זהירות: מכשולים בדרך

כָּל הַצָּהֳרַיִם הָיָה יוֹחַאי עָסוּק בִּבְנִיַּת הַקֻּפְסָא. זֶה מִזְּמַן עָלָה בּוֹ הָרַעְיוֹן. הוּא חִפֵּשׂ מָקוֹם בּוֹ יוּכַל לְאַרְגֵּן אֶת אֹסֶף הַחֲפָצִים הַקְּטַנִּים שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא כֹּה אוֹהֵב. הָיוּ שָׁם מַחֲזִיקֵי מַפְתְּחוֹת מְעַנְיְנִים, צְדָפוֹת וְקֻנְכִיּוֹת מְיֻחָדוֹת שֶׁאָסַף בְּטִיּוּלִים וּבְחוֹף הַיָּם, גֻּלּוֹת יָפוֹת, קְלָפִים, מַפְתְּחוֹת יְשָׁנִים שֶׁלָּבֶטַח יִפְתְּחוּ אֵי פַּעַם דֶּלֶת כָּלְשֶׁהִי, מְחָקִים רֵיחָנִיִּים בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת, עֶפְרוֹנוֹת בְּכַמָּה גְּדָלִים, וְגַם עֵטִים צִבְעוֹנִיִּים וּמְכוֹנִיּוֹת צַעֲצוּעַ זְעִירוֹת. הַכֹּל הָיָה בְּתוֹךְ קֻפְסַת נַעֲלַיִם, אֲבָל מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה הַמִּכְסֶה נִקְרַע וְהַקֻּפְסָה מִתְבַּלָּה, וּמִדֵּי כַּמָּה זְמַן יוֹחַאי הָיָה צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ קֻפְסָא חֲדָשָׁה לָאֹסֶף שֶׁלּוֹ. לֹא תָּמִיד נִמְצְאָה קֻפְסָא בְּהֶשֵּׂג יָדוֹ, וְהוּא הֶחְלִיט לְהָכִין בְּעַצְמוֹ קֻפְסָא חֲזָקָה שֶׁתַּאֲרִיךְ זְמַן.

הָרַעְיוֹן הָרִאשׁוֹן הָיָה לִבְנוֹת קֻפְסָא מֵעֵץ. זֶה חֹמֶר עָמִיד שֶׁלָּבֶטַח יַחֲזִיק מַעֲמָד זְמַן רַב. אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי הֵבִיא לוֹ שְׁאֵרִיּוֹת עֵץ מִנַּגָּרִיָּה, וּבְיַחַד הֵם תִּכְנְנוּ אֶת מִדּוֹת הַקֻּפְסָא. אֶת חִתּוּךְ הָעֵצִים יוֹחַאי לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת כַּמּוּבָן, כִּי נִסּוּר עֵץ בְּמַסּוֹר חַשְׁמַלִּי עָלוּל לִהְיוֹת מְסֻכָּן לִילָדִים, אֲבָל אֶת יְצִירַת הַקֻּפְסָא הָיָה עַל יוֹחַאי לַעֲשׂוֹת לְבַדּוֹ. הָיָה לוֹ פַּטִּישׁ וְכַמָּה מַסְמֵרִים, וּנְיָר מְיֻחָד לְהַחְלִיק וּלְשַׁיֵּף אֶת פְּנֵי הַקֻּפְסָא, וְגַם צְבָת. זוֹ הָיְתָה מְשִׂימָה מְלֵאַת הֲנָאָה. סְבִיבוֹ הָיוּ מְפֻזָּרִים כְּלֵי הָעֲבוֹדָה, וְהוּא הִדֵּק וְדָפַק, כִּוֵּן וּמָדַד, וְקֻפְסַת הָעֵץ הָלְכָה וְנִבְנְתָה. גַּם מִכְסֵה הָיָה לָהּ וְגַם וָו סְגִירָה.

כְּשֶׁהַקֻּפְסָא הָיְתָה מוּכָנָה לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר מִיּוֹחַאי בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע. הוּא מִהֵר אֶל קֻפְסַת הַנַּעֲלַיִם שֶׁהֶחְזִיקָה מַעֲמַד אַךְ בְּקֹשִׁי לְאַחַר שֶׁהוּא הִדְבִּיק אוֹתָהּ מִכָּל צְדָדֶיהָ בְּאֹפֶן זְמַנִּי, וְאֶת כָּל אֹסֶף הַחֲפָצִים הַקְּטַנִּים שֶׁהָיוּ בָּהּ, הֶעֱבִיר לְקֻפְסַת הָעֵץ הַחֲדָשָׁה. זֶה הָיָה מֻשְׁלָם. הַכֹּל נִכְנַס, וְעוֹד נוֹתַר מָקוֹם לַחֲפָצִים נוֹסָפִים.

כֻּלָּם הֶחְמִיאוּ לְיוֹחַאי עַל הַיְּצִירָה הַמֻּשְׁלֶמֶת, וְזוֹ בֶּאֱמֶת הָיְתָה יָפָה וּמְיֻחֶדֶת. מֵרֹב הִתְלַהֲבוּתוֹ שָׁכַח יוֹחַאי שֶׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱסֹף אֶת כְּלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁפִּזֵּר בָּאֶמְצַע בַּמִּרְפֶּסֶת. לְמַעֲשֶׂה, הוּא לֹא שָׁכַח כִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים הוּא מַשְׁאִיר חֲפָצִים בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. כְּשֶׁהָיָה עָסוּק בִּבְנִיַּת הַקֻּפְסָא בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁחָזַר מִיּוֹם הַלִּמּוּדִים, הוּא הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶת הַיַּלְקוּט מִגַּבּוֹ, וּמְמַהֵר לָעִסּוּק  שֶׁאָהַב. לֹא הָיָה אִכְפַּת לוֹ שֶׁהַיַּלְקוּט מֻנָּח בְּאֶמְצַע הַסָּלוֹן, עַל הַשֻּׁלְחָן בַּמִּטְבָּח, אוֹ חוֹסֵם אֶת הַמַּעֲבָר בַּמִּסְדְּרוֹן הַצַּר. וּבִכְלָל, יוֹחַאי הוּא כָּזֶה. אִם הוּא מִהֵר לְאָן שֶׁהוּא, אוֹ מְרֻכָּז בְּמַשֶּׁהוּ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, לֹא מְשַׁנֶּה מָה יֵשׁ לוֹ בַּיָּד, הוּא פָּשׁוּט הָיָה זוֹרֵק אוֹתוֹ לְאֵיפֹה שֶׁהוּא, וּמְחַכֶּה בִּדְמָמָה שֶׁמִּישֶׁהוּ יָרִים אוֹתוֹ מִשָּׁם לַמָּקוֹם הָרָאוּי לוֹ.

מֵילָא אִם הָיָה מֵנִיחַ דְּבָרִים בַּצַּד, אֲבָל לָרֹב זֶה לֹא קָרָה. יוֹחַאי לֹא הֵבִין אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַנָּחַת הַחֲפָצִים בַּצַּד וְלֹא בַּמָּקוֹם בּוֹ צְרִיכִים לַעֲבֹר.

"מָה הַבְּעָיָה?" הָיָה מְקַטֵּר כְּשֶׁהֵעִירוּ לוֹ, "אֶפְשָׁר לָלֶכֶת מִסָּבִיב, לֹא?"

פַּעַם הָיְתָה פְּעִילוּת כָּזוֹ בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה. הָיוּ מִשְׂחֲקֵי כַּדּוּר, קְפִיצוֹת לַמֶּרְחָק, מִשְׂחֲקֵי רִיצָה וְגַם מְשִׂימוֹת מְיֻחָדוֹת כְּמוֹ לְמָשָׁל: הַצָּבַת מִכְשׁוֹלִים, וְעַל כֻּלָּם הָיָה לְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶם בִּקְפִיצָה אַחַת בִּלְבַד, וּלְהַגִּיעַ לַקָּצֶה בְּלִי לְהַפִּיל דָּבָר. זוֹ הָיְתָה מְשִׂימָה מְהַנָּה. יוֹחַאי זָכַר אֵיךְ כֻּלָּם הִשְׁתַּדְּלוּ לֹא לְהַפִּיל אֶת הַבַּקְבּוּקִים הַגְּדוֹלִים, וְלֹא תָּמִיד הִצְלִיחוּ בְּכָךְ, אֲבָל כֻּלָּם נֶהֱנוּ.

הוּא לֹא הֵבִין לָמָּה מִתְרַגְּזִים עָלָיו בַּבַּיִת, כְּשֶׁהָיוּ נִתְקָלִים בַּיַּלְקוּט, בַּכַּדּוּר, בַּקְּלָפִים אוֹ בַּנַּעֲלַיִם וּבַסַּנְדָּלִים שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, רַק לֹא בִּמְקוֹמָם הַנָּכוֹן. תָּמִיד אֶפְשָׁר הָיָה לְהָזִיז הַכֹּל הַצִּדָּה, אוֹ לְדַלֵּג מֵעַל, וְאָז לַעֲבֹר לְאָן שֶׁרוֹצִים. לָמָּה זֶה כָּל כָּךְ חָשׁוּב...

"יוֹחַאי!" נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה, "תֶּאֱסֹף אֶת מָה שֶׁהִשְׁאַרְתָּ בַּמִּרְפֶּסֶת!" קוֹלָהּ הָיָה מָלֵא בְּרֹגֶז, וְלֹא הָיָה זֶה פֶּלֶא, כִּי כְּשֶׁנִּכְנְסָה לְמִרְפֶּסֶת הַשֵּׁרוּת לָקַחַת דְּבַר מָה, נִתְקְלָה בַּפָּטִישׁ. הָיָה לָהּ מַזָּל שֶׁלֹּא הָיְתָה יְחֵפָה, כִּי אָז הָיָה הַדָּבָר עָלוּל לְהִגָּמֵר בְּמַכָּה לֹא נְעִימָה, וְאִם הָיְתָה דּוֹרֶכֶת עַל הַמַּסְמֵרִים שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִים שָׁם, נוּ... לֹא כְּדַאי לַחֲשֹׁב עַל מָה שֶׁהָיָה קוֹרֶה... לָבֶטַח זֶה הָיָה כּוֹאֵב.

וְאִם יוֹאֵל אָחִיו הַתִּינוֹק שֶׁל יוֹחַאי הָיָה מַגִּיעַ לַמִּרְפֶּסֶת בִּזְחִילָה, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְעַנְיֵן מְאֹד בַּמַּסְמֵרִים כְּדַרְכָּם שֶׁל תִּינוֹקוֹת הַבּוֹדְקִים בְּפִיהֶם חֲפָצִים מְעַנְיְנִים, וְזֶה הָיָה עָלוּל לְהִגָּמֵר בְּאָסוֹן.

יוֹחַאי הֵנִיחַ אֶת קֻפְסַת הָעֵץ שֶׁבָּנָה מִיָּדָיו, וּמִהֵר אֶל הַמִּרְפֶּסֶת לֶאֱסֹף אֶת מָה שֶׁפִּזֵּר, לְקוֹל גַּעֲרוֹתֶיהָ שֶׁל אֲחוֹתוֹ.

"מָה הִיא עוֹשָׂה מִזֶּה עִנְיָן גָּדוֹל?" הִרְהֵר לְעַצְמוֹ בְּשֶׁקֶט, "בְּמֵילָא הִתְכַּוַּנְתִּי לֶאֱסֹף הַכֹּל!"

גַּם אַחֲרֵי הַמִּקְרֶה הַזֶּה הִמְשִׁיךְ יוֹחַאי לְהָנִיחַ דְּבָרִים בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. שׁוּם דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה.

כְּשֶׁסִּיֵּם לִקְרֹא סֵפֶר הֵנִיחַ אוֹתוֹ רַק לְרֶגַע עַל הַשָּׁטִיחַ, וְהָלַךְ לִשְׁתּוֹת, וְכַמּוּבָן הִשְׁאִיר אוֹתוֹ שָׁם, וּמִישֶׁהוּ מֵאֶחָיו כְּבָר הִסְפִּיק לִדְרֹךְ עָלָיו בְּלִי לָשִׂים לֵב.

לְאַחַר מִשְׂחָק בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים הוּא חָלַץ אֶת הַנַּעֲלַיִם לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַס הַבַּיְתָה, כִּי הֵן הָיוּ מְלֵאוֹת בְּחוֹל מֵהַגַּן, וְהֵן נִשְׁכְּחוּ וְנִשְׁאֲרוּ עַל סַף הַדֶּלֶת, מְקַבְּלוֹת כָּל מִי שֶׁהִגִּיעַ לַבַּיִת בְּסֵבֶר פָּנִים לֹא לְבָבִי.

הַיַּלְקוּט תָּמִיד נֶחֱלַץ מִגַּבּוֹ שֶׁל יוֹחַאי, וְנָחַת מִיָּד אֵיפֹה שֶׁלֹּא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת זֹאת. בַּמַּעֲבָר אֶל הַחֲדָרִים וְהַסָּלוֹן, כִּי יוֹחַאי הָיָה צָמֵא, רָעֵב, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ חַם מִדַּי, וְשֶׁהוּא הָיָה מֻכְרָח לְסַפֵּר לְאִמּוֹ בִּדְחִיפוּת, דְּבַר מָה חָשׁוּב שֶׁקָּרָה בְּאוֹתוֹ יוֹם. רַק אַחֲרֵי זְמַן רַב הוּא נִזְכַּר לְהָזִיז אוֹתוֹ מֵאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, לֹא לִפְנֵי שֶׁשָּׁמַע שׁוּב גְּעָרוֹת וְהֶעָרוֹת.

"תָּזִיז אֶת הַיַּלְקוּט שֶׁלְּךָ... שִׂים אוֹתוֹ בַּצַּד... מִישֶׁהוּ עָלוּל לִפֹּל בִּגְלָלוֹ... כַּמָּה פְּעָמִים צָרִיךְ לְהַגִּיד לְךָ אֶת זֶה..."

יוֹחַאי מִהֵר לָקַחַת אֶת הַיַּלְקוּט שֶׁלּוֹ. הוּא לֹא הִתְכַּוֵּן לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ שָׁם לָנֶצַח, אָז מָה יֵשׁ לְהִתְלוֹנֵן...

יוֹחַאי יָצָא מֵהַמַּכֹּלֶת עִם שְׁתֵּי שַׂקִּיּוֹת וּבָהֵן מוּצָרִים רַבִּים. אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה בָּרְשִׁימָה שֶׁהֵכִינָה אִמּוֹ, הוּא מָצָא, וְהָיָה מְרֻצֶּה מֵעַצְמוֹ. אִמָּא שֶׁלּוֹ סוֹמֶכֶת עָלָיו. אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת תָּלָה עַל יָדִיּוֹת כִּידוֹן הָאוֹפַנַּיִם, וְכָךְ רָכַב הַבַּיְתָה. בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַבִּנְיָן הוּא חִלֵּץ אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת מֵהַיָּדִיּוֹת, אֶת הָאוֹפַנַּיִם הֵנִיחַ בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁעָצַר, סָמוּךְ לַמַּדְרֵגוֹת. הוּא מֻכְרָח לְמַהֵר, כִּי בַּשַּׂקִּיּוֹת הָיוּ כַּמָּה מוּצָרֵי חָלָב וּבֵיצִים. אִמָּא הִסְבִּירָה לוֹ פַּעַם שֶׁאָסוּר לְמוּצָרִים שֶׁכָּאֵלֶּה לְהִשָּׁאֵר מִחוּץ לַמְּקָרֵר, כִּי הֵם עֲלוּלִים לְהִתְקַלְקֵל.

הַיּוֹם הָיָה חַם מְאֹד, וְהַמּוּצָרִים שֶׁקָּנָה הָיוּ חֲשׂוּפִים בַּשֶּׁמֶשׁ, לָכֵן הָיָה עָלָיו לְמַהֵר הַבַּיְתָה כְּדֵי לְהַכְנִיס הַכֹּל לַמְּקָרֵר. אַחֲרֵי שֶׁיָּבִיא אֶת הַמּוּצָרִים הַבַּיְתָה, הוּא יֵרֵד לְהָזִיז אֶת הָאוֹפַנַּיִם.

יוֹחַאי פָּתַח אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת.

"חָזַרְתִּי!" הִכְרִיז. הוּא פָּנָה לְהִכָּנֵס לַמִּטְבָּח, אֲבָל לְפֶתַע נִתְקַל בִּדְבַר מָה וְנָפַל, אִתּוֹ נָפְלוּ גַּם שְׁתֵּי הַשַּׂקִּיּוֹת עִם הַמּוּצָרִים שֶׁקָּנָה.

"יוֹחַאי!" נִבְהֲלָה אִמּוֹ.

"מָה קָרָה?" רָצוּ שְׁנֵי אֶחָיו מֵהַחֶדֶר.

יוֹחַאי הִתְאוֹשֵׁשׁ בִּמְהִירוּת. לְמַזָּלוֹ זוֹ לֹא הָיְתָה נְפִילָה כּוֹאֶבֶת. מִי שֶׁלֹּא נִצְּלוּ הָיוּ כַּמָּה בֵּיצִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ. יוֹחַאי הִבִּיט לְאָחוֹר בְּנִסָּיוֹן לְהָבִין מָה גָּרַם לִנְפִילָתוֹ, וְקָפַץ אֶת שְׂפָתָיו. הַיַּלְקוּט שֶׁלּוֹ... הוּא הָיָה מֻנָּח בְּאֶמְצַע הַכְּנִיסָה לַמִּטְבָּח, בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁעָזַב אוֹתוֹ כְּשֶׁנִּשְׁלַח לַמַּכֹּלֶת, הוּא כְּלָל לֹא רָאָה אוֹתוֹ.

יוֹחַאי הִתְרוֹמֵם בְּשֶׁקֶט, וְהִנִּיחַ אֶת הַמִּצְרָכִים עַל הַשַּׁיִשׁ.

"אֲנִי אֲסַדֵּר אֶת הַמִּצְרָכִים בִּמְקוֹמָם", הִצִּיעָה אִמּוֹ. וְהוּא נָטַל אֶת יַלְקוּטוֹ וְהָלַךְ לַחֶדֶר, לְהָנִיחַ אוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ לְאִישׁ.

אַחַר כָּךְ יָרַד לְמַטָּה כְּדֵי לְהָזִיז אֶת אוֹפַנַּיו שֶׁשָּׁמַט לְיַד הַמַּדְרֵגוֹת, בְּדִיּוּק בַּמַּעֲבָר. גַּם הֵם כְּמוֹ הַיַּלְקוּט הָיוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר, בָּטוּחַ לוֹ וְלַאֲחֵרִים.