מה יש בה בתרופת הפלצבו?

חידת טריוויה: מהי התרופה שעוזרת לשיכוך כאבים, קוצר נשימה, אלרגיה, שיעול, כיב קיבה, צרבת, יתר לחץ דם, אקנה, הצטננות, ראומטיזם, מיגרנה, השמנה, כולסטרול, חרדה, דיכאון ונדודי שינה?

אכן, תרופת פלא – הפלצבו. אם נבדוק אותה במעבדה, נגלה שהיא תרופת "אינבו" – אין בה חומר פעיל, ולא כל השפעה פיזיולוגית. היא יכולה להיות גלולת סוכר, מים מזוקקים, קמח עם מים, או כל "תרופה" אחרת לא פעילה הנראית דומה לתרופה רגילה.

אז מה יש בה, בפלצבו, שמצליח לעזור לכל כך הרבה תסמינים, עד שאין שום מערכת בגוף או תסמין העמידים בפני השפעותיה?

חברות תרופות יודעות שכדי לקבל רישוי לתרופה חדשה, עליהן להוכיח שהתרופה יעילה. מקובל במחקר תרופתי לקחת שתי קבוצות של נסיינים: קבוצה אחת מקבלת את התרופה, וקבוצה אחרת מקבלת פלצבו – גלולה הנראית כמו התרופה, אך אין בה כל חומר פעיל. על מנת שלא יהיו השפעות צדדיות על התוצאות, אין הנסיין יודע מה הוא מקבל, ואין הרופא יודע מה קיבל כל חולה. רק במחשב מקודדים הנסיינים על פי התרופה שקיבלו, והתוצאות של הטיפול מוזנות אליו. בניסויים רבים, הקבוצה שקיבלה פלצבו, מדווחת על שיפור ממוצע של 30-50%. על מנת שהתרופה הנבדקת תוכח כיעילה, היא צריכה לתת תוצאה מובהקת מעל קבוצת הפלצבו, נניח 70-80% שיפור. מבחינת חברת התרופות, השפעת הפלצבו היא מטרד שיש לעקוף אותו. מבחינת מי שמתעניין בבריאות וריפוי, העובדה ש 30-50% משתפרים, רק בגלל שהם חושבים שקיבלו תרופה ומצפים לשיפור, היא משמעותית.

בניסוי פלצבו קלאסי על סטודנטים לרפואה, שמעו הסטודנטים הרצאה על תרופות ממריצות ותרופות מרגיעות. המרצה תיאר בפירוט את ההשפעות שיש לסוגי התרופות על הגוף, וכן את תופעות הלוואי הצפויות. כל הסטודנטים קיבלו פלצבו.

חלק מהסטודנטים קיבלו גלולה כתומה "מרגיעה" וחלק קיבלו גלולה כחולה "ממריצה", והתבקשו למדוד את לחץ דמם וקצב ליבם. בנוסף, היה עליהם לתאר את הרגשתם. התוצאות היו מדהימות: הסטודנטים חוו תחושה ברורה וחד משמעית המתאימה לסוג הגלולה אותה נטלו. נוטלי הגלולות הכתומות חוו ירידה בלחץ הדם, האטה בקצב הלב, עייפות וסחרחורת. נוטלי הגלולה הכחולה חוו עליה בלחץ הדם, האצה בקצב הלב, ערנות יתר וכו´...

מה שהשפיע על תחושתם היה אך ורק צפיותיהם ואמונתם בפעילות התרופה. 

אם לגלולות פלצבו יש אפקט, לפרוצדורות רפואיות דרמטיות, כמו ניתוח, על אחת כמה וכמה. באמצע שנות החמישים הונהג הליך כירורגי של קשירת עורק החזה, כדי להקל על כאבים בחזה של חולי לב. המנתחים דיווחו על תוצאות מרשימות: 40% דיווחו על הקלה בכאבים, מרביתם על שיפור ניכר. כמו כן, נמדדו שיפורים בבדיקות א.ק.ג. וארגומטריה (מבחן סיבולת לב במאמץ). בעקבות הפרסום בא גל של ניתוחים, אלא שמנתחים ספקנים החליטו לבחון את התוצאות במבחן הפלצבו. המנותחים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה שנותחה ועברה את כל ההליך הרפואי, וקבוצה אחרת שנכנסה לחדר הניתוח, עברה חיתוכים ותפרים בחזה, מבלי שבוצע דבר. למרבה הפלא, אחוזי השיפור של קבוצת הפלצבו היו זהים לזו של קבוצת הטיפול! כנראה שעצם הכניסה לחדר הניתוח, ההרדמה וההתאוששות לאחר מכן, בתוספת תפרים אמיתיים בחזה, שכנעו את המטופלים שאפשר כבר להבריא (עם ובלי קשירת עורק החזה). בעקבות ממצאים אלה הפסיקו את ניתוח קשירת העורק בחזה, אך למרבה הצער 10,000 איש כבר הספיקו לעבור אותו לחינם.

היום, כפי הנראה, לא היו מאשרים ניסוי כזה בבני אדם מסיבות אתיות, אך לפעמים גם ללא ניסוי מכוון, אנו עדים להשפעות פלצבו דרמטיות.

סיפור של ריפוי ומחלה של חולה בשם רייט, דווח בירחון מקצועי על ידי הפסיכולוג ברונו קלופפר. רייט סבל מסרטן מתקדם בבלוטות הלימפה. הצוואר, בתי השחי, החזה, הסרעפת והמפשעה היו מלאים בגידולים בגודל תפוז. הכבד והטחול היו כל כך מוגדלים שהיו צריכים לשאוב מחזהו 2 ליטר נוזל מידי יום, והוא היה זקוק למסכת חמצן על מנת לנשום. הוא לא הגיב לטיפולים הרגילים ונראה שלא נותר לו עוד זמן רב לחיות, אך רייט לא רצה למות. הוא שמע על תרופה חדשה בשלבי ניסוי בשם קריביוזן, והתחנן לפני הרופא שיאפשר לו לנסות אותה. הרופא סרב, משום שהתרופה נוסתה רק על חולים בעלי סיכוי של לפחות שלושה חודשי חיים. רייט התעקש, ולבסוף הרופא ויתר והזריק לו את התרופה ביום שישי. הרופא יצא לביתו ולא האמין שרייט ישרוד את סוף השבוע. להפתעתו, ביום שני הוא מצא אותו מסתובב במחלקה. הגידולים תוארו כ"נמסים כמו פתיתי שלג על מחבת חמה" והיו כחצי מגודלם הקודם. היה זה קצב נסיגה מהיר יותר משניתן היה להשיג באמצעות טיפול ההקרנות החזק ביותר. עשרה ימים לאחר מכן, עזב רייט את בית החולים נקי מסרטן. הוא נשאר בריא

חודשיים, אלא שאז החלו להתפרסם מאמרים שטענו שלקריביוזן אין כל השפעה על סרטן הלימפה. רייט נכנס לדיכאון, הסרטן התפרץ שוב והוא אושפז מחדש. הפעם יזם הרופא מהלך. הוא סיפר לרייט שיש בידו גירסה מרוכזת במיוחד של הקריביוזן, שהתרופה אכן אפקטיבית, ושאותם מאמרים התייחסו למשלוחים של התרופה שניזוקו בהפלגה.

הרופא לקח מים מזוקקים, והעביר אותם תהליכי הכנה מורכבים לפני שהזריק לו אותם.

שוב היו התוצאות דרמטיות: הגידולים נמסו במהירות, נוזלי החזה נספגו ורייט קם על רגליו והרגיש נהדר. הוא היה בריא במשך חודשיים נוספים, עד שהכריז האיגוד הרפואי האמריקאי כי הוכח סופית שהתרופה חסרת תועלת בריפוי סרטן. הפעם אמונתו של רייט ספגה מהלומה ניצחת. הסרטן התפתח במהירות והוא נפטר לאחר יומיים.  

סיפור טראגי זה נושא עימו מסר חזק: כשאנו יכולים לעקוף את חוסר האמונה שלנו, ולהפעיל את מנגנוני הריפוי העצמי שבנו, אנו יכולים גם להמיס גידולים ממאירים בין לילה.

הבה ניתן לתקווה ולאמונה את המקום הראוי להם בתהליך הריפוי, ונבין שלא פחות ממה שפועל הרופא לרפאנו, פועלים אנו בכח אמונתנו ביכולתנו להבריא.