פסק זמן מהמירוץ

חברותינו תמר רינה ורחל החליטו להיפגש הפעם בין הסדנאות, הרחק מהציוויליזציה. היעד: עין גדי. רינה נוהגת ושיר בשפתיה, רחל נרדמה מהדרך ותמר מתבוננת בנוף המרהיב.

"אני כ"כ אוהבת את הבראשיתיות שבנוף הזה. כ"כ טהור ונקי. את מאמינה שעשינו את זה? ככה סתם שלושתנו יורדות לעין גדי?", תמר שואלת ורינה עונה. "כן. כוחה של סדנא, לאט לאט מופנמות התובנות ולעצמינו אנו מתחברות. את יודעת, בעלי פשוט מאושר. אתמול הוא אמר ששנים חיכה ליום שאשבץ את עצמי בלו"ז החיים שלי. הוא שמח לראות שמאז הסדנא אני הרבה יותר רגועה, קשובה לעצמי, ובמיוחד - הרבה יותר שמחה".

תמר הקשיבה לרינה, ודבריה התערבבו לה עם הנוף המדהים. תוך כדי בהייה ענתה ואמרה: "את יודעת, אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון כ"כ חיובית, מביימת לי תסריטים חיוביים על בתי דפנה שעד לא מזמן רק פחד ודאגה ליוו אותי בחינוכה. דפנה שלי היא בת 10, לקוית למידה, ויש לא מעט קשיים. אבל הראייה הטובה הזאת פשוט שחררה אצלי כ"כ הרבה אנרגיות לחשוב חיובי על דפנה. אני מוצאת את עצמי ברגעי מנוחה, במקום לדאוג, לחשוש ולביים סרטי אימה עליה. אני רואה אותה שמחה, מאושרת עם חברות, נהנית מקריאת ספר. שיתפתי את בעלי יוסי והחלטנו יחד להקדיש כל יום זמן איכות של מחשבות טובות ביום. תסריטים טובים ותפילה על דפנה. יוסי אמר שכ"כ הרבה היגיון יש בתיאוריה הזו, ומשום מה כולנו נוסעים בכוון ההפוך. חושבים שלילי ודואגים, דבר שלא מקדם ואפילו תוקע..."

הדרך הייתה נעימה, וכשהגענו לעין גדי היה נראה שהמקום המדהים הזה חיכה רק לנו. נכנסנו שלושתנו לשמורה והתחלנו לצעוד בשביל. שקט ושלווה שררו. כל אחת עם עצמה, הלכה ונהנתה מהדממה. תמר הובילה, כיוון שהכירה כל פינה ומדי פעם שיתפה אותנו בידיעותיה. "פשוט הזוי", פלטה רחל, "יום בהיר, ילדיי בבית הספר, בעלי בעבודה ואני בעין גדי בשלווה אדירה. אם היו שואלים אותי לפני מספר חודשים האם מציאות כזאת ריאלית, הייתי עונה בוודאות שלא. היום אני מבינה, שבמקום שמסתיימת הריאליה, מתחילה האמונה. רק להאמין ולרצות, וכבר אין-סוף ברוך הוא, בורא עולם הטוב והמיטיב, ניגש לעזרתך ואת התמונה במלואה מגשים לך". כאשר הגענו למפל, השמש חיממה והרוח הנעימה ליטפה. המים זרמו במפל והמראה היה מרהיב.

"כ"כ טוב להיות כאן לבד וליהנות מהטוב שה' יתברך ברא בשבילנו. בדרך כלל יש כאן הרבה קבוצות, והיום, הודו לה' כי טוב, 'ארגנו' לנו שקט ושלווה" אמרה תמר. "כל פעם מחדש מדהימה אותי המחשבה שאנו בעצם במדבר יבש וצחיח והנה שמורה ירוקה ומפל זורם של מים. אפשר ללמוד הרבה מהנוף הזה" אמרה תמר. "נו", אמרה רינה, "את היום המנחה".

תמר למים נכנסה, וכשהיא מתחת למפל צעקה לעבר רינה ורחל: "אסור לכן לפספס, פשוט תענוג עילאי. הפעם לא מפל של אור, אלא של מים חיים".

שלושת חברותינו מתחת למפל ותמר בבדיחותה הנחתה את ההרפיה: "המים שוטפים אותך מן הקדקוד עד קצות אצבעות הרגליים. זהו שפע שמיימי ששוטף אותך מלא ברכה ואהבה. עם ידיים פרוסות ופתוחות קָבלו את השפע ממרום. אולי לזה התכוונה המנחה כשאמרה שכאשר משתחררים מכל הלחץ, הדאגות, הפחדים ושאר המחשבות השליליות מנקים את הלב ומוחלים. מתחיל להיכנס לחיינו שפע של ברכה אהבה ושלווה, ואולי גם שפע של מים משמיים. "זה מקום נפלא להשקיט מעט את המחשבות, להיכנס להרפיה ושלוה ולראות בעיני רוחנו ובעזרת ציורי הלב את הרצון או החלום שלנו" אמרה רחל.