"אל תבכי, זה נגמר"

צלצול פעמון הדלת והדפיקות החזקות החזירו אותה אל העולם. כשנכנסו החיילים ואנשי מגן  דוד אדום, התמונה שראו הייתה מחרידה. היא ישבה בתוך שלולית של דם, מסביבה כסאות הפוכים, צלחות וכוסות שהספיק לשבור לפני שנורה למוות - המחבל האכזרי. 

לאחר שנכנסו פנימה אל הבית התשאול החל... "האם יש מישהו מלבדך בבית?"

"כן, היא מלמלה. התינוק שלי ישן שנת צהריים בחדר הסמוך".

"האם את זוכרת מה קרה?".

"מיד כשסיימתי את תפילת מנחה השכבתי את יצחק בני במיטתו. לאחר שכיסיתי אותו בשמיכה התכוננתי לצאת מחדרו, אך לפתע מישהו אחז בי מאחור, ממש חנק אותי, ניסיתי לצעוק אך הוא חסם את פי. ניסיתי להשתחרר ממנו וחבטתי בו  בכל כוחי. הוא נפל לאחור ואני נפלתי אחריו, זחלתי מהר ככל שיכולתי, שמעתי אותו צועק 'אללה אכבר' ושמעתי את נשימותיו של יצחק בני הפעוט מהחדר הסמוך.

"הרגשתי כאב חד בבטני וברגלי השמאלית. הבנתי שנדקרתי אך כל הזמן חשבתי על עקדת יצחק הפרטית שלי, שעשויה להתרחש אם לא אעשה משהו, וכך עשיתי. נאבקתי בכל כוחי וזעקתי 'שמע ישראל' בלבי.

"מיהרתי אל חדר השינה. מתוך ארגז נעליים ישן מתחת למיטה שבחדר השינה שלפתי את אקדח ה'ליידי סמיט' שלי. אחרי קורס ירי ועשרים מטווחים של אינספור כדורים - לא היה ספק שלהשתמש באקדח אני יודעת.

"המחבל כנראה לא האמין שאני מסוגלת, וגם אני לא האמנתי, ולכן כשהפחד עוד היה בחיתוליו לחצתי על ההדק פעם אחת מרחוק, ועוד שתי יריות מקרוב. עיניו נפקחו לרווחה, הסכין נשמטה מידו אל הרצפה. המחבל הביט בי המום, צנח אל הרצפה והתבוסס בדמו".

ידיה, רעדו שמלתה הקרועה, כפתורי השמלה פזורים על הרצפה, דמעה אחת זלגה מן העין והביאה עמה שטף של בכי עוצר נשימה, ואז חלחלה בה הרגשה ראשונית של הודיה לה' יתברך על הנס שחוותה בזה הרגע. בבית החולים כשאמא שלה נכנסה פנימה ובפעם הראשונה  זה שבועות  עטפה אותה בחיבוק  חזק ואחר כך הסתכלה לתוך עיניה ואמרה "די, זה נגמר".

כאילו הייתה שם במקומה לכאוב את כאבה. כאילו הרגישה אשמה על גורלה. התמונה הייתה ברורה לכל. נס חנוכה פרטי אירע כאן.

"אל תבכי... אל תבכי, זה נגמר", היא אמרה לה. אבל כל מה שהיה לה היה הבכי שאותו בכלל לא רצתה  לעצור, ואז שפכה את לבה לפני אמה...

היא חשבה על המעשה, אך חרטה לא הייתה בלבה. אחרי הכל, היא למדה ש"הבא להורגך השכם להורגו".

ביישוב קטן על "הר ברכה", בשעות הצהריים, אי שם בשלהי חודש כסלו, לאחר ניסיון הפיגוע שאירע לאסתר שניאורסון, אשתו של רב היישוב. תמונת המחבל שנורה למוות התנוססה בכל העיתונים. רק לפני מספר ימים אירע הדבר, והיא מתקשה לשכוח, ובעיקר מתרכזת במחשבה כיצד יש להודות על הנס...

ביום רביעי האחרון, כשהרדיו ניגן את חדשות השעה אחת בצהריים - בחוץ שרר שקט מוחלט ונדמה היה כי אין שום אדם מלבדה ביישוב...