סיפור לחג: הכל דיבורים

רויטל היתה בחורה איכותית מכל הבחינות, משכילה, בעלת מידות טובות וגם נעימה למראה. לאחר שאחיה הגדולים נישאו, כולם ציפו לחופתה, אבל היא הגיעה לשנת השלושים, שלושים ואחת, שתיים... אחיה הצעיר כבר נישא, והיא נותרה בגפה. בני משפחתה ניסו לסייע כמיטב יכולתם, פנו לשדכנים ולמכרים ועקבו בדריכות אחרי כל הצעה. גם תחום האמונה לא הוזנח: נסיעות לעמוקה וקברי צדיקים נוספים, קריאת תהלים, אביה הוסיף מזוזה, אבל כלום לא זז... נועה אחותה דאגה לה ביותר. היא נכנסה לאתרי שידוכים, פרסמה בעיתון ודאגה להשיב לפונים ולבדוק את התאמתם. גם בזמן חופשותיה עם בעלה לא הפסיקה לחשוב על רויטל, ואף בהיותה בשייט באילת, התקשרה לשדכן מנוסה והפצירה בו שימצא מישהו מתאים. יום הולדתה של רויטל, שחל בערב ראש השנה, הפך ליום עצוב. בעוד אחיה מרחיבים את משפחותיהם, היא נותרה מאחור, בודדה, כואבת ונאחזת בתקווה הקלושה שאולי גם היא תמצא באחד הימים את בן זוגה. יום אחד הקישה על הדלת אסתר, שכנתה הקרובה של נועה, ואמרה: "תגידי, את באמת רוצה שאחותך תתחתן?!".. נועה תמהה, איזו שאלה?! אסתר המשיכה: "את מוכנה לעשות מאמץ גדול בשביל זה?" נועה הופתעה מהביטחון שבדבריה. "בטח. במה מדובר?" "שמעת על משמרת הלשון?" נועה בקושי הכירה את נושא שמירת הלשון. היא שאלה: "מהי משמרת הלשון? איך היא קשורה לאחותי? ומה נדרש ממני?" אסתר הסבירה לנועה כי כל אחד מאתנו יכול לבחור כיצד יישפט ויונהג משמים, בדין או ברחמים. ה"חפץ חיים" אומר כי כשיהודי חוטא בעולם הזה, מביא השטן את דינו בפני בית דין של מעלה ומתאמץ להוכיח את אשמתו ולהרשיעו. האשמות אלו הן בעצם דיבורי לשון הרע. וכדי להעניק לנאשם סיכוי לשנות את גזר דינו, העניק לו הקב"ה ברחמיו המרובים דרך מוצא נפלאה: קשר ישיר בין קטרוג השטן לבין פיו של העומד לדין, לפי הכלל של מידה כנגד מידה. אם הנאשם נזהר בלשונו ולא הטיל דופי באחיו, לא יוכל השטן לדבר בגנותו. ולעומת זאת, אם הנידון דיבר רע על יהודי אחר, יוכל השטן להאשימו בכל מה שיחפוץ. הדבר נתון לבחירתו הבלעדית של האדם, והדברים היוצאים מפיו יקבעו את גורלו לשבט או לחסד. שמירת הלשון היא כמו מתג המאפשר את ירידת הישועות לעולם, שלא לדבר על כך שהיא מביאה שלום בין יהודים ומקרבת את הגאולה. לנוכח כח אדיר זה נולד הרעיון של משמרת הלשון, בה חוברים כמה אנשים, הלומדים הלכות שמירת הלשון, ומכסים את היממה בנצירת לשונם, כאשר כל אחד בוחר את השעות המתאימות לו, ויכול לזקוף את זכות ירידת הרחמים לישועת אדם מסוים. נועה הבינה שמדובר במשימה אחראית, לשכנע אנשים, לארגן משמרות, ליידע את המשתתפים וגם להשיב ללועגים... אבל גם ידעה שבשביל רויטל היא תעשה הכל. מהרגע שהחליטה, הכל התגלגל במהירות האור. היא ניגשה לאסתר, לקחה חומר הסברה וניסחה דף עם מידע בסיסי וחיזוקים. אז החלה להתקשר לקרוביה וחברותיה, ונדהמה מכך שרובם הסכימו לשתף פעולה כאשר שמעו על הישועות הנפעלות. נועה החליטה להתחיל את המשמרת בסוף טבת. היא עיצבה את הדפים, צילמה אותם, ארזה במעטפות, ביילה ושלחה לכל המשתתפים. מאוחר יותר התקשרה אליהם וגם שלחה להם דף נוסף. המשמרת הסתיימה כעבור ארבעים יום, ואין כל חדש תחת השמש... החלה משמרת שניה שעתידה להסתיים בסוף פסח, חג הגאולה. רוב המשתתפים, שנוכחו בהשפעה החיובית של המבצע על חייהם, בקשו להמשיך. מקצתם פרשו, חלק החליפו שעות ונוספים הצטרפו. נועה הוציאה דף נאה נוסף המסביר את חשיבות שמירת הלשון מכל הבחינות. באחד מלילות חול המועד פסח, פנתה רויטל לנועה, שהיתה מעוברת:"אני יודעת שקשה לך עכשיו, אבל את חייבת לבוא אתי לפגוש אותו... הכרתי מישהו...".נועה ניסתה להישמע מציאותית: "טוב, כבר הכרת כמה בחורים וזה בסך הכל עוד אחד... כמה זמן את מכירה אותו בכלל?"."פעם אמרת לי, שכאשר זה זה, אז יודעים...". בליל המימונה השאירה נועה את ילדיה בבית ונסעה עם רויטל ועם הוריה לבית שאן. רויטל לא ידעה מאומה על משמרת הלשון שארגנה אחותה, ואילו נועה חשה בנסיעתם את כל עוצמת הרגשות והאמונה. הם פגשו בחתן המיועד ובמשפחתו והתלהבו. נועה החלה במשמרת שלישית ליתר ביטחון...היום רויטל נשואה באושר לבחיר לבה, ואילו נועה ממשיכה להפעיל משמרות לשון ולחזות בישועות.