֶה יָבוֹא עַל חֶשְׁבּוֹן מַשֶּׁהוּ אַחֵר, וְחוּץ מִזֶּה הָיִיתִי בְּהֶסְפֵּק דֵּי טוֹב בְּחֹמֶר הַלִּמּוּד, לָכֵן הִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי לְגַהֵץ לִזְמַן מָה. לֹא לִזְמַן אָרֹךְ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רְגִילָה. אִמָּא סָמְכָה עַל שִׁקּוּל דַּעְתִּי, וַאֲנִי הִתְחַלְתִּי לְגַהֵץ. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הֶעֱלֵיתִי בְּרֹאשִׁי אֶת הַחֹמֶר לַמִּבְחָן, וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת. מָצָאתִי אֶת עַצְמִי מְנַסָּה לְפַעֲנֵחַ שְׁאֵלָה, מִתְרַכֶּזֶת, וְלֹא שָׂמָה לֵב שֶׁהַמְּגַהֵץ מֻנָּח עַל הַבֶּגֶד בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת. לְמַרְבֵּה הַמַּזָּל, הִתְעוֹרַרְתִּי בַּזְּמַן וְהֵרַמְתִּי אֶת הַמַּגְהֵץ בִּמְהִירוּת. לַחֻלְצָה לֹא קָרָה דָּבָר, אֲבָל יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת שֶׁאִם הָיִיתִי חוֹלֶמֶת עוֹד קְצָת, הָיָה מוֹפִיעַ שָׁם כֶּתֶם חוּם מֵחֻמּוֹ הַגָּבוֹהַּ שֶׁל הַמַּגְהֵץ.

יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, גַּם בַּלִּמּוּד וְגַם בַּגִּהוּץ, אָז הִזְדָּרַזְתִּי בַּגִּהוּץ, כְּדֵי לַחֲזֹר לִלְמֹד לַמִּבְחָן. חֻלְצָה וְעוֹד חֻלְצָה, חֲצָאִית וּמִכְנָסַיִם... כְּשֶׁכַּמּוּת גְּדוֹלָה מֵהֶם כְּבָר הָיְתָה מְגֹהֶצֶת, הָיִיתִי מְרֻצָּה, מִהַרְתִּי לְהָנִיחַ כָּל בֶּגֶד בִּמְקוֹמוֹ. נוֹתַר לִי זְמַן רַב לְלִמּוּד. שָׂמַחְתִּי שֶׁהִצְלַחְתִּי גַּם לְהִתְקַדֵּם בַּמְּשִׂימָה שֶׁלִּי, וְגַם לְהִתְפַּנּוֹת לַמִּבְחָן. מָה שֶׁפָּרַח מֵרָאשִׁי הָיָה הַמַּגְהֵץ הַחַם שֶׁהִנַּחְתִּי עַל הָרִצְפָּה. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁזֶּה הָיָה בִּגְלַל הַלַּחַץ שֶׁהָיָה לִי. זוֹ הָיְתָה טָעוּת שֶׁלִּי. טָעוּת גְּדוֹלָה!

תָּמִיד כְּשֶׁאֲנִי מְסַיֶּמֶת לְגַהֵץ, אֲנִי מַנִּיחָה אֶת הַמַּגְהֵץ בְּפִנַּת הַחֶדֶר, בֵּין הַקִּיר לַסִּפְרִיָּה הַגְּדוֹלָה, וְרַק לְאַחַר שֶׁהוּא הִתְקָרֵר, הָיִיתִי מַכְנִיסָה אוֹתוֹ לַאֲרוֹן הַשֵּׁרוּת, יַחַד עִם קֶרֶשׁ הַגִּהוּץ. אַחֲרֵי שֶׁפִּזַּרְתִּי אֶת הַבְּגָדִים שֶׁגִּהַצְתִּי בָּאֲרוֹנוֹת, מִהַרְתִּי לִלְמֹד לַמִּבְחָן. הָיָה לִי זְמַן רַב יוֹתֵר מִמַּה שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לִי. שָׁכַחְתִּי לְגַמְרֵי אֶת הַמַּגְהֵץ וְאֶת קֶרֶשׁ הַגִּהוּץ שֶׁנּוֹתְרוּ בְּמָקוֹם לֹא בָּטוּחַ.

הַצְרָחָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי לְאַחַר זְמַן מָה, הִקְפִּיצָה אוֹתִי, כְּמוֹ אֶת כָּל מִי שֶׁהָיָה בַּבַּיִת, אֶל הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ נִשְׁמְעָה. אָחִי שִׁמְעוֹן בֶּן הַשְּׁנָתַיִם הִגִּיעַ לַחֶדֶר בּוֹ גִּהַצְתִּי. הַמַּגְהֵץ מָשַׁךְ אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ. רַק נְגִיעָה קַלָּה הוּא הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת לִפְנֵי שֶׁנִּכְוָה בְּיָדוֹ. אִמָּא טָבְלָה אֶת הַיָּד הַקְּטַנָּה בְּמַיִם מִיָּד. אֲנִי אִבַּדְתִּי אֶת הַמִּלִּים מֵרֹב הֶלֶם וְתַדְהֵמָה. הַצְּרָחוֹת שֶׁל אָחִי מִלְּאוּ אֶת הַבַּיִת. אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ אֶת הַמַּגְהֵץ כָּךְ... זֹאת סַכָּנָה גְּדוֹלָה! אַף פַּעַם לֹא קָרָה לִי דָּבָר כָּזֶה.

כָּל הַתֵּרוּצִים שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת כְּדֵי לְהַסְבִּיר מַדּוּעַ שָׁכַחְתִּי אֶת הַמַּגְהֵץ כָּךְ, לֹא הוֹעִילוּ לַהַרְגָּשָׁה הָרָעָה שֶׁלִּי, וְלַכַּעַס שֶׁלִּי עַל עַצְמִי. אֵיזוֹ טָעוּת!.. וַאֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת לִטְעוֹת. בָּכִיתִי עַל מָה שֶׁקָּרָה לְאָחִי. הַכֹּל קָרָה בִּגְלָלִי. אִמָּא הָיְתָה צְרִיכָה לְהַרְגִּיעַ שְׁנַיִם. אוֹתִי וְאֶת אָחִי, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא הִרְגִּיעַ אוֹתִי.

בַּיָּמִים הַבָּאִים הָיוּ לִי פַּרְצוּפִים לֹא נְעִימִים, וְאֶל הַגִּהוּץ סֵרַבְתִּי לְהִתְקָרֵב. לְמַזָּלִי, הַכְּוִיָּה שֶׁל אָחִי הָיְתָה מִזְעָרִית. רַק כֶּתֶם קְטַנְטַן נוֹתַר עַל יָדוֹ לְיוֹם אוֹ לְיוֹמַיִם, אֲבָל אֲנִי נוֹתַרְתִּי עִם רִגְשֵׁי הָאַשְׁמָה שֶׁלִּי.

הָיִיתִי מֻכְרָחָה לַחֲזֹר לִלְמֹד לְמִבְחָנִים, מָה שֶׁהִשְׁכִּיחַ מִמֶּנִּי מְעַט אֶת הַחֲוָיָה הַלֹּא נְעִימָה שֶׁעָבַרְנוּ. עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מִטָּעוּת הַמַּגְהֵץ, בָּאָה עָלַי טָעוּת נוֹסֶפֶת. גִּלִּיתִי אוֹתוֹ כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֶל בֵּית הַסֵּפֶר. הַמּוֹרָה לְגֵאוֹגְרַפְיָה נִכְנְסָה לַכִּתָּה בְּשָׁעָה הָרִאשׁוֹנָה, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁמַּשֶּׁהוּ עִכֵּב אֶת הַמּוֹרָה לְהִסְטוֹרְיָה. זֶה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הַשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן. שַׂמְתִּי לֵב שֶׁחַבְרוֹתַי כְּלָל אֵינָן מֻפְתָּעוֹת כָּמוֹנִי. כֻּלָּן הוֹצִיאוּ מַחְבָּרוֹת וּסְפָרִים, כְּאִלּוּ הֵן יָדְעוּ שֶׁעַכְשָׁו שִׁעוּר גֵּאוֹגְרַפְיָה. וְאָז קָלַטְתִּי אֶת הָעִנְיָן בְּרֶגַע אֶחָד. הַיּוֹם הֵבֵאתִי אֶת הַמַּעֲרֶכֶת שֶׁל יוֹם חֲמִישִׁי, וְלֹא שֶׁל הַיּוֹם, יוֹם רְבִיעִי. הָאֱמֶת הָיְתָה שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע נָפַל עָלַי פַּחַד גָּדוֹל. מָה קָרָה לִי?... הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁמָּחָר יוֹם חֲמִישִׁי, וְהֵכַנְתִּי אֶת הַמַּעֲרֶכֶת בְּהֶתְאֵם.

אֵיךְ שֶׁהוּא הִצְלַחְתִּי לַעֲבֹר אֶת הַיּוֹם בְּלִי שֶׁקִּבַּלְתִּי שׁוּם הֶעָרָה מֵאַף מוֹרָה, אֲבָל הִתְהַלַּכְתִּי עִם הַרְגָּשָׁה נוֹרָאִית בְּאוֹתוֹ יוֹם. הַהַרְגָּשָׁה הָרָעָה נִדְבְּקָה אֵלַי, וְעָם מַצַּב רוּחַ שֶׁכָּזֶה הִמְשַׁכְתִּי אֶת הַיּוֹם.

בְּסִיּוּם יוֹם הַלִּמּוּדִים הִמְתַּנְתִּי לַאֲחוֹתִי שָׂרָה. הִיא לוֹמֶדֶת בְּכִתָּה ג'. כְּשֶׁאָנוּ מְסַיְּמוֹת בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, אָנוּ מַמְתִּינוֹת זוֹ לְזוֹ, וּשְׁתֵּינוּ חוֹזְרוֹת הַבַּיְתָה בְּיַחַד.

רָצִיתִי כְּבָר לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה, וּלְהֵרָגַע מֵהַיּוֹם הַמּוּזָר שֶׁעָבַר עָלַי, אֲנִי חָשַׁבְתִּי לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ קִצּוּר. שָׂרָה אָמְרָה שֶׁלֹּא כְּדַאי שֶׁנֵּלֵךְ מִשָּׁם, כִּי עוֹשִׂים שָׁם עֲבוֹדוֹת בַּכְּבִישׁ. לוּ הָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָהּ אֵיךְ הִיא יוֹדַעַת עַל הָעִנְיָן, בְּוַדַּאי הָיְתָה חוֹסֶכֶת אֶת הַטָּעוּת הַנּוֹסֶפֶת שֶׁלִּי, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי בְּמַצַּב רוּחַ רַע, וְקָבַעְתִּי לָהּ שֶׁנֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַהִיא. כְּבָר כְּשֶׁהִתְקָרַבְנוּ לַמָּקוֹם שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹלוֹת הָרָמִים שֶׁעָלוּ מִמְּכוֹנוֹת שׁוֹנוֹת וְרַעֲשָׁנִיּוֹת, וְרָאִיתִי אֶת הַמַּחְסוֹמִים וְהַשְּׁלָטִים שֶׁהֻצְּבוּ שָׁם, שֶׁהוֹרוּ לָאֲנָשִׁים לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, כִּי הַדֶּרֶךְ חֲסוּמָה. עָמַדְתִּי שָׁם וּפָנַי מְיֹאָשִׁים. מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב עוֹבֵר עָלַי בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. לְמַזָּלִי הַגָּדוֹל שָׂרָה לֹא אָמְרָה דָּבָר. שְׁתֵּינוּ פָּשׁוּט חָזַרְנוּ לְאָחוֹר, וְעָשִׂינוּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ בִּשְׁתִיקָה. הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַקְשִׁיב לַאֲחוֹתִי. הַטָּעוּת כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְעַכְשָׁו בִּזְבַּזְתִּי זְמַן יָקָר.

בַּבַּיִת לֹא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר, אוֹ לֶאֱכֹל מַשֶּׁהוּ. כָּל כָּךְ כָּעַסְתִּי עַל עַצְמִי. רֶצֶף טָעֻיּוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה, לֹא קָרָה לִי אַף פַּעַם, וְעַכְשָׁו כֻּלָּן נָפְלוּ עָלַי דַּוְקָא בַּתְּקוּפָה הַלְּחוּצָה שֶׁל הַמִּבְחָנִים.

הָיִיתִי עֲיֵפָה, וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, יָשַׁנְתִּי שְׁנַת צָהֳרָיִם. אַתֶּם מַכִּירִים יְלָדִים גְּדוֹלִים שֶׁיְּשֵׁנִים בַּצָּהֳרַיִם?!... אֲנִי לֹא מַכִּירָה, וְזֶה פָּשׁוּט, כִּי כִּמְעַט אֵין כָּאֵלֶּה. אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁזֶּה הַדָּבָר שֶׁיַּתְאִים לִי עַכְשָׁו, כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת עַצְמִי וְאוּלַי לְהַחְזִיר לִי מְעַט מִשְּׁעוֹת הַשֵּׁנָה שֶׁהָיוּ חֲסֵרוֹת לִי. אִמָּא אָמְרָה שֶׁחֹסֶר שֵׁנָה גּוֹרֵם לְחֹסֶר רִכּוּז. וְיִתָּכֵן שֶׁזֶּה מָה שֶׁקָּרָה לִי. הִיא הֶחְלִיטָה לִפְטֹר אוֹתִי מֵעֲבוֹדוֹת הַבַּיִת לְמֶשֶׁךְ זְמַן הַמִּבְחָנִים. אַחֲרֵי מָה שֶׁקָּרָה לִי, הִסְכַּמְתִּי אִתָּהּ. לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת כַּמָּה פְּעֻלּוֹת בְּבַת אַחַת. נִסִּיתִי אֲבָל זֶה הוֹצִיא אוֹתִי מֵרִכּוּז, וּכְלָל לֹא נָעִים לִי.

יְמֵי הַמִּבְחָנִים עָבְרוּ עָלַי בִּשְׁקִידָה, חַשְׁתִּי הֲקָלָה גְּדוֹלָה. הָיִיתִי פָּחוֹת עֲיֵפָה וְיוֹתֵר עֵרָנִית. לֹא הָפַכְתִּי לִהְיוֹת זוֹ שֶׁאֵין לָהּ בְּעָיָה עִם טָעֻיּוֹת, נִשְׁאַרְתִּי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, אֲבָל עִם רִכּוּז גָּדוֹל, כְּדֵי לִמְנֹעַ מִטָּעֻיּוֹת לִקְרוֹת. וְאִם עוֹד אֶטְעֶה, לְפָחוֹת שֶׁהַטָּעוּת תִּהְיֶה קְטַנָּה וְלֹא מַזִּיקָה.