המפתח לעונג מושלם

התורה פותחת את פרשתנו בציווי: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה´ אֱ-לֹקֵיכֶם". גם בהמשך הפרשה אנו נתקלים בציווי דומה: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה´ אֱ-לֹקֵיכֶם". והנה, אף סוף הפרשה חותמת כמעט באותה מטבע לשון: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה´". המשותף לשלושת הפסוקים הללו הוא הציווי להתקדש, כאשר הסיבה לכך היא "כי קדוש אני ה´".

ויש להבין את הקשר בין ראש הפסוקים לסופם. הקב"ה בודאי קדוש הוא, אך כיצד ניתן להשתמש בכך כדרישה מהאדם להיות קדוש? הן קדושת האדם רחוקה מאד מהקדושה האלוקית. האם, לדוגמה, ניתן לצוות על נמלה: "עשי כך - כי כך עושה מלך נבון וגדול"?

אולם הדברים יובנו על פי דברי הרמב"ן בפירושו לתחילת הפרשה. כותב הרמב"ן: "והעניין, כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין. אם כן, ימצא בעל התאווה מקום... להיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות".

הרמב"ן מסביר כי יש חשש שאדם שאינו הגון יאמר: הרי התורה אסרה דברים מסויימים, אך דברים אחרים התירה. אם כן, את הדברים המותרים אעשה בלי גבול ומידה. ואז יוכל האדם לשתות כל היום יין ולאכול בשר כל הזמן, אף שהם כשרים. אך האם זו דרך התורה? הרמב"ן מכנה אדם זה בשם ´נבל ברשות התורה´. הוא עושה מעשה נבלה, כביכול בלא התנגדות לאיסורי התורה.

לכן באה התורה ומצווה אותנו להיות קדושים, כלומר – פרושים מהכלל. עלינו לפרוש מתאוות העולם גם בדברים המותרים.

אלא שיבוא האדם וישאל, מאחר ומדובר בדברים המותרים, למה לי להפסיד את ההנאה מהם ולקדש עצמי במותר לי? הלא רצוני ליהנות?

על כך משיבו הקב"ה באהבה: כל שאיפתך התמידית להתענג, נובעת ממה שבראתיך אך ורק כדי שתגיע לדרגת "להתענג על ה´ וליהנות מזיו שכינתו" (כלשון ההקדמה למסילת ישרים). כל הנאות העולם אינם אלא מצגי שווא להעמידך בניסיון כדי שכאשר תעמוד בהן תגיע לרמת הדבקות הגבוהה בי. ולכן דע! ככל שתתקדש, כך תהיה דומה לי ותוכל להידבק בי ולהתענג ממני יותר. לכן: "קדושים תהיו!" ואל תחששו שמא תפסידו את הנאתכם מכך, כי "קדוש אני"! - וככל שתתקדשו יותר במותר לכם, כך תשיגו את המפתח להידבק בי ולהתענג ברמה הגבוהה ביותר השייכת בבן אנוש.

שנזכה לדבקות האמיתית בה´ יתברך, מתוך שמחה ועונג אמיתי. שבת שלום. 

נערך מתוך הרצאת הרב באתר הידברות