הלכות קידוש בשבת

קידוש מדאורייתא ומדרבנן

יש הנוהגים לומר "לשם יחוד" קודם הקידוש של ליל שבת, ושם כתוב שמתכונן לעשיית קידוש שמצוותו מדאורייתא. ויש לשאול הרי כבר יצא בתפילתו ידי חובת קידוש מדאורייתא ומה שמקדש עתה על היין הוא רק מדרבנן?

במשנ"ב (סימן רע"א ס"ק ב') מביא את דברי המגן אברהם שכשאומר בתפילה "מקדש השבת" יוצא ידי חובה של קידוש מדאורייתא, שהרי בפסוק כתוב: "זכור את יום השבת" והרי זכר אותו, ומדברי סופרים שתהא זכירה זו על כוס של יין. הרי שקידוש על היין הוא רק מדרבנן. ויש חולקים על דברי המגן אברהם. (יעויי"ש במשנ"ב ובבה"ל).

אולם גם לדברי המג"א יש עצה, שיכול לכוון לפני התפילה שאינו רוצה לצאת ידי חובת הקידוש בתפילה ויישאר לו חיוב מדאורייתא לקדש על היין.

ובעשיית עצה זו נשכר עוד דבר חשוב, במקרה שבני ביתו, אשתו ובנותיו, לא התפללו, אזי לדידם החיוב של הקידוש הוא מדאורייתא, ואילו לדידו של בעל הבית שכבר התפלל החיוב הוא מדרבנן בלבד, ואיך יכול להוציאם ידי חובת קידוש, והרי לא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא. אולם אם כוון בדעתו לפני התפילה שאינו רוצה לצאת ידי חובת הקידוש בתפילה, נמצא שגם הוא חייב בקידוש מדאורייתא ושפיר יכול להוציא את בני ביתו ידי חובתם.

אולם יש להדגיש שגם מי שאינו עושה את העצה האמורה לעיל, יכול להוציא ידי חובה את בני ביתו, אף לאחר שכבר קיים חובת הקידוש בתפילתו, מדין ערבות, שאעפ"י שיצא מוציא.

ואע"ג דלדעת השו"ע (סימן רע"ג סעיף ד') לא מוציא את הבקי מדין ערבות, מ"מ הני מילי כשאינו יוצא בעצמו כעת ידי חובתו, אבל כשמוציא את עצמו מדרבנן שפיר מוציא גם את הבקי שחיובו מהתורה מדין ערבות, כמבואר בשו"ע (סימן קצ"ז סעיף ד').

קידוש במקום סעודה

מי שיצא בשבת בבוקר ידי חובת קידוש בבית הכנסת ואכל שם 'מזונות', האם בשובו לביתו צריך לחזור ולקדש שנית לפני הסעודה?

מעיקר הדין אין צריך לחזור ולקדש, כיון שאכל מזונות, אפילו אכל דבר מועט, או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה, יצא ידי חובת "קידוש במקום סעודה" (כמו שכתב בשו"ע סימן רע"ג סעיף ה'), אולם הביאור הלכה (שם ד"ה כתבו) הביא בשם ספר 'מעשה רב' שהגר"א, אף בקידוש היום לא היה מקדש אלא במקום סעודה גמורה ולא על מיני תרגימא או יין. לכן, יש שמחמירים כשיטת הגר"א ומקדשים שוב.

ולכו"ע, אין יוצאים ידי חובת 'סעודה' אלא בפת, כמו שפסק השו"ע (בסימן רע"ד ס"ד).

טעימה מכוסו של המקדש

בעל הבית שמקדש ומוציא ידי חובה אורחים המסובים על שלחנו, האם יכול בתום הקידוש, קודם שישתה, למזוג מכוסו לכוסות האורחים, כדי שלא ישתו מכוסו, או שמא יש בזה משום "הפסק"?

מותר לבעל הבית למזוג מכוסו לכוסות האורחים ואין בזה משום הפסק, אולם מוטב שימזוג מזיגה אחת לכוס אחר וישתה מכוסו, ולאחר מכן ימזוג מהכוס האחר לשאר כוסות האורחים כדי למעט בהפסק (סימן קס"ז סט"ו ברמ"א ובמשנ"ב שם ס"ק ע"ט). כמו כן יכול להוסיף יין מהבקבוק לאותו הכוס, כדי שיספיק לכולם.

אולם, מובחר יותר שבעל הבית ישתה ומיד יתקן את הפגימה על ידי הוספת יין לכוסו (כמבואר בסימן קפ"ב סעיף ו'), ואז ימזוג מכוסו לכוס האורחים.

ובספר שש"כ (פרק מ"ח הערה ס"ט) הביא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהעיר על כך שרבים נוהגים לטעום את היין מכוסו של המקדש, ומפורש בשו"ע (או"ח סימן ק"ע, דברי מוסר שינהג אדם בסעודה, סעיף ט"ז) דלא ישתה מן הכוס ויתן לחבירו מפני סכנת נפשות. ותמה הגרשז"א על סמך מה רבים מקילין בזה בכוס של קידוש, ברכת המזון ושבע ברכות, לתת את הכוס גם לאורחים, ומנין לנו דבכוס של מצוה מותר.

והמשנ"ב שם (ס"ק ל"ז) כתב דוקא אם נותנו לידו אסור, אבל אם מניחו לפניו והוא לוקח לעצמו, מותר. וכן בבני ביתו אין לחוש, דלא שייך הטעם שמחמת הבושה שותים. (ועיין עוד בבן איש חי שנה שניה פרשת בראשית סעיף כ"ג).

טעימת יין הקידוש

בעל הבית שמקדש על הכוס בליל שבת, ולפני כל אחד מבני הבית יש כוס יין לעצמו, ובתום הקידוש טועמים המסובים מהכוס שלפניהם ולא מכוסו של בעל הבית, האם יוצאים ידי חובה בכך?

יוצאים ידי חובה גם אם המסובים אינם טועמים כלל מכוס של קידוש, כמבואר בשו"ע (סימן רע"א סעיף י"ד) ורק מצוה מן המובחר שיטעמו כולם, ולכן יכולים בני הבית למזוג כוס לעצמם ולשתותו, אבל טוב שיוסיף להם בעל בית מעט מכוסו ובכך יש להם מצוה מן המובחר (כמבואר בסימן רע"א סעיף י"ז). ובכדי למעט בהפסק נכון יותר שישתה המקדש תחילה וימזוג מעט יין לכוסו לתקן פגימתו, ואז ימזוג לכוס שלפניהם.

ואם הכוס שלפני המסובים מחזיק רביעית והוא מלא ואינו פגום, אין צריך להוסיף כלל ואף יכולים הם לטעום מהכוס שלפניהם לפני שהמקדש טועם מכוסו (שם).

קידוש על רביעית מיץ ענבים אם נחשב "במקום סעודה"

אשה שסיימה את תפילתה בשעת בוקר מוקדמת ועליה להמתין לבעלה זמן רב ומשום כך קידשה בעצמה על רביעית מיץ ענבים. האם יוצאת בכך ידי חובת קידוש, והאם צריכה לצאת שוב ידי חובת קידוש לפני הסעודה?

מעיקר הדין אם עשתה קידוש ושתתה רביעית מיץ ענבים יוצאת בזה ידי חובת "קידוש במקום סעודה", ואינה צריכה לחזור ולצאת ידי חובת קידוש לפני הסעודה. דין זה מתבאר בשו"ע (סימן רע"ג סעיף ה') על הא דאין קידוש אלא במקום סעודה, דאפילו אם אכל דבר מועט, או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה אחרונה, יצא ידי קידוש במקום סעודה. ולכן גם כאן, כיון ששתתה רביעית מיץ ענבים נחשב לה הדבר כקידוש במקום סעודה. וכן הביא בספר בשולחן שלמה (שם), שכן הורה הגרש"ז אויערבך, וכן הורה לנו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.

אולם מצד חומרא, טוב שתשוב ותשמע קידוש בשעת סעודה, כיון שיש פוסקים הסוברים שמה שכתב השו"ע, הוא דווקא ביין ולא במיץ ענבים (שבות יצחק בשם מרן הגרי"ש אלישיב כיון שמיץ ענבים אינו סועד). או שלאחר ששתתה רביעית מיץ ענבים תאכל כזית עוגה, ובכך ייחשב לה כקידוש במקום סעודה. וכן אם תערב בכוס הקידוש חצי יין וחצי מיץ ענבים יוצאת בכך ידי חובת קידוש במקום סעודה, לכו"ע.

הפשרת יין או מיץ ענבים האם הוא כמשוחזר

יין או מיץ ענבים שהוכנס למקפיא לזמן קצר, וכשמוציאו בליל שבת כדי לקדש עליו מבחין שנוצר בבקבוק הרבה קרח, משום כך משאירו למחר שיפשיר. האם הפרדת המים מהענבים מגדירה את המיץ כ"משוחזר", ונפסל בכך לקידוש?

בספר שבות יצחק (סוכות) כתב בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל לפסול באופן זה לקידוש, אמנם, בשו"ת אור לציון (ח"ג דיני פסח פרק ט"ו אות ד' בביאורים) מכשירו לכתחילה ואינו נקרא משוחזר.

מקור מנהג הוספת טיפות מים לגביע הקידוש

יש שנוהגים קודם הקידוש להוסיף כמה טיפות מים ליין. מה המקור לזה, והאם יש חיוב לעשות זאת בכל היינות?

אין חיוב להוסיף טיפות מים ליין כיון שהוא כבר ראוי לשתיה, אולם יש לזה מקור מדברי המקובלים שיש לתת ג' טיפות ויש בזה משום המתקת הדינים. ודברי המקובלים נאמרו הן בקידוש הלילה והן בקידוש היום, אבל לא בהבדלה. (בן איש חי ש"ש בראשית סכ"ט, ויצא ס"ח)

הוספת טיפות מים לכוס של קידוש

על פי הקבלה נוהגים להוסיף ג' טיפות מים לכוס של קידוש. האם הוספת מים למיץ ענבים מותרת ואינה מבטלת אותו מלהיות 'פרי הגפן'? ובכלל, בכמה אחוזי מים נשאר דינו של יין ככשר לקידוש?

בדבר זה מצינו נידון בפוסקים. הכף החיים (בסימן ר"ד סעיף ה') מביא את הפרי מגדים (סימן ר"ד א"א ס"ק ט"ז) שכל שאין רוב מים, שם "יין" עליו וברכתו 'בורא פרי הגפן' ויכול לקדש עליו.

אולם דעת מרנן הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך זצוק"ל שאם עירב ביין עד 20% מים, עדיין שם "יין" עליו, כי כן דרך מזיגה לאותם העושים יין בבתיהם. אולם במיץ ענבים אין להוסיף מים אלא עד 5% ותו לא, כיון שאין דרך למוזגו במים. (וזאת הברכה עמוד 116. שבות יצחק)

משום כך בוודאי שמותר להוסיף לכוס הקידוש את אותן ג' טיפות מים. אולם יש להיזהר שלא להוסיף יתר על המידה הנזכרת כיון שבכך לא ניתן יהיה לקדש עליו ולברך ברכת "בורא פרי הגפן", וזאת משום שהוספת מים ליין או מיץ ענבים מותרת רק כפי צורת המזיגה של אותו מקום (כמבואר בשו"ע סימן ר"ד ס"ה) וכיום אין דרך להוסיף מים למיץ ענבים ביתי.

אמנם לדעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (חזו"ע שבת ב' עמוד פ"ז) נראה שמותר להוסיף מים עד חמישים אחוז, היות וכן דרך מזיגה בחלק מהיקבים. וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק כ', תשובה י"ח ובביאורים) בשם הפרמ"ג הנ"ל שכל שאין רוב מים, ברכתו 'בורא פרי הגפן', ויכול לקדש עליו. מיהו במיץ ענבים פעמים שפג טעמו אף בהוספת מעט מים, והכל תלוי בטעם ובלבד שלא נוספו בו חומרים לשפר טעמו. (אור לציון, שם).

היין המובחר לקידוש

האם עדיף לקדש על יין המכיל סוכר, או על מיץ ענבים טהור?

לדעת הרמב"ם (הלכות שבת פרק כ"ט הלכה י"ד) אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על גבי המזבח, לפיכך אם נתערב בו דבש, אפילו כטיפת החרדל בחבית גדולה, אין מקדשין עליו. והביאו השו"ע (בסימן ער"ב ס"ח בדעת י"א) ובפמ"ג (הביאו המשנ"ב שם ס"ק כ"א) כתב שיש להחמיר לפי דבריו ואין להוסיף ליין מי דבש או סוכר כדי למתקו.

ומשום כך מי שיש לפניו יין המכיל סוכר, או מיץ ענבים טהור, עדיף שיקדש על המיץ ענבים, כיון שלכו"ע יוצאים בו ידי חובה, ומה שיש לקדש על יין ולא על מיץ ענבים הוא למצווה מן המובחר בלבד (שם במשנ"ב ס"ק ה').

ואף שמיץ הענבים מפוסטר ולדעת הרמב"ם יין מבושל פסול לקידוש, מ"מ י"א שמפוסטר כשר אף לרמב"ם היות ולא נשתנה טעמו ולא נחסר ממידתו. (מנח"ש ח"א סימן כ"ה לגרשז"א, הגריש"א בקובץ תשובות ח"א סימן ע"ו. ובאור לציון אוסר ח"ב פ"כ תשובה י"ח בביאורים).

קידוש על יין וטעימה ממיץ ענבים

אדם שמקדש על יין ביתי מיוחד שאינו מבושל ואינו מכיל תוספת סוכר, אבל טעמו אינו ערב לבני ביתו, ומשום כך רוצים בני הבית לטעום לאחר הקידוש רק מיץ ענבים וכדו', כיצד יש להם לנהוג?

ככלל יש לדעת שטעימה מהקידוש ליתר המסובים אינה אלא למצוה מן המובחר, ואין הטעימה מעכבת לצאת ידי חובת קידוש, כמבואר בשו"ע (סימן רע"א סעיף י"ד). ולכן, בנידון שלנו יקדש בעל הבית ביין המיוחד, שכיון שאין בו תוספת סוכר, הרי הוא כשר לקידוש גם לדעת הרמב"ם (הלכות שבת פרק כ"ט הלכה י"ד והו"ד כדעת י"א בשו"ע סימן ער"ב ס"ח) ואילו שאר בני הבית ימזגו לעצמם מיץ ענבים וכדו', והמקדש לאחר ששתה רוב כוס, ימזוג מעט מהיין שבכוסו שקידש עליו לכוס שלפניהם ונחשב להם כטעימה מהקידוש (כמובא בשו"ע סימן רע"א סעיף י"ז).

וטוב שאחר ששתה בעה"ב, ימזוג מהבקבוק מעט לכוסו ואז ימזוג לכוסות שלפני בני הבית, כדי שייחשב וודאי כוס שאינו פגום.

יין שנמזג ע"י אדם שאינו שומר תומ"צ

המתארח אצל משפחה שאינם שומרים תו"מ, האם מותר לו לקדש על יין שנמזג ע"י אחד המארחים?

לכתחילה עדיף להשתמש ביין מפוסטר, ויש לצרף כמה סיבות להקל: א. דעת פוסקים רבים שיין מפוסטר, לא נאסר במגעו של מומר. ב. י"א שמומר הוא מי שמחלל שבת בפני כל עשרה מישראל, אבל אם מתבייש לחלל בפני רבנים חשובים אינו נחשב כמומר. (גמרא עירובין ס"ט ע"א ופסק זאת המשנ"ב בסימן שפ"ה סק"ו לענין עירוב ולכאורה ה"ה לכל דיני מומר וכן פסק האור לציון ח"ב עמוד קפ"ב). ג. י"א שהרבה מן המומרים דינם כ"תינוק שנשבה". (החזו"א ביור"ד סוף סימן א' וב') ד. בתשובת בנין ציון כתב כי בעצם זה שמקדש על היין, אינו נקרא "מומר". ולכן יש להקל בשעת הדחק גם אם היין אינו מבושל כלל.

מהו "יין לבן"

מהו "יין לבן" שהרמב"ן פוסלו לקידוש אפילו בדיעבד?

בשו"ע (סימן ער"ב ס"ד) כתב: מקדשין על יין לבן, והרמב"ן פוסלו לקידוש אפילו בדיעבד.

ובכף החיים (שם ס"ק כ"ח) וכן במשנ"ב (שם ס"ק י"ב) משמע שיין לבן שאין לקדש בו הוא דווקא לבן לגמרי (יותר מהיינות המיוצרים כיום מענבים בהירים), שאז נכון לחוש לדעת הרמב"ן שלא לקדש עליו אלא בשעת הדחק. אולם רוב רובם של היינות ומיצי הענבים הלבנים המיוצרים בימינו, אינם נחשבים כ"יין לבן" שאין לקדש בו.

ומעיקר הדין גם ביין לבן ביותר כשר, ודלא כהרמב"ן. (שו"ע שם).

יציאה יד"ח קידוש ממי שאינו שומר שבת

האם יכולים לצאת ידי חובת קידוש בשמיעתו מיהודי שאינו שומר שבת, רח"ל?

אם המקדש אינו שומר שבת משום שאינו מאמין בדבר אחד של תורה וכדו', הרי הוא בגדר מומר, דינו כגוי ואין יוצאים ידי חובה על ידו. אולם, יכול השומע לחזור מילה במילה על הקידוש ויסתכל על הכוס, ובכך יצא בעצמו ידי חובתו. ואם מחלל שבת בפרהסיא, אף שעושה כן לתיאבון דינו כמומר.

ויש להוסיף כי אם אינו מחלל שבת בפני אנשים חשובים, יש להקל שאינו כמומר כמבואר במשנ"ב. (סימן שפ"ה ס"ק ו') וכן פסק באור לציון (פ"כ תשובה ה' בביאורים) ומרן הגרשז"א זצ"ל (בשו"ש סימן ער"ב הערה ח').

ואם אין המקדש בגדר מומר, אלא שאינו שומר שבת כ"תינוק שנשבה", יכולים לצאת ידי חובת קידוש על ידו, אבל ראוי שהשומע ישים אל ליבו שמילות הקידוש נאמרות כראוי. ואם המקדש אינו אומר באופן נכון את מילות הקידוש, יכול השומע לחזור אחריו ולהסתכל על הכוס. (אף שהמשנ"ב בסימן רע"א בסעיף ב' ס"ק ג' כתב שלכתחילה לא מועיל להסתכל בכוס המקדש, כאן זה בדיעבד ויכול לנהוג כך. וכן כתב הבן איש חי שנה שניה, בראשית סעיף ט"ו).

ויש להעיר שלאחר הקידוש צריך לשתות רוב רביעית, או המקדש או השומע, ואם לא שתו, לא יצאו ידי חובה, גם בדיעבד. (כמבואר בסימן רע"א סעיף י"ג ובמשנ"ב ס"ק ס"ג, ובמג"א שם דכן דעת מרן השו"ע ודלא כמ"ש בב"י).

הזמנת מחלל שבת לקידוש באופן שבבואו יחלל שבת

מי שהזמין לקידוש את שכנו שהוא מחלל שבת רח"ל, ויודע ששכן זה מגיע אל הבית עם קלנועית וכדו', באופן שיש בזה חילול שבת. האם יש בעיה הלכתית להזמינו?

אין להזמינו באופן יזום, אלא יאמר לו באופן כללי בערב שבת מתי הקידוש, ואם ירצה יבוא מעצמו. כי אם יזמין אותו באופן ישיר ובוודאי יבוא על ידי זה לחילול שבת, יש בכך איסור של "לפני עור".

ובדומה לזה נשאלה שאלה בחו"ל, שם מצויים שומרים יהודים שמאבטחים את בתי הכנסת, והמתפללים רוצים להזמינם לסעודת השבת, ובבואם מטלטלים עמם את כל הציוד שברשותם, ולעיתים אף באים ברכבם.

שאלה זאת הגשנו קמיה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והשיב לנו כי כל מה שכלול בהזמנה, כגון מה שהם באים ברכב וכדו', יש בכך איסור של "לפני עור", אבל אם הם מטלטלים חפצים שונים ודברי מוקצה, אין זה קשור באופן ישיר להזמנה ומותר.

לעומת זאת מרן הגרשז"א זצוק"ל פסק שכיון שבהזמנה זו מתקרב אדם זה ליהדות ולשמירת מצוות, אם אין זה ודאי שיחלל שבת בבואו, כי יש אפשרות שיבוא ללא חילול שבת, יכול להזמינו לביתו. אולם במקרה שאי אפשר לו לבוא רק ע"י חילול שבת, יש להימנע מלהזמינו בפירוש, אלא להודיעו בכללות את שעת הקידוש, ואם יבוא - יבוא.

בעל בית שמארח בביתו ומאחר מלקדש

אורח שמתארח אצל בעל הבית, ומנהגו של בעל הבית שהוא מתעכב זמן רב עד שמקדש בליל שבת ובשבת בבוקר. מה יעשה האורח, האם צריך לקדש מיד בבואו מבית הכנסת, או שעליו להמתין לבעל הבית?

בתחילת הלכות קידוש (סימן רע"א סעיף א') כתב השו"ע: "כשיבוא לביתו ימהר לאכול מיד". ובבית יוסף הוסיף שצריך למהר ולקדש כיון שצריך לקדש את השבת בעת כניסתו, וכל כמה דמקדמינן ליה טפי עדיף.

וכתב המשנ"ב (שם ס"ק א') שאם אינו תאב לאכול יכול להמתין מלקדש עד שירעב, שכבר זכר את השבת בתפלתו בבהכ"נ ויוצא בזה המ"ע דאורייתא. ומ"מ נראה דהיכא שיש בזה משום שלום בית או שיש לו בביתו משרתים או שאר אורחים, ובפרט אורח עני, לא יאחר בכל אופן, דכיון דהם מוטלים עליו לא יוכל לעכבם בשביל שהוא רוצה לקיים מצוה מן המובחר.

לכן, בעל הבית שמתאחר מלקדש, אינו עושה כדין ויש להעיר לו על כך בזהירות. אולם אם בעל הבית אינו מתחשב ונותר בשלו, אין לאורח לעשות קידוש לבדו, כיון שדין זה הוא רק לכתחילה, ואין לעשות דבר משונה ולקדש לפני בעל הבית. משום כך יסמוך האורח על מה שזכר את השבת בתפילתו. (משנ"ב שם)

בן משפחה מחלל שבת שלא העירוהו לקידוש

בן משפחה שאינו שומר תו"מ מנהגו שהולך לישון קודם סעודת ליל שבת ומבקש שיעירו אותו לסעודה. באחת הפעמים שכחו להעירו אבל ראו שיצא מזה רווח גדול כיון שבדר"כ לאחר הסעודה יוצא ומחלל שבת בפרהסיא וכעת המשיך לישון עד הבוקר. האם מותר שלא להעיר אותו בכדי שלא יגיע לחילול שבת, או שמא מוטב לו שישמע קידוש היום שהוא דאורייתא?

אין להעיר אותו וכעין שמצינו ברדיית הפת (סימן רנ"ד סעיף ה') דמוטב לאדם שיעבור איסור קל וינצל מאיסור חמור. וביום השבת יכול אותו אדם להשלים את קידוש הלילה בלי אמירת 'ויכולו' (כמבואר בסימן רע"א סעיף ח'). וגם בידוע שלא ישלים, אין להעירו מהטעם הנזכר. וגם את סעודת ליל שבת ניתן להשלים על ידי שיאכל ביום שלוש סעודות (רצ"א ס"א ברמ"א)

ואף אם יכעס מדוע לא העירו אותו יש לומר לו שניסו להעירו ולא התעורר, וכדאי שישנו מהאמת וימנעו ממנו חילול שבת דאורייתא. (עיין חושן משפט סוף סימן רס"ב)

עשיית קידוש משאריות יין קידוש

לאחר ששתו מכוס יין של קידוש, האם מותר להשתמש ביין שנשאר עבור קידוש אחר?

יין זה נקרא 'יין פגום' כמבואר בשו"ע (סימן קפ"ב סעיף ג') ולכן יש לשפוך מעט מהיין שבבקבוק לתוך הכוס ובכך 'מתקנים' את הכוס. וכן אם נותן מעט מים יכול לתקן בהם את הכוס (שם ס"ו). ואם שתו מהמים או ישירות מבקבוק היין הרי הם פגומים וא"א לתקן עמם. (שם סעיף ג' ובמשנ"ב ס"ק ל"א וע"ע בשעה"צ אות כ"ד)

'שינוי מקום' בקידוש

מי שקידש בביתו ולאחר הקידוש יצא מן הבית וחזר, האם גם בקידוש אומרים שזהו 'שינוי מקום'1 ויצטרך לקדש שוב?

המשנ"ב (סימן רע"ג ס"ק י"ב) מביא בשם שיירי כנסת הגדולה שאין לחזור ולקדש כיון שהקידוש היה במקום הסעודה. ובביאור הלכה (שם ד"ה לאלתר) הביא את דברי המגן אברהם שחולק וסובר שנחשב שינוי מקום ויחזור ויקדש. ולעניין הלכה מכריע הביאור הלכה שיש להיזהר בזה שלא לצאת מהבית, אולם אם יצא לא יקדש שוב.

ועוד יש לדעת כי אם השאיר בבית מקצת אנשים, אין לחוש לשינוי מקום. וכמו"כ אם יוצא לחדר אחר ולא יצא מהבית לגמרי, בודאי שאין לחוש בזה, וכשם שפוסקים בשינוי מקום האכילה. (סימן קע"ח ס"א וב' ובבאור הלכה שם)

הלכה זו מצויה מאד בסוכות שמקדשים בסוכה ונוטלים ידים חוץ לסוכה וכאמור לכתחילה יקפידו שלא יצאו כולם ביחד לנטילה. (באותם שעושים סוכה מחוץ לבית).

המתנה לטעימת המקדש

בקידוש של יום השבת כל המסובים מחזיקים בידם מעט יין בכוסם, האם המסובים צריכים להמתין לטעום עד שיטעם המקדש תחילה?

בשו"ע פסק (בסימן רע"א סעיף ט"ז) שאינם רשאים לשתות קודם שטעם המקדש כיון שזקוקים לכוסו משום שלא יכולים לקדש על הכוס שבידם, לפי שאינו מלא.

ואף שהשו"ע כתב שלמסובים יש כוס פגום, זיל בתר טעמא שבכל מקום שלא יכולים לקדש, צריכים לטעום אחרי שיטעם המקדש. ואם רוצים לקיים מצוה מן המובחר לטעום מיין הקידוש, יש למקדש למזוג מכוסו לכוסם קודם שיטעם, או אחר שיטעם ימזוג מעט מהבקבוק לכוסו לתקן פגימתו ואז ימזוג לכוסם. וזה עדיף מהעצה הראשונה כדי למעט בהפסק. ואם שותים מכוסו, א"צ לתקן הפגימה. (רע"א סי"ד וי"ז ומשנ"ב שם ס"ק פ"ג ושעה"צ אות פ"ט)

ואם המקדש נותן מכוסו לכוס אורח קודם שישתה, גם אז יש לו להמתין לטעימת המקדש שהרי זקוק לכוסו. (סימן קס"ז סט"ו ברמ"א ובמשנ"ב שם ס"ק ע"ט)

קידוש שנאמר שלא כהלכתו

ראש משפחה שמחמת חוליו אינו אומר את הקידוש כהלכתו ובני משפחתו אינם רוצים לקדש בעצמם, כי אינם רוצים לביישו ולהלבין את פניו, כיצד ראוי להם שינהגו?

במקרה כזה יש לשומע בשעת הקידוש להסתכל על הכוס ולומר בעצמו בשקט את מילות הקידוש ואח"כ יטעם מכוס הקידוש ויוסיף יין מהבקבוק וישתה רוב רביעית. ואף שבעת אמירת הקידוש אינו מחזיק את הכוס, יש להקל במקרה זה. (בן איש חי ש"ש בראשית סעיף ט"ו, משנ"ב סעיף רע"א סוף ס"ק ב' וג' וביאור הלכה שם סוף ד"ה מיד).

ויש להיזהר במקרים מעין אלו מאד שלא לפגוע בכבודו של ראש המשפחה וכדו', כיון שאיסור הלבנת פנים חמור מחובת הקידוש.

הקדמה בטעימה מכוס הקידוש

בעל הבית שמארח בביתו את הוריו. בעת שעושה קידוש, את מי יש לו להקדים בטעימה מכוס הקידוש תחילה, האם את אשתו או את הוריו?

אין עניין הלכתי להקדים את אשתו לאחרים בטעימה מכוס הקידוש, אלא נותן לה תחילה משום כבודה, וע"כ כשהוריו בביתו יש להקדימם מפני שהוא חייב בכבודם יותר מבכבוד אשתו.1

אולם יש לדעת כי בבציעת 'המוציא' יש טעם על פי הקבלה להקדים ולתת לאשתו תחילה (בן איש חי פרשת וירא סעיף ט"ו), על כן בכך יש להקדימה גם להוריו, אלא א"כ יש חשש שיפגעו אין לו לעשות כן אלא יקדים ויתן גם מבציעת הפת להוריו תחילה ורק אח"כ יתן לאשתו ולשאר המסובים.

קידוש בתפילה ועל היין

האם ראוי לכוון בתפילת ערבית של שבת שאינו רוצה לצאת ידי חובת קידוש בתפילה כיון שרוצה לצאת ידי קידוש דאורייתא באופן המובחר ביותר, על היין?

טוב לכוון בתפילה שלא לצאת ידי חובת קידוש אלא רק על היין, כיון שכך הוא לכתחילה לכל השיטות לקיים קידוש דאורייתא על הכוס. (סימן רע"א במשנ"ב ס"ק ב') וכן טוב ומועיל הדבר משום שאם מקדש בתפילה, נמצא שחיובו של האיש לקדש על הכוס הוא רק מדרבנן, וכשבא לביתו ורוצה להוציא את אשתו ידי חובה היא חייבת מדאורייתא, ואף שמותר ויכול להוציאה אבל זה אינו מצוה לכתחילה, לכך יש לכוון כאמור. (יעויין בסימן רע"ג ס"ד וקצ"ז ס"ד ושעה"צ שם אות ט"ו) ועיין תשובה א'.

קידוש וספירת העומר

בימי ספירת העומר התפלל ביום שישי תפילת ערבית מוקדם, כשמגיע לביתו מה יעשה קודם: קידוש או ספירת העומר?

יש להקדים ספירת העומר לקידוש, היות ואסור לאכול קודם הספירה, כן פסק המ"א והביאו המשנ"ב (סימן תפ"ט ס"ק ל"ט).2 ויקדים קריאת שמע לפני הספירה משום 'תדיר קודם'. (בה"ל ריש סימן תפ"ט. וע"ע בס"ק י"ח במשנ"ב).

ואם עדיין לא הגיע זמן 'צאת הכוכבים', יקדש ויאכל, ואין צריך להפסיק באמצע סעודתו לספור כשמגיע 'צאת הכוכבים' היות והתחיל בהיתר. (תפ"ט ס"ד ברמ"א) וגם לקריאת שמע אינו פוסק, אבל בהתחיל תוך חצי שעה, לבני ספרד אין צריך להפסיק לקריאת שמע, (ב"י בסימן רס"ז ס"ב דלענין אכילה קודם ק"ש סומכים על ר"ת שיוצא מפלג המנחה) ולבני אשכנז יש להפסיק לקריאת שמע. (משנ"ב שם ס"ק ו') ולספירת העומר פוסק וסופר, היות והתחיל באיסור. (סימן תפ"ט ס"ד ברמ"א).

וכשהוא תוך חצי שעה לצאת הכוכבים (סימן תפ"ט שעה"צ אות כ"ט, ולחזו"ע תוך חצי שעה לשקיעה) אסור לכתחילה להתחיל לאכול וגם לספור לא יכול, לכן מבעו"י ירשום תזכורת על פתק ויתן בשולחן או צלצול בשעון מעורר, ואז מותר לאכול.

ברכה אחרונה על עוגות בקידוש שקודם הסעודה

מצוי מאוד בשבת בבוקר שלאחר התפילה עושים קידוש ואוכל מיני מזונות ורוצה לברך "על המחיה" ולאחר מכן ניגשים לאכול סעודת שבת. האם יוכל לפטור את מיני המזונות בברכת המזון?

אם עושה קידוש ואוכל "מזונות" וניגש לסעודה יש בעיה באמירת "על המחיה" על העוגה קודם הסעודה, כיון שיש דעות בראשונים שהעוגה היא כלחם (סימן קס"ח ס"ז ומספק מברכים "על המחיה") ויוצא ידי חובת ברכה אחרונה בברכת המזון של הסעודה, ולכן מבואר בביאור הלכה (סימן קע"ו סעיף א') שאם אוכל עוגה קודם הסעודה אין לו לברך "על המחיה", אלא יסמוך על בהמ"ז שיברך לבסוף, דבדיעבד יוצא לכו"ע. וטוב שיכוין בבהמ"ז בפירוש לפוטרם.

ולכן לכתחילה לא יאכל, אלא שיש עצה שיכול לכוון באכילת העוגה שקודם הסעודה לפטור את העוגה שיאכל בסוף הסעודה, וברכת המזון תפטור את שתי האכילות, שכן יש קשר הלכתי ביניהם. (משנ"ב שם ס"ק ב', וגם בזה לכתחילה יכוין בפירוש בבהמ"ז לפטור העוגות שאכל קודם הסעודה. וע"ע בהליכות עולם חלק ב' עמ' כ"ט).

ועצה נוספת, לאכול מאכל שברכתו "מזונות" באופן וודאי, כגון קוגל אטריות ואז מברך "על המחיה" מדין ודאי ולא מדין ספק.

ואם הקידוש נעשה בבית הכנסת או באולם, ואוכל אח"כ בביתו, כיון שבדרך כלל יש הפסק גדול ביניהם לכן יש לברך ברכה אחרונה על העוגה ולא להמתין לברכת המזון שבביתו. והמנהג לברך גם כשאין הפסק גדול ביניהם, כנראה בצירוף שיש כאן שינוי מקום. (יעויין בסימן קפ"ד ס"א). ומ"מ גם בזה עדיף להקפיד לאכול קוגל וכדו' שהוא בודאי מזונות, דאין בו תואר 'פת' וגם הוא תבשיל (סימן קס"ח סי"ג). או שיאכל מאפה שיש בו את שלושת התנאים הנדרשים להחשיבו כדבר שברכתו "מזונות" באופן וודאי, כגון בקלוואה או וופלים.

מזיגת כוס קידוש לכוס אחר

המקדש על הכוס ורוצה לחלק לאחרים, אלא שמתוך אי-נעימות מעביר מיד לכוס אחר ושותה ממנה, האם מותר לעשות זאת?

מותר ואין זה הפסק, וגם הקידוש נעשה בהידור כיון שעשה את הקידוש על כוס שלימה כראוי ומה שמעביר לכוס אחר אין בזה איסור, רק שיזהר לעשות זאת בזריזות כדי שלא יהיה הפסק בין הקידוש והשתיה. (וראיה מסימן רע"א סעיף י"ז ומשנ"ב שם ס"ק פ"ב ושעה"צ אות פ"ט).

שח באמצע קידוש

השומע קידוש מאחר ודיבר באמצע ברכת "מקדש השבת", האם יצא ידי חובה או שצריך לחזור ולקדש?

דין כעין זה הוזכר בשו"ע (בסימן קפ"ג סעיף ו') במוציא אחרים ידי חובתם בברכת המזון, שהשומעים צריכין לשמוע ולהבין מה שאומר המברך, ואפילו בין ברכה לברכה אין להם להשיח. ואם עברו ושחו בין ברכה לברכה בשעה שהמברך שותק מעט, יצאו. אבל אם דיברו באמצע הברכה, אם בזמן שדיברו לא שמעו את עיקר הברכה, לא יצאו ידי חובה. (וע"ע סימן קס"ז ס"י ובבה"ל שם).

וכעין זה בקידוש, עיקר הקידוש הוא הזכרת יציאת מצרים וענין קדושת השבת, ולכן אם שמע את עיקר הקידוש יצא ידי חובה, אף שהפסיד ולא שמע כמה מילים. אבל אם דיבר בשעה שנאמר עיקר הקידוש, לא יצא ידי חובתו וצריך לשוב ולקדש פעם נוספת. (ועיין עוד במשנ"ב שם ס"ק כ"ו אם יחזור לראש הברכה או ימשיך ממקום שפסק) וכמו כן, אם דיבר בתחילת הברכה, גם אז לא יצא ידי חובה, היות ולא שמע אמירת "ברוך" או שם ומלכות. (סימן רי"ד).

ואם דיבר בחתימת הברכה, לבני ספרד יצא, ולבני אשכנז לא יצא. (קפ"ז ס"א בשו"ע ובמשנ"ב שם ס"ק ד'. וע"ע בשעה"צ סי' רי"ג אות כ').

קידוש על יין שהחמיץ

האם מותר בשבת לקדש על יין ישן שהחמיץ מעט?

ברמ"א (סימן רע"ב סעיף א') פסק שאין מקדשין על יין שריחו יין וטעמו חומץ ואף ברכתו 'שהכל', אבל אם טעמו יין וריחו חומץ, מקדשין עליו אלא שאין זה מצווה מן המובחר (שו"ע שם ס"ג). וכתב המשנ"ב (ס"ק ד') שטעם חומץ הוא כשבני אדם נמנעים מלשתותו עקב חמיצותו.

מעבר לבית אחר לאחר הקידוש

לאחר הקידוש עבר לבית אחר, האם צריך לחזור ולקדש שוב?

מעיקר הדין אין לצאת ממקום הקידוש עד שיסעד שם, כיון שצריך שיהיה 'קידוש במקום סעודה' (סימן רע"ג ס"א) אולם אם לאחר הקידוש עבר ממקום הקידוש לבית אחר ורואה את מקום הקידוש מהמקום שנמצא בו עכשיו, אין צריך לחזור ולקדש, דבדיעבד סומכים על רב שר שלום המובא בשו"ע (שם) כ'יש אומרים'.

אולם, אם אינו רואה ממקומו את מקום הקידוש, יחזור ויקדש. (משנ"ב שם ס"ק ז' ושער הציון אות ח' בן איש חי ש"ש בראשית סעיף א')

ואם אכל כזית עוגה מיד לאחר הקידוש, לכו"ע אין צריך לקדש שוב, כיון שכבר קיים 'קידוש במקום סעודה'. (סעיף ה')

אולם המקדש עצמו, אם שתה רביעית יין כבר נחשב לו כ'קידוש במקום סעודה' ואינו צריך לחזור ולקדש, (שו"ע סימן רע"ג ס"ה ומשנ"ב שם ס"ק כ"ב) וה"ה לשאר המסובים.

הנחת החלות על השלחן בעת הקידוש

האם יש חיוב שהחלות יהיו מונחות על השלחן בזמן הקידוש? ואם אכן יש חיוב, האם צריכות הן להיות דווקא אותן החלות שעליהם בוצעים בסעודה?

מעיקר הדין אין חיוב כלל שיהיו חלות על השולחן בשעת הקידוש, וכך נהג הגר"א (מעשה רב אות קי"ח), ומשמע שבזמן הגמרא לא היו החלות על השולחן (סימן רע"א ס"ט בבית יוסף ובשער הציון שם אות מ"ח) ובודאי שאין צריך שיהיו אלה החלות שבוצעים עליהם אלא יכולים להחליף את החלות אחר הקידוש ויחזור ויכסם. (כגון כשרוצה לחמם מעט את החלות על סירים שע"ג הפלטה)

והנה, אם היו החלות על השולחן בעת הקידוש, די במה שהיו מכוסות בזמן הקידוש (שם ס"ק מ"א במשנ"ב), אבל אם הביאם רק אחר הקידוש צריך לכסותם אז כדי לצאת את הטעם שהכיסוי הוא זכר למן שהיה מכוסה בטל מלמטה ומלמעלה. מיהו המנהג המקובל שיהיו חלות על השולחן בעת הקידוש, וטוב שיהיו כבר בבואו מבהכנ"ס. (עי' שו"ת מנחת יצחק ח"ג סימן י"ג אות י').

קידוש לפני התפילה

אשה שמקפידה בכל יום להתפלל תפילת שחרית, ובשבת בבוקר חזר בעלה מבית הכנסת עוד בטרם שהספיקה להתפלל, האם ימתין עבורה שתתפלל או שיכול לעשות קידוש ואשתו תתפלל לאחר הסעודה?

לכתחילה ישתדל להמתין עד שתתפלל. אולם אם הזמן אינו מאפשר זאת, בגלל הילדים וכדו', תאמר האישה ברכות השחר וקריאת שמע, ובעלה יעשה קידוש ויסעדו את סעודת השבת ולאחר הסעודה תשלים את שאר התפילה. (אג"מ ח"ד סימן ק"ד, מנח"י ח"ד סימן כ"ח, הליכות שלמה פ"ב הערה ה', יבי"א ח"ו סימן י"ז).

קידוש בשנית עבור ילדיו

ילד שאיחר לשוב אל ביתו עד לאחר הקידוש, האם יכול אביו לשוב ולקדש עבורו?

אם ניתן, עדיף שהילד יקדש בעצמו, אולם אם אינו יודע לקדש בעצמו מותר לאביו או לכל אדם אחר לקדש עבורו, כדי לחנכו במצוות. (משנ"ב בסימן רע"ג ס"ד ס"ק ט"ז ושער הציון אות י"ז). ודין זה הוא לאו דווקא בקטן אלא הוא הדין לכל אדם מישראל שאינו יכול לקדש לעצמו, יכול אחר לקדש עבורו ולהוציאו ידי חובה מדין "ערבות", וכמו שפסק השו"ע (סימן רע"ג ס"ד, וע"ע במשנ"ב שם בס"ק כ').

נשים באכילה ושתייה קודם הקידוש

מה דין הנשים בשבת בבוקר לגבי אכילה ושתייה קודם הקידוש?

אם האישה רגילה להתפלל בכל יום וגם כעת רוצה להתפלל, דינה כדין האיש ולאחר ברכות השחר יכולה לשתות. ואם קשה לה, יכולה לאכול מעט, כיון שחובת הקידוש באה רק לאחר התפילה.

אולם אם אינה רגילה להתפלל בכל יום וגם כעת אינה רוצה להתפלל, יש פוסקים שסוברים שעתה יש לה חובת קידוש, ולכן אין לה לשתות ולאכול עד שתקדש. כך פסקו האור לציון (פ"כ תשובה ט"ו) ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שו"ש סימן רפ"ט ח' – ב').

אולם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כתב (חזון עובדיה שבת ב' עמוד קס"ז) שיש לצרף כמה שיטות להקל בזה ולהתיר לאכול קודם קידוש, כיון שיש אומרים שנשים אינן חייבות בקידוש היום, ובנוסף יש את שיטת הראב"ד הסובר שגם לאנשים אין איסור לאכול קודם קידוש היום, לכן יש לה על מה לסמוך ובשעת הדחק יכולה לאכול ולשתות מעט.

שתיית מים לאחר קבלת שבת

אדם שקיבל על עצמו שבת מוקדם, לאחר פלג המנחה והתפלל, האם יכול לשתות מים לפני השקיעה?

במשנה ברורה (סימן רע"א סעיף ד' ס"ק י"א) מבואר שברגע שקיבל על עצמו שבת, שוב אינו יכול לאכול ולשתות, אף שעדיין לא שקעה החמה, כיון דחיוב הקידוש חל עליו מיד כשקיבל שבת.

אמנם, אם רוצה, יכול לקבל על עצמו שבת מבעוד יום, לקדש ולאכול ולהתפלל ערבית אח"כ בלילה, ובתנאי שיהיה חצי שעה קודם זמן ערבית, כמבואר בשו"ע (סימן רל"ה ס"ב) שאסור להתחיל לאכול פת חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית. (משנ"ב בסימן רע"א ס"ק י"א).