בוא תראה איזה יופי!

השמועות על ההתקרבות לארץ ישראל פשטה במהירות הבזק במחנה בני ישראל אי שם במדבר פארן. משה רבינו מכנס לישיבת הערכות ראשונה את ראשי המטות לנוכח דרישת העם לשלוח מרגלים לתור את הארץ. משה רבינו מעביר מסר זה לאלוקים והקב"ה עונה לו ,שלח לך אנשים ויתורו את הארץ" אומר רש"י: לדעתך. אני רק יאמר לך את מי לשלוח.

בין המשימות שעל המרגלים לבחון אם "השמנה היא אם רזה היש בה עץ אם אין וכו´ " האם התושבים מתגוררים בערים בצורות כפחדנים ומוגי לב, או שמא בערים פתוחות כאומרים אנו סומכים ובוטחים בכוחנו.

המרגלים יוצאים לדרך, יהושע בן נון וכלב בן יפונה עוצרים בדרך, פונים לחברון ומתפללים לה´ שיושיעם מעצת המרגלים, הסיור בארץ ארך ארבעים יום כאשר בקיצם חוזרים המרגלים עם אשכול גפן שנישא ע"י שמונה מהם, תאנה אחת ורימון אחד. המדרש מספר שמשה רבינו וכל העם התכנסו למקום אחד לשמוע את דבר המרגלים אשר שב עתה מהארץ המובטחת.

הם הגיעו... שקט דממה שרר באוויר כולם היו במתח, נו... מהי הארץ הזו? והמרגלים משבחים את ארץ ישראל בפירותיה, אך מהר מאוד הם עוברים למתקפה ואומרים: "אפס כי עז העםהיושב בארץ וגם ילידי הענק ראינו שם" הם סיפרו להם שזו ארץ אוכלת יושביה, עשרות לווית נערכו בכל יום ויום, מי צריך כזו ארץ??? טוב מותנו במדבר! טענו בלהט.

אם נבחין נמצא שמה שגרם לעם ישראל בכיה לדורות בתשעה באב עקב חורבן הבית, זה בגלל אותו לילה שחור בו המרגלים הוציאו את דיבת הארץ בפני בני ישראל. והנקודה בה נכשלו היא ההסתכלות השלילית שלהם על מה שהם ראו. שהרי כל דבר בחיים תלוי במבט שלנו עליו. המרגלים שנכנסו לארץ הם ראו לוויות, הם מיד חשבו שלילי תראו ארץ אוכלת יושביה! אך מה האמת האלוקים בכוונה גלגל זאת שיהיה להם לוויות על מנת שיסיחו התושבים את דעתם מהסובב אותם ולא יבחינו במרגלים, הלוא לא בכל יום מסתובבים קבוצת תיירים מאורגנת ומסתובבת לאורכה ולרוחבה של ארצם... אך כיוון שהאדם שרוי בצער הכל מתגמד לנוכח אבלו, אך את זה הם לא ראו כתרגיל הסחה על מנת להצילם, הם בחרו להביט על השלילי שבו וקבעו בכיה לדורות.

חשוב מאוד להביט על כל דבר בחיינו על היופי וההדר שבו ולא להיפך. בכך חיינו ייהפכו ליותר שלווים ורגועים נטולי כעסים ועלבונות, כי תמיד נדון לכף זכות ולא לכף חובה.

ובפרט בתוך הבית אם זה עם הילדים שמתוקף תפקידנו כהורים אנו מעירים להם ללא הרף ופעמים מרוב שגרת החיים לא שמים לב למידות הטובות שבהם, לדברים היפים שבהם. וחבל...

וכך גם ביחסים עם האישה אנו כבר התרגלנו אליה, לאופי שלה, להתפרצויות שלה, לסגנון החיים שלה, וכאשר היא מתנהגת שללא כרצוננו אנו רואים אותה באור שלילי, ולפתע כל המעלות הטובות שבה היו ונגוזו.

היכן כל הטרחה שלה לבית, לסידורו וניקיונו?

היכן הדאגה עבורנו לאוכל חם וטרי ובגד נקי ומגוהץ?

שמא ההתפרצות שלה נובעת מקושי שעובר עליה?

אז הבה נעזור, נושיט לה יד, ניתן כתף תומכת! ולא ח"ו נשליך אבן אחר הנופל... לכן בבואנו להגיב או לפתח מחשבות על הסובבים אותנו, נעצור ונחשוב היכן אפשר לראותם באור חיובי.

נסיים במעשה שימחיש לנו עד כמה ההיבט השלילי חורץ גורלות לשנים ארוכות והשפעתה ההרסנית.

השיחה שהתנהלה בין רב הקהילה לשכנו שאינו שומר תורה ומצוות הייתה טעונה וקשה מאוד

אני לעולם לא אשמור מצוות! טען השכן.

מדוע מהיכן הגיעה השנאה שלך לדת כל כך?

אני יספר לך, הם התיישבו על גדר אבנים נמוכה והלה פתח בסיפורו. היית במחנה ההשמדה אושוויץ, העינויים שעברנו שם היה קשים ומרים, מנות האוכל הדלות בקושי הספיקו לנו לעבודת הכפיה הקשה בה עבדנו מדי יום. בנוסף לקור והרעב שבקושי הותירו אותנו בחיים.

באחד הימים עברה שמועה בתוככי המחנה, כי ישנו סידור תפילה. מצרך נדיר ויקר במחנה, אני לא ישכח את זה הוא מספר עמדנו בתור על מנת לזכות להתפלל בו. אך המחיר היה גבוה מדי, בעליו דרש מכל מתפלל את מנת האוכל היומית שלו שכללה פרוסת לחם יבשה ומעט מרגרינה...

מאז שראיתי זאת לא יכולתי לסבול את הרשעות והאכזריות הנוראה הזו, לקחת עבור תפילה בסידור את הלחם של בן אדם, שגם כך כמעט ונופח את נשמתו??? החלטתי אני מתנתק משמירת התורה והמצוות.

הרב ישב המום והביט בו בעיניים אוהבות ואמר: ידידי, ראה מהו עם ישראל, תראה איזה יופי יש לעם הזה... בא וראה איזה עם מיוחד זה... במעמקי הגלות בתוך הצרות והייסורים, הם עדיין פונים לבוראם בתפילה. ומוכנים אף לשלם בכך בדם נפשם במנת האוכל היומית שלהם. אשריהם ישראל!

הבה וניקח את המסר ממעשה המרגלים. נביט על הסובב אותנו באור חיובי, נכבד את בן הזוג שלנו, את ילדנו, את שכננו, את חברנו לעבודה. ונראה את מעלתם ולא את חסרונם.

בא תראה איזה יופי!!!