החלף את המשקפיים וצא לחרות

כולנו מורכבים מעולם פנימי עשיר וגדוש. עולם זה מורכב גם מהעבר שלנו. מהחוויות, האירועים, המחשבות והרגשות שהיו חלק מאיתנו בתקופות קודמות.

ישנם אנשים המתבוננים בעבר שלהם ורווים מכך נחת ושמחה. הם נזכרים בילדות טובה, בהורים אוהבים, בחוויות מבית הספר ומהגן, וזה עושה להם נעים וטוב.

אך, ישנם אנשים, שכאשר הם נזכרים בחוויות שונות מהעבר, הם מתמלאים כאב. הזיכרונות מפילים אותם שוב ושוב, כובלים וחוסמים אותם. הם רוצים מאד להשתחרר מהכבלים הללו, אך לא יודעים כיצד. כיצד יוצאים למצב של חרות מכל המחסומים האלו?

נתחיל בהסבר על מושג החרות.

מהי חרות?

חרות, בפשטות, היא יציאה מעבדות. מצב בו איננו עבדים למישהו או למשהו, ואנו משוחררים לבחור, להרגיש ולפעול כפי שאנו חושבים לנכון. איננו עבדים לאדם כלשהו, לתרבות מסויימת, ל"מה יגידו", או לכל דבר אחר- אנו משוחררים לבחור, להחליט ולהתפתח. זוהי חירות.

אצטט את הרב שמואל יניב בהגדרתו את מושג החרות- "מושג  החרות  מקבל  את  משמעותו  השלמה, כאשר  אדם  חי  ומגשים  את  ייעודו  היצירתי  הטבעי  ואת  מהותו  הרוחנית  מתוך  בחירה  פנימית".

לכל אחד מאיתנו יש רצון פנימי מהותי להתקדם, לצמוח, לפרוח, ולהתפתח בדרך הישרה והטובה. עם זאת, ישנם מקומות פנימיים בנפשנו אשר כובלים, מגבילים, ואף מצמצמים את יכולת הבחירה שלנו, הצמיחה וההתפתחות. מהמקומות הללו אנו רוצים ושואפים לצאת ולהשתחרר.

יתכן, לדוגמא, שהביישנות שלנו כובלת אותנו להתנהג בצורות מסויימות, או אולי חוסר הבטחון אינו מאפשר לנו להיות מי שאנחנו. קורה לפעמים, שעניינים שונים מהעבר מעיבים עלינו, או שאנו מחזיקים בקשר עם אנשים מסויימים, שלידם אנו לא מאד מרגישים בני חורין.

לכל אחד מאיתנו יש את המייצרים הפרטיים שלו, שהיה רוצה להשתחרר ממנו. זה יכול להיות קנאה, עצבות, קשיים מהעבר, כעס או כל דבר אחר. כולנו רוצים להיות בני חורין שלמים, מתפתחים ואמיתיים.

אז איך עושים את זה? איך יוצאים מהמצרים הפרטי שלי?

ראשית כל, יש לזהות שאני במצרים. שאני במקום לא טוב. שאני רחוק מעצמי ומהאמת. לזהות שיש כאן משהו שכובל אותי ומצמצם את יכולת הבחירה והצמיחה שלי.

ברגע שאנו מבחינים בכך, אנו מאפשרים לעצמנו לשמוע ולהכיר את הקולות הפנימיים או החיצוניים שמנסים לעזור ביציאה החוצה. מבלי שנזהה שאנו במיצר, לא נוכל לזהות את דרכי היציאה שעומדות בפנינו.

שנית, נאמין שהיציאה מהמיצר היא אפשרית. כשאני מזהה את המקום הפרטי בו אני תקוע, אך מתקשה להאמין שאי פעם אצא משם, סביר להניח שיהיה לי קשה לצאת. אך, ברגע שאני מחזק  את האמונה, שבעזרת השם היציאה הזו אפשרית, שאני מסוגל  ויכול- אמונה זו כבר פותחת ומרחיבה את הסיכוי שלי ליציאה. האמונה בה' וגם האמון שלי בעצמי, ביכולת שלי להשתחרר, להצליח ולהתקדם הם כלים עיקריים ומשמעותיים מאוד ליציאה שלנו.

שלישית, נשתמש בכוח הדמיון. ננסה לדמיין את עצמנו כשאנו כבר משוחררים. שכבר יצאנו ממצרים הפרטי שלנו. ננסה לדמיין ואפילו לחוש למספר רגעים, שאנו כבר בני חורין באותה נקודה. החזרה על הדמיון הזה, על תחושת החרות האישית, מחזקת ומשרישה תחושה זו בתוכנו, עד שבעזרת ה' זה יהפוך לחלק אמיתי מאיתנו.

שינוי הפרשנות

כל חוויה שאנו חווים, כל אירוע שאנו נוכחים בו, נתון לפרשנות שלנו. כלומר, יכולים להיות מספר אנשים שיחוו את אותה מציאות, וכל אחד יחווה אותה באופן אישי, בהתאם לפרשנות שלו לאותו האירוע. נמחיש זאת בדוגמה פשוטה:

בועז ויעקב המתינו בסבלנות לתורם אצל הקופאית בסופרמרקט. לפתע, עברה לידם אישה עמוסת סלים, ובמהירות מדהימה עקפה אותם והגיעה ראשונה לתור. שני הגברים ההמומים הסתכלו אחד אל השני, ומרוב הלם שתקו ולא אמרו מילה. כשסיימה האישה לערוך את החשבון והלכה, אמר בועז בכעס: "ראית איזו חוצפה! בלי להתבייש, בלי לשאול, בלי לבקש - פשוט נדחפה! ממש חוצפה". "מה פתאום", ענה יעקב בשלווה, "ראית את הפנים שלה? ראית איך היא הייתה לחוצה? אולי קרה לה משהו. מסכנה, היא הייתה כל כך בלחץ".

שני הגברים נכחו באותו אירוע, אך כל אחד חווה אותו בצורה שונה. כל אחד פירש את האירוע בהתאם לזווית שלו, לאישיות שלו ולמקום בו הוא נמצא.

כך גם לגבי החוויות שלנו. ניתן להסתכל על חוויות החיים מזוויות שונות ולתת להם פרשנויות שונות. מרים אדהאן בספרה "גם זו מתנה", מתארת את היכולת של בני האדם לשנות את הפרשנות לאירועים כואבים, ממשבר- למתנה.

כל אירוע כואב או קשה הוא גם מתנה. מתנה של צמיחה, של התפתחות, של התחזקות. פעמים רבות ניתן לראות כיצד אירוע לא פשוט שחווינו חיזק, בנה והפך אותנו למי שאנחנו.

ישנם אירועי חיים רבים המחזקים את הרגישות, האמונה והאהבה שבנו.

גם בני ישראל, שעבדו אצל פרעה בפרך, והיו במצב הכי קשה, יצאו וצמחו מתוך המקום הקשה הזה, וזכו לקבל את התורה.

שינוי הפרשנות והתפיסה שלנו לגבי אירועי חיינו השונים, יכול לשחרר אותנו ולסייע לנו בצאתנו לחירות ולשחרור פנימי.

בכדי לתרגל זאת, ננסה לחשוב על חוויה שהכאיבה או מכאיבה לנו מעט. נתבונן בה קצת וננסה לשנות את הפרשנות שלנו אותה. נחשוב על מה שהרווחנו מאותה חוויה, על החלקים הטובים, אפילו הקטנים, שהיו בה.  על מה שצמחנו, התפתחנו, או למדנו מתוך כך.

ננסה להתבונן על חוויה זו ממקום של אמונה, וננסה לחזק את ההרגשה והמחשבה שגם זאת היא  מתנה!

יהי רצון, שמתוך כך, נזכה להשתחרר ולצאת לחירות אישית, וכך נזכה כולנו לחרות ולגאולה הכללית בקרוב.