לזכור את האנשים הפשוטים

שֵׁם טוֹב אוֹהֵב אֶת הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ. אוֹהֵב מְאֹד. הֵם דּוֹאֲגִים לוֹ וּלְאֶחָיו לְכָל מָה שֶׁהֵם צְרִיכִים. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּךְ עוֹשִׂים כָּל הַהוֹרִים. אֲבָל הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ הֵם אֲנָשִׁים מְיֻחָדִים. שֵׁם טוֹב בָּטוּחַ בְּכָךְ. הוּא אַף פַּעַם לֹא שָׁמַע אוֹתָם מְרִימִים אֶת הַקּוֹל, לַמְרוֹת שֶׁהָיוּ מַצָּבִים בַּבַּיִת שֶׁאִם הֵם הָיוּ עוֹשִׂים זֹאת, אַף אֶחָד לֹא הָיָה מִתְפַּלֵּא. יְלָדִים יְכוֹלִים לִפְעָמִים לְהַכְעִיס אֶת הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם בְּמַעֲשִׂים שׁוֹבָבִים, לְהִתְעַקֵּשׁ עַל דְּבַר מָה, וְלֹא לְוַתֵּר לַמְרוֹת כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת לְפַשֵּׁר בָּעִנְיָן בְּכָל מִינֵי הַצָּעוֹת וְרַעְיוֹנוֹת, לָרִיב עִם הָאַחִים, וְלֹא לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁמְּבַקְּשִׁים מֵהֶם.

לָאִמָּא שֶׁל שֵׁם טוֹב יֵשׁ סַבְלָנוּת גְּדוֹלָה, כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהּ מַחְסָן גָּדוֹל וְדִמְיוֹנִי, בּוֹ הִיא מְאַחְסֶנֶת אֵין סוֹף מֵהַמִּדָּה הַזּוֹ. לְאַבָּא שֶׁלּוֹ יֵשׁ מַחְסָן דּוֹמֶה, אֶלָּא שֶׁבּוֹ יֵשׁ גַּם הַרְבֵּה בְּדִיחוֹת, וּמְלַאי שֶׁל מַצַּב רוּחַ טוֹב, כְּדֵי לַהֲפֹךְ כָּל עִנְיָן לֹא נָעִים שֶׁהִתְגַּלָּה בַּבַּיִת, לִמְבַדֵּחַ וְלִמְשַׁעְשֵׁעַ, כָּךְ שֶׁאִם מִישֶׁהוּ בּוֹכֶה וּמִתְרַגֵּז, הוּא מְסַיֵּם אֶת הַוִּכּוּחַ אוֹ הַמְּרִיבָה עִם חִיּוּךְ גָּדוֹל, שֶׁמְּשַׁכֵּחַ אֶת כָּל אִי הַנְּעִימוּת שֶׁהָיְתָה רֶגַע קוֹדֵם.

שֵׁם טוֹב יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא לְכָל הָאֲנָשִׁים יֵשׁ סַבְלָנוּת, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא כֻּלָּם יוֹדְעִים לְהִתְבַּדֵּחַ בְּעִנְיָנִים רְצִינִיִּים. עֶזְרָא לְמָשָׁל, בַּעַל הַמַּכֹּלֶת הַשְּׁכוּנָתִית, לֹא מַרְבֶּה לְחַיֵּךְ, אִם בִּכְלָל. לָרֹב מַכִּיר אוֹתוֹ שֵׁם טוֹב כּוֹעֵס וְצוֹעֵק עַל הַיְלָדִים שֶׁמִּתְגּוֹדְדִים לְיַד פֶּתַח הַחֲנוּת שֶׁלּוֹ, לְאַחַר שֶׁקָּנוּ דְּבַר מָה. יֵשׁ לוֹ סִבּוֹת טוֹבוֹת לִכְעֹס. הַמְבֻגָּרִים עוֹרְכִים קְנִיָּה בַּמַּכֹּלֶת וְהוֹלְכִים, וְאִלּוּ הַיְלָדִים שֶׁעוֹשִׂים זֹאת קוֹנִים לִפְעָמִים גַּם קַרְטִיבִים אוֹ מִינֵי חֲטִיפִים, אוֹתָם הֵם אוֹכְלִים בַּהֲנָאָה לְיַד פֶּתַח הַחֲנוּת. עֶזְרָא לֹא אוֹהֵב שֶׁהֵם עוֹשִׂים זֹאת מוּל הַכִּתָּה. זֶה מַפְרִיעַ לַלָּקוֹחוֹת שֶׁרוֹצִים לְהִכָּנֵס, וּמַה גַּם שֶׁהַיְּלָדִים מַשְׁלִיכִים לִפְעָמִים אֶת אֲרִיזוֹת הַחֲטִיפִים סָמוּךְ לַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל לַמַּכֹּלֶת, וְזֶה מִתְמַלֵּא בִּפְסֹלֶת. מַרְאֶה לֹא נָעִים בְּהֶחְלֵט. כִּמְעַט בְּסוֹף כָּל יוֹם הַשְּׁבִיל נִרְאָה נוֹרָא וְאָיוֹם.

אֲרִיזוֹת רֵיקוֹת שֶׁל קַרְטִיבִים, שְׁלוּקִים, חֲטִיפִים, וְשַׂקִּיּוֹת נַיְלוֹן מְרַפְּדוֹת אֶת הַשְּׁבִיל, וְעֶזְרָא נֶאֱלַץ לְטַאטֵא הַכֹּל מִדֵּי עֶרֶב, כְּשֶׁהוּא סוֹגֵר אֶת הַמַּכֹּלֶת. הוּא נִסָּה לִמְנֹעַ אֶת הַתּוֹפָעָה הַזּוֹ. הִצִּיב פַּח אַשְׁפָּה בַּפִּנָּה, וְתָלָה שֶׁלֶט קָטָן הַמְּבַקֵּשׁ לִזְרֹק לְשָׁם אֶת הַפְּסֹלֶת וְלֹא עַל הַשְּׁבִיל, אֲבָל כְּשֶׁזֶּה לֹא מַמָּשׁ עָזַר, קוֹלוֹ הָרָם נִשְׁמַע הֵיטֵב, כּוֹעֵס וּמְרֻגָּז, בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַיְלָדִים יוֹצְאִים מֵחֲנוּתוֹ. שֵׁם טוֹב מַכִּיר אֶת עֶזְרָא הַכּוֹעֵס. כְּאִלּוּ הוּא לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ אַחֵר. לִפְעָמִים הָיָה תּוֹהֶה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, מָה הָיָה אַבָּא שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה לוּ הָיָה בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל עֶזְרָא. לָבֶטַח לֹא הָיָה כּוֹעֵס, וְהָיָה מוֹצֵא דְּרָכִים מַצְחִיקוֹת כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת הַתּוֹפָעָה הַזּוֹ.

גַּם אֶת לֵאָה הַמְבֻגֶּרֶת שֵׁם טוֹב מַכִּיר. לֹא בְּהֶכֵּרוּת קְרוֹבָה. הִיא לֹא שְׁכֵנָה שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא גָּרָה בַּבִּנְיָן הַמְרֻחָק שְׁנֵי מִסְפָּרִים מֵהַבִּנְיָן בּוֹ גָּר. לְעִתִּים, בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לֹא חַמָּה מִדַּי, הִיא יוֹצֵאת אֶל הַגִּנָּה שֶׁל הַבִּנְיָן, לִסְפֹּג קְצָת קוֹלוֹת מֵהָרְחוֹב. הִיא אִשָּׁה בּוֹדֵדָה, וְהַבְּדִידוּת כָּךְ אוֹמֶרֶת אִמָּא שֶׁל שֵׁם טוֹב, לֹא עוֹשָׂה נָעִים לַאֲנָשִׁים. שֵׁם טוֹב מְקַבֵּל אֶת הַהֶסְבֵּר הַזֶּה, כְּשֶׁהוּא לֹא מֵבִין עַל מָה לֵאָה מִתְרַגֶּזֶת. הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא לְיַד הַשִּׂיחַ הַגָּדוֹל, וּמַבִּיטָה עַל מָה שֶׁקּוֹרֶה בָּרְחוֹב. אֲנָשִׁים חוֹלְפִים עַל פָּנֶיהָ מְמַהֲרִים אִישׁ אִישׁ לְעִנְיָנָיו. יְלָדִים מִתְרוֹצְצִים וְקוֹפְצִים. רוֹכְבִים עַל אוֹפַנַּיִם, קוֹרְקִינֶט אוֹ בִּימְבָּה שֶׁל קְטַנִּים. מְשַׂחֲקִים בְּחֶבֶל וּבְמִשְׂחֲקֵי רִיצָה. אָז יֵשׁ לָהּ, לִגְבֶרֶת לֵאָה, מָה לוֹמַר... תָּמִיד יִשָּׁמֵעַ קוֹלָהּ הַמֵּעִיר. כְּאִלּוּ מִנָּה אוֹתָהּ מִישֶׁהוּ לִהְיוֹת שׁוֹמֶרֶת וְאַחֲרָאִית עַל מָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ מוּל עֵינֶיהָ.

"לֹא לִקְפֹּץ כָּאן! אֵיךְ אַתָּה נוֹסֵעַ... תַּחְזִיק אֶת הַיֶּלֶד הַקָּטָן, אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁזֶּה מְסֻכָּן לוֹ... לֹא לְהִכָּנֵס לַחוֹל! הוּא מִתְפַּזֵּר עַל הַמִּדְרָכָה... לְכוּ לְשַׂחֵק בְּמָקוֹם אַחֵר! אַתֶּם מַרְעִישִׁים...

הַיְלָדִים לֹא אוֹהֲבִים לְשַׂחֵק שָׁם, אֲבָל לִפְעָמִים אֵין בְּרֵרָה, וְהֵם סוֹפְגִים אֶת כָּל הַבִּקֹּרֶת שֶׁל גְּבֶרֶת לֵאָה. אִם אֶפְשָׁר הָיָה, שֵׁם טוֹב הָיָה מְבַקֵּשׁ מֵאִמּוֹ לָתֵת לַגְּבֶרֶת הַזּוֹ מְעַט מִמַּחְסַן הַסַּבְלָנוּת שֶׁלָּהּ, אֲבָל הוּא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, כִּי מַחְסָן כָּזֶה לֹא קַיָּם בַּמְּצִיאוּת, הוּא בַּלֵּב שֶׁל אִמָּא שֶׁלּוֹ.

אֶת הַתְּכוּנוֹת הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל הוֹרָיו, שֵׁם טוֹב אוֹהֵב וּמַעֲרִיךְ. כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אֵיךְ הַצְּדָדִים הַטּוֹבִים שֶׁל הוֹרָיו מַשְׁפִּיעִים עַל אֲנָשִׁים רַבִּים, יֵשׁ לוֹ גַּאֲוָה גְּדוֹלָה, שָׁאֲלוּ הוֹרָיו. בִּמְיֻחָד אוֹהֵב שֵׁם טוֹב לִרְאוֹת אֵיךְ אַבָּא שֶׁלּוֹ מִתְיַחֵס לְכָל מִינֵי אֲנָשִׁים שֶׁהוּא כְּלָל לֹא מַכִּיר. אֲנָשִׁים שֶׁעוֹשִׂים עֲבוֹדָה אֲפֹרָה וְשִׁגְרָתִית. כְּאִלּוּ שֶׁנִּדְמֶה שֶׁהֵם תַּפְאוֹרָה קְבוּעָה, וְהַרְבֵּה מֵהַחוֹלְפִים עַל פְּנֵיהֶם אוֹ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּשֵׁרוּתֵיהֶם, לֹא מִתְיַחֲסִים אֲלֵיהֶם בְּאֹפֶן מְיֻחָד.

אֶתְמוֹל הָלַךְ שֵׁם טוֹב עִם אָבִיו אֶל מוּסַךְ הַמְּכוֹנִיּוֹת לִבְדֹּק אֶת תַּקִּינוּת הַמְּכוֹנִית שֶׁלָּהֶם. זוֹ הָיְתָה בְּדִיקָה שִׁגְרָתִית. רֵיחַ שֶׁל דְּלָקִים וּשְׁמָנִים וְעוֹד חֳמָרִים שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת מִלֵּא אֶת הַמָּקוֹם. כְּתָמִים כֵּהִים נִרְאוּ עַל הָרִצְפָּה, בּוֹלְטִים הֵיטֵב, זֵכֶר לְתִקּוּנִים רַבִּים.

כַּמָּה פּוֹעֲלִים בְּסַרְבָּלִים מֻכְתָּמִים לֹא פָּחוֹת עָבְדוּ עַל תִּקּוּן כַּמָּה מְכוֹנִיּוֹת. כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ נִגַּשׁ לְאַבָּא שֶׁל שֵׁם טוֹב לְבָרֵר מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילוֹ, הוּא הִסְבִּיר לוֹ מָה הוּא צָרִיךְ, אַחֲרֵי כִּמְעַט חֲצִי שָׁעָה, הַמְּכוֹנִית הָיְתָה מוּכָנָה, וְזֶה הָיָה הָרֶגַע שֶׁשֵּׁם טוֹב רָאָה אֵיךְ אַבָּא שֶׁלּוֹ מְבָרֵךְ אֶת מְנַהֵל הָעֲבוֹדָה, וְאֶת שְׁנֵי הָעוֹבְדִים שֶׁטִּפְּלוּ בָּאוֹטוֹ שֶׁלָּהֶם, הוּא הִרְעִיף עֲלֵיהֶם בְּרָכוֹת רַבּוֹת, וְנִכָּר הָיָה שֶׁהֵם מֻפְתָּעִים מְאֹד. הֵם עוֹסְקִים בָּעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה הַזּוֹ, מִתְלַכְלְכִים כַּהֹגֶן, דּוֹחֲפִים אֶת עַצְמָם מִתַּחַת לַמְּכוֹנִיּוֹת, פּוֹתְחִים, מַבְרִיגִים, מְחַפְּשִׂים אֶת הַבְּעָיָה וּמְתַקְּנִים. הַדָּבָר בָּרוּר שֶׁהֵם צְרִיכִים לְתַקֵּן אֶת הַתַּקָּלוֹת. זוֹ הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם. וּמִישֶׁהוּ מְבָרֵך אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם עָשׂוּ עֲבוּרוֹ דָּבָר מְיֻחָד מְאֹד. זֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא קוֹרֶה לָהֶם. אֲנָשִׁים מוֹדִים לָהֶם בְּבִרְכַּת תּוֹדָה מְנֻמֶּסֶת וְלֹא יוֹתֵר.

שֵׁם טוֹב רָאָה אֵיךְ הַתּוֹדוֹת שֶׁל אַבָּא שֶׁלּוֹ מְפִיחוֹת חַיִּים בְּעוֹבְדֵי הַמּוּסַךְ, וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה שֶׁלָּהֶם תִּהְיֶה קְצָת יוֹתֵר נְעִימָה.

גַּם בַּבַּיִת אַבָּא שֶׁלּוֹ מוֹדֶה לְאִמָּא עַל הַסְּעוּדוֹת שֶׁהִיא מְכִינָה, וְעַל כָּל נִהוּל הַבַּיִת. לַאֲחָיוֹת שֶׁלּוֹ הָעוֹזְרוֹת לָהּ בְּכָךְ, וְלוֹ וּלְאָחִיו כְּשֶׁהֵם מִשְׁתַּדְּלִים מְאֹד לַעֲזֹר. גַּם מְאַבְטֵחַ הַבַּנְק, הַמּוֹכֵר בַּחֲנוּת, גַּבַּאי בֵּית הַכְּנֶסֶת, מְנַקֶּה הָרְחוֹב, וְעוֹבְדֵי הָעִירִיָּה הַמְגַזְּמִים אֶת הָעֵצִים, זוֹכִים מֵאַבָּא שֶׁל שֵׁם טוֹב לְתוֹדָה וְלִבְרָכָה. שֵׁם טוֹב רוֹאֶה אֶת הַהַפְתָּעָה עַל פְּנֵיהֶם. הֵם עוֹשִׂים עֲבוֹדָה שִׁגְרָתִית וּלְעִתִּים לֹא קַלָּה, שֶׁאֲנָשִׁים מִסָּבִיב רְגִילִים שֶׁהֵם עוֹשִׂים, וּכְלָל לֹא מִתְיַחֲסִים אֲלֵיהֶם, וְהִנֵּה מִישֶׁהוּ חָבִיב מַכִּיר תּוֹדָה עַל כָּךְ.

לְשַׂמֵּחַ אֲנָשִׁים, וּבִפְרָט אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים זוֹ מִצְוָה גְּדוֹלָה, וְאַבָּא שֶׁל שֵׁם טוֹב זוֹכֶה בְּכָךְ בְּכָל יוֹם.

בְּאַחַד הָעֲרָבִים שֵׁם טוֹב הָלַךְ לִתְפִלַּת עַרְבִית. כְּשֶׁהַתְּפִלָּה הִסְתַּיְּמָה, הָלְכוּ הַמִּתְפַּלְּלִים אִישׁ אִישׁ לְדַרְכּוֹ. זֶה הָיָה עִנְיָן שֶׁבַּשִּׁגְרָה. הָאַחֲרוֹן שֶׁיָּצָא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת הָיָה מִישָׁאֵל הַיָּשִׁישׁ. הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהִגִּיעַ לַתְּפִלָּה, וְעַד שֶׁהִתְאַסְּפוּ הָאֲנָשִׁים, הוּא יָשַׁב וְלָמַד, כְּשֶׁכַּמָּה אֲנָשִׁים מִצְטָרְפִים אֵלָיו, וְזוֹכִים לִלְמֹד מִמֶּנּוּ בַּהֲנָאָה. מִטֶּבַע הַדְּבָרִים בִּגְלַל גִּילוֹ, הוּא הָלַךְ לְאַט מְאֹד. כָּל אֶחָד מַהֵר לְעִנְיָנוֹ, וְהוּא נוֹתַר מֵאָחוֹר. לֹא הָיָה לוֹ לְאָן לְמַהֵר. בַּבַּיִת לֹא הִמְתִּין לוֹ אַף אֶחָד. מִישָׁאֵל הָיָה אַלְמָן.

מִי שֶׁחָלַף עַל פָּנָיו נִפְרַד מִמֶּנּוּ בְּשָׁלוֹם חָפוּז וְנֶעְלַם. תּוֹךְ רְגָעִים לֹא הָיָה אִישׁ סְבִיבוֹ. כָּךְ הָיָה בְּכָל עֶרֶב. אֲבָל הָעֶרֶב הַזֶּה הָיָה שׁוֹנֶה, הַפַּעַם, מְכוֹנִית בְּדֶגֶם מוּזָר עָבְרָה בַּכְּבִישׁ הַסָּמוּךְ, וְשֵׁם טוֹב עָקַב  ַחֲרֶיהָ בְּסַקְרָנוּת. זוֹ הָיְתָה מְכוֹנִית יְשָׁנָה, שֶׁלֹּא רוֹאִים בְּכָל יוֹם, וְאָז תּוֹךְ כְּדֵי הֲסָטַת הַמַּבָּט לְאָחוֹר, הוּא הִבְחִין בְּמִישָׁאֵל שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵהֶם, וְהָלַךְ בִּצְעָדִים מְדוּדִים. אִישׁ חָבִיב הוּא מִישָׁאֵל! חָשַׁב שֵׁם טוֹב. וּלְרֶגַע חָשׁ שֶׁהוּא כְּמוֹ נֶעֱזַב, כִּי כֻּלָּם הָלְכוּ מַהֵר, וְהוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת זֹאת. אִישׁ פָּשׁוּט שֶׁלֹּא שָׂמִים לֵב אֵלָיו. אָמְנָם לֹא בְּכַוָּנָה, וּבְכָל זֹאת...

בָּרֶגַע הַזֶּה נִזְכַּר שֵׁם טוֹב בַּהַנְהָגָה הַטּוֹבָה שֶׁל אַבָּא שֶׁלּוֹ. לְהִתְיַחֵס לַאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים וְהַכִּמְעַט שְׁקוּפִים. הוּא נֶעֱצַר וְהִמְתִּין עַד שֶׁמִּישָׁאֵל יִתְקָרֵב. שֵׁם טוֹב חִיֵּךְ אֵלָיו.

"מִישָׁאֵל, אֶפְשָׁר לְלַוּוֹת אוֹתְךָ הַבַּיְתָה?" שָׁאַל אוֹתוֹ.

מִישָׁאֵל עָצַר לְרֶגַע אֶת צְעָדָיו, וּפָנָיו נִמְלְאוּ אוֹר שֶׁל פְּלִיאָה, וְאַחֲרֵי רֶגַע הוּא אָמַר: אֶשְׂמַח מְאֹד! תּוֹדָה!

כָּל הַדֶּרֶךְ חָשׁ שֵׁם טוֹב כְּאִלּוּ נִמְלָא מִישָׁאֵל רוּחַ חֲדָשָׁה. הוּא הָיָה פָּחוֹת כָּפוּף, וּצְעָדָיו הָיוּ יַצִּיבִים יוֹתֵר. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל מִישָׁאֵל, הוּא טָפַח עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל שֵׁם טוֹב וְאָמַר: הִנְעַמְתָּ לִי אֶת הַדֶּרֶךְ. תְּבֹרַךְ!

הַחִיּוּךְ שֶׁל שֵׁם טוֹב לֹא נִמְחַק מִשְּׂפָתָיו כִּמְעַט כָּל הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה. הוּא שִׂמַּח אֶת מִישָׁאֵל. בָּרוּר לוֹ שֶׁהָאִישׁ הֶחָבִיב שָׂמֵחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר עַכְשָׁו בְּבֵיתוֹ. מֵעַתָּה הוּא יְלַוֶּה אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם לְבֵיתוֹ.