הבדלה: לציין את סיום השבת

מה. הבדלה היא מצווה שמטרתה לציין את סיומה של השבת (או של יום טוב), והמעבר לימות החול. לפי ההלכה, לא מספיק שהגיע הזמן שבו יוצאת השבת כדי לעשות את ל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת, ולצורך כך יש לעשות הבדלה על היין, או באמירה בפה כגון "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

ההבדלה נעשית באמצעות אמירת מספר ברכות ופסוקים של ברכה לשבוע החדש. בהבדלה מברכים גם ברכה מיוחדת המזכירה את ההבדלה בין השבת לששת ימי המעשה. עשיית ההבדלה הינה חובה מהתורה, והיא נלמדת ממצוות קידוש השבת. בתלמוד (שבועות יח) מופיע כי המקפיד על מעשה ההבדלה זוכה לבנים הראויים להורות הלכה בישראל.

למה. ר´ יעקב סופר, בעל ´כף החיים´, כותב כי בסדר ההבדלה יש עליה מהדבר הגשמי ביותר לדבר המופשט ביותר. הברכה הראשונה היא על היין – הרומזת לחוש הטעם, שהוא דבר מוחשי. לאחר מכן – מבדילים על הבשמים, שכן הריח הוא דבר רוחני יותר מהטעם. אחר כך עוברים לברכת ´בורא מאורי האש´ – שבה אנו מתמקדים על הבדלה מסוג של ראיה – כאן כבר לא מדובר בדבר שניתן למשש אלא רק לראות. ולבסוף אנו מברכים את ברכת ההבדלה – שהיא מורה על הבדלה מופשטת לחלוטין, הבדלה שכלית. מעניין הדבר שכך הוא גם סדר האיברים של האדם בגופו, מהגשמי ביותר לרוחני ביותר: פה, אף, עיניים ושכל.   

משהו מעניין לסיום.  עובדה מעניינת היא שכאשר קבעו אנשי כנסת הגדולה את נוסח ההבדלה, תקנו לאומרו בתפילה בלבד – בברכת ´אתה חוננתנו´. זאת משום שבאותה תקופה, של ימי הקמת בית המקדש השני, היו ישראל עניים, ולא רצו חכמים להטיל עליהם הוצאה נוספת של יין להבדלה. אבל אח"כ כשהתבססו והעשירו, תקנו לומר את ההבדלה על כוס היין. תקופה מסוימת היו מבדילים על הכוס בלבד, ולבסוף נקבע שיבדילו גם בתפילה וגם על הכוס. לכן נשים שאינן נוהגות להתפלל ערבית, יוצאות ידי המצווה בהבדלה שעל הכוס. וכן מי ששכח לומר את נוסח ההבדלה בתפילה, אינו צריך לחזור ולהתפלל אלא יצא ידי חובתו בהבדלה שעל הכוס.

ישנם מנהגים שונים במהלך ההבדלה. יש הנוהגים לאומרה בישיבה ויש כאלו שדווקא בעמידה. יש המקפידים להריח בברכת בשמים מן האתרוג שנטלו בסוכות, כדי לקיים להמשיך את מעשה המצוות על דבר שכבר נעשה בו מצווה לפני כן. כמו כן, רבים נוטלים משיירי היין של ההבדלה ומושחים בו את איברי הגוף השונים, שכן ´שיירי מצווה – מעכבים את הפורענות´.