סיפורי ילדים

לראות את קבלת השבת

כָּל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת לֹא יָצְאָה הַתְּמוּנָה שֶׁל הַסָּב הַמְּקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל אַמְנוֹן. גַּם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ הִרְבָּה לַחְשֹׁב עַל כָּךְ. הוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁהִכִּיר

אא

הַצִּפְצוּף הָרִאשׁוֹן שֶׁהִכְרִיז עַל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה שֶׁהוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת, מָצָא אֶת אַמְנוֹן מְחַפֵּשׂ אַחַר הַגַּרְבַּיִם שֶׁלּוֹ. הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהוֹצִיא מֵהַמְּגֵרָה זוּג אֶחָד, אֲבָל עַכְשָׁו לֹא מָצָא אוֹתָם. גַּם שְׁנֵי אֶחָיו הָיוּ קְצָת לְחוּצִים. חַיִּים הִתְלַבֵּט בְּאֵיזוֹ מְגֵרָה לִבְחֹר, וּפִנְחָס הָיָה עָסוּק בְּאִרְגוּן כָּל בִּגְדֵי הַחוֹל שֶׁזָּרַק עַל מִטָּתוֹ בְּהֶסֵּח הַדַּעַת.

"מִישֶׁהוּ רָאָה אֶת הַגַּרְבַּיִם שֶׁלִּי?" קָרָא אַמְנוֹן בְּקוֹל לָחוּץ.

"אַל תְּבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן בִּלְחַפֵּשׂ אוֹתָם!" הִצִּיעַ פִּנְחָס, "קַח זוּג אַחֵר".

הַזְּמַן הָיָה קָצָר, וּבֶאֱמֶת חֲבָל הָיָה לְהַקְדִּישׁ דַּקּוֹת יְקָרוֹת כְּדֵי לִמְצֹא זוּג גַּרְבַּיִם אֶחָד. הַשַּׁבָּת מִתְקָרֶבֶת, הוּא יִקַּח גַּרְבַּיִם אֲחֵרִים, אֶת הַזּוּג הָאָבוּד יְחַפֵּשׂ בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת. עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַמְנוֹן הִגִּיעַ אֶל מְגֵרַת הַגַּרְבַּיִם, הוּא הִבְחִין בְּזוּג הַגַּרְבַּיִם שֶׁחִפֵּשׂ, מְכֻדְרָרִים לְכַדּוּר מִתְחַבְּאִים בְּפִנָּה לְיַד הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ. אֵיךְ הֵם הִגִּיעוּ לְשֵׁם?... זֶה לֹא הָיָה הַזְּמַן הַמַּתְאִים לְפַעֲנֵחַ אֶת הַחִידָה. הוּא שָׁמַע אֵיךְ בְּנֵי הַבַּיִת מִתְרוֹצְצִים כְּדֵי לְהַסְפִּיק הַכֹּל לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת.

כַּבּוּ אֶת הָאוֹר בַּמִּרְפֶּסֶת... תְּהִלָּה, הַיַּלְקוּט שֶׁלָּךְ בַּסָּלוֹן!... אַל תִּשְׁכַּח אֶת הָאוֹר בַּמְּקָרֵר... שֶׁל מִי הַקַּלְמָר הַסָּגֹל כָּאן?...

הַקְּרִיאוֹת הָיוּ מֻכָּרוֹת מְאֹד. תָּמִיד הָיוּ דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ עַד לָרֶגַע הָאַחֲרוֹן. עִם הַצִּפְצוּף הַשֵּׁנִי יָצָא אַמְנוֹן עִם אֶחָיו אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת. אַבָּא שֶׁלָּהֶם הָיָה מוּכָן בַּזְּמַן, כָּךְ יָכוֹל הָיָה לָלֶכֶת לַתְּפִלָּה, וְאִלּוּ הֵם... הִתְעָרְבוּ בְּשֶׁל אִי הִתְאַרְגְּנוּת נְכוֹנָה וּמֻקְדֶמֶת.

אַמְנוֹן לֹא אָהַב אֶת הַתְּכוּנָה הַלְּחוּצָה הַקְּבוּעָה שֶׁל יְמֵי שִׁשִּׁי. כְּשֶׁהַסְּתָו הִגִּיעַ, מְבַשֵּׂר עַל בּוֹא הַחֹרֶף, הֵחֵלּוּ הַשַּׁבָּתוֹת לְהִכָּנֵס מֻקְדָּם מְאֹד, מָה שֶׁהִלְחִיץ אֶת אַמְנוֹן עוֹד יוֹתֵר. בַּשַּׁבָּתוֹת בָּהֶן הָיָה יוֹצֵא לִתְפִלַּת עֶרֶב שַׁבָּת, כְּשֶׁהוּא כִּמְעַט חֲסַר נְשִׁימָה מִיּוֹם לָחוּץ, הָיָה מַבְטִיחַ לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא יִשְׁתַּנֶּה, שֶׁיַּתְחִיל לְהִתְאַרְגֵּן מֻקְדָּם יוֹתֵר. לֹא הָיָה נָעִים לוֹ לָשֶׁבֶת בַּצּוּרָה הַזּוֹ, אֲבָל מַחֲשָׁבוֹת לְחוּד וּמַעֲשִׂים לְחוּד.

בִּימֵי חֲמִישִׁי בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁאַמְנוֹן וְכָל אֶחָיו כְּבָר הָיוּ בְּמִטּוֹתֵיהֶם, וּשְׁעַת הָעֶרֶב הָיְתָה דֵּי מְאֻחֶרֶת, אִמָּא שֶׁלָּהֶם הָיְתָה נִכְנֶסֶת לַמִּטְבָּח. בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה שֶׁהָיְתָה בַּחוּץ וּבַבַּיִת, יָכוֹל הָיָה אַמְנוֹן לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁעָלוּ מֵהַמִּטְבָּח. קוֹלוֹת נְקִישָׁה שֶׁל כַּפּוֹת וְסִירִים, חִתּוּכֵי הַיְּרָקוֹת עַל קֶרֶשׁ הַחִתּוּךְ, אֲפִלּוּ אֶת רַחַשׁ הַטִּגּוּנִים אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ. אַמְנוֹן הָיָה מְמַלֵּא אֶת אַפּוֹ בְּרֵיחוֹת שֶׁל הַתַּבְשִׁילִים. הוּא יָדַע לְזַהוֹת אֶת רֵיחַ הַבָּצָל הַמְּטֻגָּן, הַמָּרָק מָלֵא הַתַּבְלִינִים, קְצִיצוֹת הַבָּשָׂר הַשְּׁחוּמוֹת, וְהַחַלּוֹת הַנֶּאֱפוֹת בַּתַּנּוּר. כָּל רֵיחוֹת הַשַּׁבָּת עָטְפוּ אֶת הַבַּיִת, וְהוּא נֶהֱנָה.

אַמְנוֹן אָהַב אֶת הַשַּׁבָּת, וְעַד כַּמָּה שֶׁזֶּה יִשָּׁמַע מוּזָר, הוּא גַּם אָהַב אֶת הַהֲכָנוֹת הַנִּלְווֹת. יוֹם חֲמִישִׁי בַּלַּיְלָה אָהוּב עָלָיו בְּיוֹתֵר. אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ אֶת הַשַּׁבָּת הֵיטֵב, גַּם אִם יֵשׁ עוֹד שָׁעוֹת רַבּוֹת עַד שֶׁהִיא תַּגִּיעַ. יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בָּאֲוִיר הַמַּבְלִיט אֶת קְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת, כִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה טוֹרְחִים לְמַעֲנָהּ. עִם הַרְגָּשָׁה טוֹבָה כָּזוֹ, אַמְנוֹן נִרְדַּם.

יוֹם הַמָּחֳרָת, יוֹם שִׁשִּׁי, נִרְאֶה אַחֶרֶת. גַּם בּוֹ מִתְכּוֹנְנִים לְשַׁבָּת, אֲבָל לָרֹב הוּא מִסְתַּיֵּם בִּמְהִירוּת וּבְלַחַץ, וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר שׁוֹקַעַת וְהַשַּׁבָּת בָּאָה, אַמְנוֹן יָכוֹל לְשַׁחְרֵר אַנְחַת רְוָחָה גְּדוֹלָה וּלְהֵרָגַע, כִּי מֵהָרֶגַע הַזֶּה וָהָלְאָה, לֹא הָיָה צֹרֶךְ לְהִלָּחֵץ אוֹ לְמַהֵר. בָּאָה שַׁבָּת, בָּאָה מְנוּחָה.

כָּל שָׁבוּעַ חָזַר הָעִנְיָן עַל עַצְמוֹ. אַמְנוֹן יָכוֹל הָיָה לַחֲלוֹם עַל כְּנִיסָה רְגוּעָה לְשַׁבָּת. כְּשֶׁהַדָּבָר הָיָה תָּלוּי גַּם בָּאַחִים שֶׁלּוֹ, אַמְנוֹן לֹא חָשַׁב שֶׁהוּא יַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּנּוֹת. לְכָל אֶחָד מֵהֶם הָיָה קֶצֶב אַחֵר וְהוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת אַחֲרַאי עַל כָּךְ. כָּל הַמַּצָּב יָכוֹל הָיָה לְהִמָּשֵׁךְ כָּךְ, אִלְמָלֵא פָּגַשׁ אַמְנוֹן אֶת סַבָּא שֶׁל חֲבֵרוֹ אַהֲרֹן. הוּא פָּגַשׁ אוֹתוֹ בַּמַּכֹּלֶת הַשְּׁכוּנָתִית בְּיוֹם שִׁשִּׁי. אַהֲרֹן סִפֵּר לוֹ שֶׁסַּבָּא וְסַבְתָּא שֶׁלּוֹ יָבוֹאוּ אֲלֵיהֶם לְשַׁבָּת. הֵם הוֹדִיעוּ לָהֶם רַק אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב שֶׁיּוּכְלוּ לְהַגִּיעַ. כָּל הַבִּקּוּר עָלוּל הָיָה לֹא לְהִתְקַיֵּם, כִּי סַבָּא שֶׁלּוֹ לֹא חָשׁ בְּטוֹב בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁבוּעַ, וְרַק אֶתְמוֹל כְּשֶׁהִרְגִּישׁ טוֹב יוֹתֵר, הֵם הֶחְלִיטוּ לְהַגִּיעַ.

"תִּהְיֶה לָנוּ קַבָּלַת שַׁבָּת שֶׁאֵין לְאַף אֶחָד!" הִתְמוֹגֵג אַהֲרֹן, וּבְעֵינָיו יָכוֹל הָיָה אַמְנוֹן לִרְאוֹת תַּעֲנוּג גָּדוֹל.

"קַבָּלַת שַׁבָּת?" תָּמַהּ אַמְנוֹן, "לְמַה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?"

"לְסַבָּא שֶׁלִּי יֵשׁ קַבָּלַת שַׁבָּת מְיֻחֶדֶת", הִסְבִּיר אַהֲרֹן, "זוֹ אַחַת הַדְּרָכִים בָּהֶן הוּא מְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת".

אַמְנוֹן הָיָה סַקְרָן, וְהִתְרַכֵּז.

"סַבָּא וְסַבְתָּא גָּרִים בִּצְפַת", סִפֵּר אַהֲרֹן, "מֵהַבַּיִת שֶׁלָּהֶם אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁקִיעוֹת. בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת, כַּמָּה דַּקּוֹת לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, סַבָּא יוֹצֵא אֶל הַמִּרְפֶּסֶת, וּמְשׁוֹרֵר פִּיּוּטִים לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. הוּא מַזְמִין אוֹתָהּ לָבוֹא, וּמְקַבֵּל אֶת פָּנֶיהָ בְּשִׂמְחָה".

"אֵיזֶה יֹפִי!" מִלְמֵל אַמְנוֹן. הוּא הָיָה מֻפְתָּע. נוֹהֲגִים לָשִׁיר לִכְבוֹד שַׁבָּת בִּזְמַן הַסְּעוּדוֹת אֲבָל לְהַקְבִּיל אֶת פָּנֶיהָ בְּדֶרֶךְ זוֹ... הוּא דִּמְיֵן אֶת סַבָּא שֶׁל אַהֲרֹן עוֹמֵד אֶל מוּל כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ הַכְּתַּכְתַּם וְכָל כֻּלּוֹ מָלֵא עֹנֶג שֶׁל שַׁבָּת.

"אַתָּה רוֹצֶה לָבוֹא אֵלֵינוּ לְקַבָּלַת שַׁבָּת?" שָׁאַל אַהֲרֹן.

אַמְנוֹן נֵעוֹר מִמַּחְשְׁבוֹתָיו. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן כִּמְעַט אָמַר: "לֹא!" כִּי הוּא כְּבָר יָדַע מָה קוֹרֶה אֶצְלוֹ בַּבַּיִת בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, אֲבָל כָּל כָּךְ רָצָה לַחֲווֹת אֶת מָה שֶׁשָּׁמַע מֵאַהֲרֹן, וְהַתְּשׁוּבָה קָפְצָה מִפִּיו בְּלִי שֶׁהִרְגִּישׁ. "כֵּן! אֶפְשָׁר?"...

"בְּוַדַּאי!" אִשֵּׁר אַהֲרֹן, "תָּבוֹא בְּשִׂמְחָה!"

אַמְנוֹן הִבִּיט בְּשָׁעוֹנוֹ. יֵשׁ עוֹד כַּמָּה שָׁעוֹת עַד כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, אֲבָל כְּמוֹ שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת הַמִּשְׁפָּחָה, הַשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה יַחְלְפוּ בִּיעָף. וּכְאִלּוּ עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים הֵם יִמְצְאוּ אֶת עַצְמָם בַּצִּפְצוּף הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי, לֹא מוּכָנִים. הוּא יָדַע שֶׁזּוֹ הִזְדַּמְּנוּת נְדִירָה. כָּזוֹ שֶׁלֹּא תַּחְזֹר עַל עַצְמָהּ, כִּי סַבָּא שֶׁל אַהֲרֹן לֹא מַגִּיעַ מִצְּפַת הָרְחוֹקָה לְבִקּוּרִים תְּכוּפִים. הוּא לֹא רוֹצֶה לְהַחְמִיץ אֶת הַמַּחֲזֶה הַזֶּה.

מָה לַעֲשׂוֹת?!... צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְהִתְאַרְגֵּן גַּם אִם נִדְמֶה שֶׁהַשַּׁבָּת רְחוֹקָה מְאֹד. כַּמָּה מֵאֶחָיו שֶׁל אַמְנוֹן הִבִּיטוּ בּוֹ בְּמַבָּטִים מוּזָרִים, כְּשֶׁהֵכִין אֶת בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת, סִדֵּר אֶת הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ, צִחְצֵחַ כַּמָּה זוּגוֹת נַעֲלַיִם, וְעָזַר לְאַרְגֵּן אֶת הַחֶדֶר וְהַסָּלוֹן, זְמַן רַב לִפְנֵי הַשַּׁבָּת.

"אַהֲרֹן הִזְמִין אוֹתִי לְקַבָּלַת שַׁבָּת אֶצְלוֹ!" הִבְהִיר לְכָל מְרִימֵי הַגַּבָּה.

"קַבָּלַת שַׁבָּת?!" בָּאָה הַתְּהִיָּה מִכַּמָּה מֵאֶחָיו. כֻּלָּם מַכִּירִים אֶת הַמִּזְמוֹרִים שֶׁל קַבָּלַת שַׁבָּת אֲבָל הֵם לֹא הֵבִינוּ מָה כָּל כָּךְ מַלְהִיב אֶת אַמְנוֹן.

"סַבָּא שֶׁלּוֹ מַזְמִין אֶת הַשַּׁבָּת בְּדֶרֶךְ מְיֻחֶדֶת, וַאֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת זֶה!"

עַתָּה זֶה סִקְרֵן אֶת פִּנְחָס וְחַיִּים, וְהֵם בִּקְּשׁוּ לְהִצְטָרֵף. הֲלֹא יֵאָמֵן קָרָה. שָׁעָה לִפְנֵי שַׁבָּת הָיוּ אַמְנוֹן, פִּנְחָס וְחַיִּים מוּכָנִים, לְבוּשִׁים בְּבִגְדֵי הַשַּׁבָּת מְסֻדָּרִים וְנִנּוֹחִים. אַמְנוֹן הָיָה הַמְּרֻצֶּה מִבֵּין כֻּלָּם, כִּי הָעֻבְדָּה שֶׁהַדְּבָרִים הִתְנַהֲלוּ בְּלַחַץ הִפְרִיעָה לוֹ הֲכִי הַרְבֵּה מִכֻּלָּם. כַּמָּה נָעִים לְהַרְגִּישׁ נִנּוֹחַ כָּךְ. חֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת הָלְכוּ שְׁלֹשְׁתָּם לְבֵיתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְהַחֲוָיָה שֶׁחָווּ שָׁם הִשְׁאִירָה בָּהֶם חוֹתָם עָמֹק. לַבַּיִת הִגִּיעוּ עוֹד כַּמָּה יְלָדִים. סַבָּא שֶׁל אַהֲרֹן הָיָה חַיְכָנִי מְאֹד, וְהַחִיּוּךְ כִּמְעַט לֹא מָשׁ מִשְּׂפָתָיו. אֶפְשָׁר הָיָה לָחוּשׁ עַד כַּמָּה הַשִּׂמְחָה לִכְבוֹדָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת מְמַלֵּאת אוֹתוֹ.

כְּרֶבַע שָׁעָה לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת יָצָא סַבָּא שֶׁל אַהֲרֹן אֶל הַמִּרְפֶּסֶת, וּלְמוּל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהָלְכָה וְהֶחְוִירָה נָשָׂא פִּתְאוֹם אֶת יָדָיו אֶל עַל, וְהֵחֵל מְזַמֵּר וּמְפַיֵּט: "לְכָה דּוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה, פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה"... "בּוֹאִי כַּלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא"...

 הוּא נָע בְּאִטִּיּוּת, וְכָל כֻּלּוֹ מָלֵא בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְאָז רָקַד קַלּוֹת, כְּשֶׁנְּכָדָיו מִצְטָרְפִים אֵלָיו. לֹא חָלַף רֶגַע אֶחָד, וְכָל הַיְּלָדִים הַצּוֹפִים צֹרְפוּ לַמַּעְגָּל. "בּוֹאִי כַּלָּה, בּוֹאִי כַּלָּה"... קוֹלוֹ שֶׁל הַסַּבָּא הָיָה עָרֵב, וְאֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת, אֵיךְ מַבִּיטִים בַּמַּעֲמָד הַמְּרַגֵּשׁ כַּמָּה שְׁכֵנִים בַּבָּתִּים שֶׁמִּמּוּל. אֵיזוֹ קַבָּלַת שַׁבָּת מְרַגֶּשֶׁת וּמְיֻחֶדֶת.

אַחַר כָּךְ סַבָּא שֶׁל אַהֲרֹן סִפֵּר לְכֻלָּם, שֶׁכָּךְ הָיָה אָבִיו נוֹהֵג לַעֲשׂוֹת בְּתֵימָן הָרְחוֹקָה. הֵם הָיוּ גָּרִים בִּכְפָרִים דַּלִּים, וְחָיוּ בְּעֹנִי כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, אֲבָל כְּשֶׁהַשַּׁבָּת הָיְתָה מַגִּיעָה, הָיְתָה גַּם הַשִּׂמְחָה מַגִּיעָה אִתָּהּ. כְּיֶלֶד קָטָן הָיוּ פּוֹרְשִׁים אֶת יְדֵיהֶם בְּשִׁירָה, וּמַקְבִּילִים אֶת פְּנֵי הַשַּׁבָּת. לַשַּׁבָּת הָיָה אָז טַעַם מְכֻבָּד וְלֹא רָגִיל. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁבוּעַ הוּא הָיָה מְחַכֶּה לְקַבָּלַת הַפָּנִים הַזּוֹ. הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁהִתְחִילוּ כָּךְ, גַּם הִמְשִׁיכוּ בַּצּוּרָה הַזּוֹ, כְּשֶׁכֻּלָּם מְלֵאִים בָּעֹנֶג הַזֶּה.

כָּל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת לֹא יָצְאָה הַתְּמוּנָה שֶׁל הַסָּב הַמְּקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל אַמְנוֹן. גַּם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ הִרְבָּה לַחְשֹׁב עַל כָּךְ. הוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁהִכִּיר.

לֹא! הוּא לֹא יַעֲמֹד בַּחַלּוֹן וִישׁוֹרֵר לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. הוּא לֹא יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְחוּץ מִזֶּה, הַקּוֹל שֶׁלּוֹ, אִם לוֹמַר בַּעֲדִינוּת, אֵינוֹ מִתְקָרֵב לְצִפּוֹר שִׁיר, אֲבָל הוּא יָכוֹל לְהָכִין מָה שֶׁאֶפְשָׁר בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּעֶרֶב, לְזָרֵז אֶת מִי שֶׁצָּרִיךְ לְזָרֵז בְּיוֹם שִׁשִּׁי, וְלֹא לְהִתְמַהְמֵהַּ בָּעֲבוֹדוֹת הַנְּחוּצוֹת כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֶה לוֹ לִפְעָמִים.

אַמְנוֹן בִּקֵּשׁ מֵאַהֲרֹן רְשׁוּת לָבוֹא אֵלָיו שׁוּב כְּשֶׁסַּבָּא שֶׁלּוֹ יָבוֹא. הוּא יִרְצֶה לִרְאוֹת אֶת קַבָּלַת הַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ עוֹד פַּעַם, כִּי הִיא נוֹתֶנֶת כָּבוֹד לַיּוֹם הַמְּקֻדָּשׁ, וּמְבִיאָה עֹנֶג רַב.

תגיות:סיפורי ילדיםשבתקבלת שבת

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה