לא נידח ממנו נידח

קבוצת נשים יושבות  ישיבה מזרחית במעגל, בשמש של אחר הצהרים לקראת עת דמדומיה, עטופות  ג'לביות ארוכות ומכוסות בצניעות. מדברות על הא ועל דא, ורוקמות כפתורים לבית המלוכה של מרוקו, מסעודה אומרת: "פסח מתקרב במהירות. הזמן עובר כל כך מהר... השנה חלפה לה כל כך מהר".

מסעודה פונה לרחל: "הי רחל, היכן את מתכננת לעשות את חג פסח השנה? לדעתי, אם חשבת על חמותך, נראה לי שלא כדאי לך, כבר שנים שאת נשענת עליהם, הלא יודעת את עד כמה הכל יקר. לא נראה לי שכדאי לך לסמוך על כך גם השנה".

רחל השיבה בשקט ובקושי נשמע קולה: "הקב"ה רחום וחנון... (בלבה תוהה "מדוע זאת הפעם השלישית שמסעודה שואלת ונוברת היכן אחגוג את חג הפסח. ודאי חמותה ביקשה ממסעודה להעביר לה שלא תבנה על כך יותר").

כעבור ימים מספר, מסעודה פונה לרחל: "נו... בעלך הודיע לך משהו? כבר יותר מחודש לא שמעת ממנו. מה, הוא לא דואג לילדים, דואג לך? עזב אותך, כך, בלי להשאיר כלום. פסח מתקרב...". לבה של רחל נצבט. אכן לא שמעה ממנו כבר למעלה מחודש. שבעה ילדים קטנים ובטנה תפוח ומצפה לילד הבא.

בעוד סולטנה סורגת במהירות כיפה לחלאקה של אברהם, הבן שלה, בשמחה אומרת: "את המרתף כבר ניקיתי לפסח, לפנות מקום לקניות של החג?". הנשים עודן מדברות  על הפסח, על ההכנות, על הקניות - רחל מהרהרת...

זה זמן רב שיוסף בעלה מחפש עבודה. העוני בבית גדול מנשוא. כבר זמן רב קונה בהקפה, ובפעם האחרונה  בעל המכולת אמר לה שלא יוכל להמשיך כך ולא יכול לתת לה בהקפה. את שכירות הבית לא שילמו זה כמה חודשים. אפילו כלים לפסח אין לה. מספר ימים לפני חג הפסח...

קבוצת הנשים יושבות כמדי יום ביומו, מכינות את כפתורי הג'לביות של בית המלוכה תמורת פרוטות. "נו, רחל", פרצה מסעודה לתוך השיחה. ובעקיצה, "היכן את מתכוננת לעשות החג? פסח כבר בפתח ואת עדיין לא יודעת היכן את עוברת את החג? עדיין לא הכנת דבר. ההכנות כל כך מרובות...". רחל במבוכה ממלמלת: "ישועת ה' כהרף עין...".

בעוד הנשים ישובות במעגל ומספרות מה הן מכינות וכבר הספיקו להכין לחג, רחל מהרהרת, והדאגה מחרחרת עמוק לתוך לבה... לפתע קול רם קורא, ומקפיץ אותה בחזרה למציאות. "גב' כהן, גב' כהן". לבה של רחל מתקבץ בתוכה. "זהו בעל הבית ממנו שוכרים את הדירה. ודאי בא לבקש את דמי השכירות. מה אומר לו, כיצד אדחה אותו שוב ?!".

"גב' כהן", קורא לעברה אדם רכוב על גבי חמור. "גב' כהן, בעלך שלח לך משהו", אומר האיש כאשר יורד מחמורו ופורק מעל החמור חבילה. בידיים רועדות ובשמחה לא מוסברת פותחת רחל את הקשרים. בתוך סירים חדשים ובוהקים, סירים חדשים ומיוחדים לפסח, ששלח לה בעלה. כנראה התקבל לעבודה...

בין הסירים, מכתב ובו מודיע לה בעלה שיגיע יום לפני ליל הסדר. עודה בוחנת את הכלים המיוחדים, ידיה חשות במשהו בפנים. רגע, יש עוד דבר... בין הכלים צרור מטפחת קשורה ובה סכום כסף גדול גם לשכירות הבית ולתשלום החובות ועוד נשאר סכום נכבד לכבד בו את קניות החג. בלב נרגש ובהודיה לבורא עולם, ובשמחה עצומה - חג פסח שמח... פסח מבורך יהיה בבית משפחת כהן.

עשרות שנים אחר כך, כשהיא ישובה כבר בארץ ישראל בליל הסדר המפואר בביתה עם תשעת ילדיה ובעלה לצדה, נזכרת... נזכרת בעיניים של מסעודה וחברותיה. ועדיין היא מרגישה את השמחה וההתרגשות ואת החסד וההשגחה של בורא עולם על כל יצוריו... כיצד לא נידח ממנו נידח.