הלכות סעודות שבת

סעודה חלבית בשבת

במקומות רבים נחשבת סעודה חלבית בה מוגשות גם מנות דגים, כאירוע מכובד יותר מארוחת בשר. האם יכול בשבת לערוך סעודה חלבית עם דגים במקום בשר?

בשו"ע (סימן ר"נ סעיף ב') פסק שיש להרבות בבשר ויין ומגדנות בשבת. ובמשנ"ב (סימן רמ"ב ס"ק א') מביא את דברי הלבוש שכל החיוב לאכול בשר הוא משום שזהו 'עונג לשבת'. על כן מי שמתענג יותר באכילת מאכלי חלב, יכול לאכול ארוחה חלבית.

ומ"מ לא יאכל כל השבת מאכלי חלב בלבד, וטוב שלפחות בסעודה אחת בשבת יאכל בשר או דגים. (דאצל רוב בני אדם מקובל שזו סעודה חשובה, וכן משמע קצת לשון הלבוש שם).

ולאור האמור לעיל, מי שאינו יכול לאכול יותר ממנה עיקרית אחת, בשר או דג יאכל מה שחביב עליו יותר, מכיוון שאין כל חיוב לאכול בשר.

אמנם ביו"ט יש להקפיד דווקא בבשר ויין, כמבואר בשו"ע. (סימן תקכ"ט ס"א, ובבה"ל שם בס"ב)

והחילוק בין שבת ליו"ט, דבשבת יש מצוות "עונג", ולכן חייב להתענג במה שחביב עליו, אבל ביום טוב יש מצוות "שמחה", ואין שמחה אלא בבשר ויין. (חדושי החתם סופר שבת קי"א ע"א)

אם חייב לאכול בשר כדי לענג את השבת

בליל שבת אכל דגים עם סלטים ובטרם הגיע למנה העיקרית של הבשר כבר מרגיש ששבע כל צרכו ואינו חפץ לאכול עוד, האם יש חיוב להתאמץ ולענג את השבת באכילת בשר או עוף?

השו"ע (בסימן ר"נ סעיף ב') פוסק שצריך להרבות בבשר ומגדנות כפי יכולתו, וכתב ע"ז המשנ"ב (בסימן רמ"ב בס"ק א') שדברי הגמרא האומרת שיש לכבד את השבת בדגים גדולים וכו', זהו דווקא באותם מקומות שמתענגים ממאכלים אלה, אולם אם אינו מתענג באכילת הדגים אין לו כל חיוב לאוכלם.

ולכן גם בנידון שלנו, אם כבר שבע מאכילת הדגים וקשה לו לאכול את מנת הבשר, אין חיוב בזה ואף ראוי שלא יאכל, כיון שיש חשש שזוהי "אכילה גסה" (וע"ע משנ"ב סי' תקנ"ב ס"ק כ"ג).

סעודה קודם חצות היום

האם ראוי לאכול את סעודת שבת בבוקר, קודם חצות היום?

נחלקו הפוסקים האם צריך להתחיל סעודה שניה קודם חצות היום או שאפשר גם להתחיל בה אחר חצות. בדעת הרמב"ם (פרק ל' הלכה ט') שכתב: "חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה", משמע שיש לאכול דווקא באלו הזמנים, וא"כ סעודת הבוקר היא קודם חצות היום. (מגיד משנה שם וכן הביא בשם ספר העתים)

וכתבו הפוסקים שלכתחילה יש להחמיר בזה. (אור לציון ח"ב פרק כ"א תשובה ד' ושכן משמע מדברי הזוה"ק והאריז"ל) אולם, אם לא הספיק לסעוד קודם חצות היום יכול לאכול גם לאחר חצות, דכך דעת התוספות והגאונים כמובא במ"מ שם.

אמנם המשנ"ב (בסימן רפ"ח ס"ק א') הביא בשם הפרמ"ג שמותר לכתחילה לאכול אחר חצות (ובתנאי שטעם קודם התפילה דבר מה, כדי שלא יחשב לו לתענית) וכן כתב הכף החיים (שם בס"ק א', ובסימן רצ"א אות ב' הביא הכף החיים את הזוה"ק הנ"ל).

ברכה שאינה צריכה כדי להשלים מאה ברכות

אם הביאו לו פירות בתוך סעודת השבת, האם יכול להניחם עד אחר הסעודה כדי לברך עליהם "ברכה אחרונה", במטרה להשלים מנין מאה ברכות, או שיש בזה חשש של "ברכה שאינה צריכה"?

נחלקו בזה השל"ה והמג"א (בסימן רט"ו). לדעת השל"ה יכול להניחם עד אחר הסעודה כדי לברך עליהם ברכה אחרונה, דבשבת מותר לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים למאה ברכות. ואילו המגן אברהם פסק בזה לאסור, כיון שגורם לברכה שאינה צריכה, שהרי אם יאכלם תוך הסעודה לא יברך עליהם ברכה אחרונה.

המשנ"ב (סימן מ"ו ס"ק י"ד) פסק כהמג"א, והבן איש חי (שנה ראשונה פרשת פנחס סט"ז ופרשת ואתחנן ס"י) פסק כהשל"ה. וכן פסק מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (בהליכות עולם ח"ג עמוד צ"ג). אולם בטרם ינהגו למעשה, יש לבדוק, כי פעמים רבות יגיעו בשבת למנין "מאה ברכות" גם בלי לגרום "ברכה שאינה צריכה", כיון שבשבת חסר בסה"כ רק 20 ברכות, ולמי שלא חסר ברכות בודאי שאסור לו לגרום "ברכה שאינה צריכה".

נתינת מאכל למי שאינו מברך

האם מותר לתת מזון או משקה לאדם שאינו מברך תחילה?

בשו"ע (סימן קס"ט סעיף ב') כתב שלא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך. אולם על זה כתבו הפוסקים שאם מזמין לביתו אורח שאינו שומר תומ"צ ואינו מברך על מזונו, יש לחוש שאם לא יגיש לפניו כיבוד, מאכל או משקה, יכול להביא הדבר לידי איבה וחילול השם, לכן רצוי לומר לו בלשון רכה שמברכים, ואם לא יקבל את הדברים, אין בזה איסור.1

ויש עצה שבעל הבית יאכל גם הוא דבר מה, ויברך בקול רם כדי שישמע האורח ויצא יד"ח בכך, דלמאן דאמר "מצוות לא צריכות כוונה", אף על פי שלא נתכוין לצאת, כיון ששמע יצא (בית יוסף סוף סימן רי"ג סעיפים ב'-ג' וע"ע בסימן ס' ס"ד ובסימן תפ"ט במשנ"ב ס"ק כ"ב).

צירוף מחלל שבת לזימון

יהודי שאינו שומר שבת וכדו', האם מצטרף לזימון בברכת המזון?

מבואר בשו"ע (סימן קצ"ט סעיף ג'): עם הארץ גמור מזמנין עליו בזמן הזה. וביאר המשנ"ב (שם ס"ק ב') שאם היו פורשין מהם, היו גם הם פורשין מן הצבור לגמרי.

והוסיף המשנ"ב (שם) שאם מדובר בעם הארץ שאינו מקיים מצות התורה בדבר המפורסם בכל ישראל, כגון שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית, י"א שאעפ"כ מזמנין עליו. ודעת המגן אברהם שבמקרה זה אין מזמנין עליו. וכן סתמו כמה אחרונים. וכ"ש מי שהוא רשע ועובר עבירות בפרהסיא, דאין מזמנין עליו. עכ"ד המשנ"ב. ולכן מחללי שבת אין לצרפם לזימון.

וכתב הביאור הלכה (שם ד"ה מזמנין עליו) דאין לצרפו לזימון, היינו שאין מתחברין איתו לצרפו לזימון, אבל הוא בעצמו בודאי חייב בזימון כשאר ישראל. ונפקא מינה לענין אם היו שלשה כמותו, בודאי מחוייבים לזמן. או אם ישב בחבורה של אנשים כשרים שהיו שלשה בלעדיו, בודאי אין רשאי להפרד מהם ויזמן אתם.

וכן מצטרף אדם זה להשלים זימון בעשרה באמירת "אלוקינו", אא"כ הוא מומר, אינו מצטרף. (שם בביאור הלכה ד"ה עם הארץ גמור)

וכן הורו מרנן הגרש"ז אויערבך והגרח"פ שיינברג זצוק"ל שאם אותו אדם הוא בגדר "תינוק שנשבה", מזמנים עמו אבל אין ראוי לכבדו שיהיה הוא המזמן. (וזאת הברכה עמ' 132) והוסיף מרן הגרשז"א זצוק"ל דבכל אופן יש להשתדל מאד שלא לגרום להם שום צער ועלבון, וכ"ש לא לגרום להם התרחקות מהדת ח"ו, ובזאת יש להתנהג באופן שיהא שם שמים מתאהב, וללכת תמיד בדרכי נועם. (קובץ מבקשי תורה סיון תשנ"ה סימן קס"ג)

ושמענו על מעשה שהיה באחד שלא צירפוהו לזימון, וקם מהשולחן ללא ברכת המזון ונגרם ריחוק גדול.

הזכרת שם השם בזמירות שבת

האם בזמירות השבת יש לומר את שם ה', או שיש לזמרם ללא הזכרת השם?

במקום שיודע שיפסיק באמצע הזמירות אין לו לומר את שם השם במלואו, אולם מעיקר הדין כשיודע שלא יפסיק באמצע הזמירות, יכול לומר את שם השם כראוי, כיון שיש בו פסוקים ושבח לה' יתברך. (עי' סימן רט"ו ס"ק י"ט במשנ"ב בשם ספר חסידים).

סעודה שלישית ורביעית

בימות הקיץ שיציאת השבת בשעה מאוחרת, האם מותר בתוך סעודה שלישית לאחר צאת הכוכבים לאכול כזית חלה ולומר שהוא "לשם סעודה רביעית-מלווה מלכה"?

הבאר היטב (בסימן ש' ס"ק א' בשם האור זרוע) מביא שאם אכל כזית לאחר צאת הכוכבים בתוך סעודה שלישית יוצא ידי חובה, והביאו להלכה מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (חזו"ע שבת ב' עמוד תמ"ז) דבדיעבד יצא כל שנתכוין לצאת בו יד"ח סעודה רביעית. אולם לדעת רבותינו המקובלים יש לאכול סעודת מלווה מלכה אחרי ההבדלה (כה"ח שם ס"ק י"א בשם האריז"ל). ובכל אופן אכילת כזית בסעודה שלישית לשם סעודה רביעית אינה לדעת כל הפוסקים, לכן יש לעשות כן רק בשעת הדחק. (בספר מנורה הטהורה סימן ש' ס"ק א' והתהלה לדוד והתורת שבת שם, כתבו לפקפק על זה).

סעודה שלישית שהתארכה

במקרה שהתארכה סעודה שלישית, כגון בשבת "שבע ברכות", וחלק מהמשתתפים התפללו ערבית לפני שברכו ברכת המזון, האם יכולים להמשיך אחר כך ולאכול עם הציבור. והאם יוסיפו "רצה" בברכת המזון?

לכתחילה לא יתפללו ערבית קודם שבירכו ברכת המזון, כמבואר במשנ"ב (סימן רצ"ט ס"ק ד') בשם המגן אברהם, שלאחר התפילה חייב להבדיל ולא ימשיך לאכול, אף שבשער הציון מביא שיש חולקים וסוברים שמותר להמשיך סעודתו.

ולגבי הזכרת "רצה" בברכת המזון כתב המשנ"ב (בסוף סימן רס"ג ס"ק ס"ז) שאם אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" אינו אומר בברכת המזון "רצה" היות ועשאו חול, וכ"ש אם התפלל תפילת ערבית שלא יזכיר "רצה" בברכת המזון.

סעודה שלישית לפני זמן מנחה

האם ניתן לאכול סעודה שלישית לפני זמן מנחה?

שאלה זו מצויה בשבת בבוקר כאשר בני הבית ממתינים זמן רב לאורחים שהוזמנו לסעוד עמהם, ומכיון שכך קדשו על היין, אכלו פת וברכו ברהמ"ז. לאחר מכן כאשר באים האורחים אוכלים כולם יחדיו סעודת שבת. ונשאלת השאלה, האם יוצאים בני הבית בסעודה זו ידי חובת סעודה שלישית, אף שנערכה הסעודה לפני תפילת מנחה.

אכן לכתחילה יש לאכול את הסעודה השלישית אחר מנחה, כמבואר בשו"ע (סימן רצ"א סעיף ב'), אולם בדיעבד יכולים בני הבית לנהוג כך ויוצאים בזה ידי חובת סעודה שלישית, אלא שעליהם להקפיד לאכול סעודה זו חצי שעה אחר חצות היום, כיון שמרן השו"ע פוסק (שם) שזמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית.

ודין זה הוא אף לבני אשכנז, כמבואר שם במשנ"ב, ורק כשאין אפשרות אחרת, כגון ערב פסח שחל בשבת, הקל המשנ"ב (סימן תמ"ד ס"ק ח') לקיים סעודה שלישית קודם חצות היום, באופן שיחלק סעודת שחרית של פת לשנים.

פינוי השלחן לאחר סעודה שלישית

האם מותר לפנות את השולחן לאחר סיום סעודה שלישית?

נפסק בשו"ע (סימן שכ"ג בסעיף ו'): מדיחים כלים לצורך היום, כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול, אבל לאחר סעודה שלישית אין מדיחין. ועל פי זה יש לומר שהוא הדין שאסור לפנות את השולחן מהכלים שעליו, משום שעושה זאת לצורך מוצאי שבת, ויש בזה איסור הכנה משבת לחול.

אולם אם מפנה את השולחן מחמת שרוצה להמשיך לשבת ליד השולחן וללמוד או לשוחח וכדו', ואין זה נוח ונעים לשבת כך כאשר כלי האוכל ושיירי המזון מונחים עליו, מותר לפנותם, כיון שהוא לצורך השבת. (סימן רפ"ט במשנ"ב ס"ק א' וכן בסימן ש"ב במשנ"ב בס"ק י"ט)

שתייה מכוס זימון בסעודה שלישית לאחר השקיעה

האם מותר לשתות מכוס של ברכת המזון של סעודה שלישית, כשמזמנים בשלושה לאחר השקיעה?

אם עדיין הוא זמן של 'בין השמשות' מותר לשתות, אולם אם כבר הגיע זמן 'צאת הכוכבים' אסור לשתות מהכוס. (כן פסק המשנ"ב בסימן רצ"ט סעיף ה' בס"ק י"ד וכן פסק הבן איש חי ש"ש פרשת ויצא סעיף כ', וכן לדעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שהביא בהליכות עולם להתיר, חזר בו וכתב בחזון עובדיה ח"ב עמוד שצ"ו שיש לאסור כדעת המשנ"ב והבן איש חי).

ואם נוהג תמיד גם בימי חול לזמן באופן קבוע על הכוס, יש להתיר לשתות מכוס הזימון גם לאחר צאת הכוכבים. (משנ"ב שם) ולדעת הבן איש חי (שם) אם דרכו תמיד בסעודה שלישית לברך על הכוס, יכול לשתותו אחר צאת הכוכבים, אף שאין דרכו לשתות בשאר סעודות.