הלכות הבדלה

אשה המבדילה לעצמה

אשה שמבדילה לעצמה, וקשה לה לשתות רוב רביעית יין (ויש שקשה להן לשתות גם רוב רביעית של מיץ ענבים), האם יוצאת ידי חובה?

אין הבדל בדין זה בין איש לאישה, ולכתחילה צריכה לשתות רוב רביעית. ובדיעבד, אם לא שתתה רוב רביעית, המשנ"ב (בסימן רע"א סעיף י"ג ס"ק ס"ד) מביא את דברי המגן אברהם שלמד כן בדעת מרן השו"ע שלא יוצאת ידי חובה אפילו בדיעבד. וכן פסק בחזון עובדיה (שבת ב' עמוד נ"ו). ובשו"ת אור לציון (ח"ב פרק כ' תשובה ז') פסק לבני ספרד שבדיעבד יוצאות ידי חובה אף אם לא שתו רוב רביעית, אלא טעמו טעימה בעלמא.

הריח בשמים קודם הבדלה

מי שהריח בשמים קודם הבדלה (בברכה או שלא בברכה), האם כשיבדיל צריך לשוב ולברך על הבשמים? ומה הדין כשצריך להוציא בהבדלה את שאר בני ביתו?

כיון שהריח בשמים קודם הבדלה כבר השיב את הנפש הכואבת מיציאת השבת, ואינו צריך לשוב ולברך על הבשמים. אולם אם בהבדלה מוציא אחרים ידי חובתם, יש לו לברך עבורם ויחזור להריח בעצמו כדי שיוכל לברך (משנ"ב סימן רצ"ז ס"ק י"ג), ואין הברכה של הבשמים מהווה הפסק, כיון שלצורך ההבדלה הוא.

ואם לא הסיח דעת, כגון שעדיין הבשמים בידו, אינו יכול לברך כדי להוציא את בני ביתו, אלא יברכו הם בעצמם. ואם אינם יודעים, לדעת השו"ע (סימן רצ"ז ס"ה) יברך עבורם, כדין ברכת המצוות. ולדעת המשנ"ב (שם ס"ק י"ג) לא יברך דכיון שהרחת בשמים במוצ"ש הוא רק מנהג החכמים, ואין צריך לחזור אחריו, דינו כברכת הנהנין שלא מוציא אחרים יד"ח אם לא נהנה עמהם.

ואם יש שם בני ביתו הקטנים, גם למשנ"ב מברך עבורם.

הבדלה למי שהוא אונן במוצ"ש

אדם שנפטר קרובו בשבת, ובמוצאי שבת התעסק בקבורתו והיה לו דין "אונן", כיצד עליו לנהוג ביום ראשון בבוקר לגבי הבדלה, לאחר שכבר אכל במוצאי שבת?

לדעת הרמ"א מותר להבדיל ביום ראשון בבוקר, אף שאכל במוצאי שבת. וכן ינהגו בני אשכנז. אולם לבני ספרד, אם אכל בלילה אינו יכול להבדיל ביום ראשון בבוקר, אמנם יכול לברך ברכת 'בורא פרי הגפן' על כוס מיץ ענבים או יין ויהרהר בליבו את ברכת ההבדלה (סימן רצ"ט סעיף ו').

אולם, זה דווקא כשאכל במוצאי שבת אחר הקבורה, אבל אם אכל קודם הקבורה בעודו אונן, לכו"ע מבדיל ביום ראשון בשם ומלכות, כיוון שאכל בהיתר ולא היה מחויב בהבדלה, וכמו שכתב השו"ע (ביור"ד סימן שמ"א ס"ב).

סידור קידושין לזוג שאינם שומרי תומ"צ וטעימתם מהיין

רב שמסדר קידושין לבני זוג שאינם שומרי תורה ומצוות והחופה מתקיימת ביום ראשון בערב, לאחר הברכה על בני הזוג לטעום מהכוס וכאן מתעוררת בעיה הלכתית שהרי בני הזוג עדיין לא הבדילו על הכוס במוצאי שבת, ואסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל (כמבואר בשו"ע סימן רצ"ט ס"א), ודעת השו"ע (שם ס"ו) שמי שלא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל עד סוף יום ג', וי"א שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון, ואם כן איך מותר לתת להם לשתות יין בלא ששמעו הבדלה?

שאלה דומה לזו מתעוררת במקרים רבים, כגון כאשר במוצאי שבת מזמינים נהג מונית שאינו שומר תומ"צ, ובנסיעה במכוניתו נמצא מכשילו בעשיית מלאכה קודם שהבדיל.

וכתב בזה הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הו"ד בספר שולחן שלמה רצ"ט ט"ו) שכל הדין שאסור להכשיל אדם לעשות מלאכה קודם הבדלה, הוא רק באופן שבכוונתו של אותו אדם לעשות הבדלה, אבל אם אינו חושב כלל להבדיל, אין בכך איסור. ודומה הדבר להזמנת מונית בשעת בוקר מוקדמת, שלא נחשב המזמין כמכשיל את הנהג בעשיית מלאכה קודם התפילה, היות ואין בדעתו של נהג המונית להתפלל.

ועוד הוסיף הגרשז"א ונתן טעם אחר להתיר להזמין מלאכה ממי שאינו מבדיל, והוא משום שאפשר לומר שכל חיוב הבדלה הוא למי ששומר שבת, אבל מי שאינו שומר שבת, רח"ל, אין בידו חיוב הבדלה.

ולפי זה מי שחוזר בתשובה ביום ראשון, וקיבל על עצמו מעתה לשמור שבת, אינו צריך להבדיל והרי הוא כגר שהתגייר במוצ"ש.

ולענין השאלה שפתחנו בה, יש לומר עוד שמי שכבר טעם מאכל או משקה במוצאי שבת, שוב אינו יכול להבדיל ביום ראשון, משום כך מותר למסדר הקידושין להטעימם מן היין.

דין זה אמור לבני ספרד, כמבואר בשו"ע (סימן רצ"ט סעיף ו'), ואילו לבני אשכנז שמקילים להבדיל עד סוף יום ג' (משנ"ב שם ס"ק י"ט) ולא חוששים לספק ברכה לבטלה, צ"ל כשני התירוצים הקודמים.

הבדלה קודם תפילת ערבית

האם מותר להבדיל קודם תפילת ערבית, וכגון במקרה שבני ביתו הקטנים רוצים ללכת לישון וכדו'?

מותר להבדיל קודם תפילת ערבית של מוצאי שבת, (משנ"ב סימן תפ"ט ס"ק י"ח). אולם כיון שבשו"ע (סימן רצ"ט סעיף י') פסק שאין לעשות מלאכה לפני שהבדיל בתפילה, טוב שידליק את הנר ע"י אחד מבני הבית הקטנים ויאמר המדליק קודם: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אלא א"כ יש צורך בדבר, שאז יכול לומר "ברוך המבדיל" וכו', ולהדליק את הנר בעצמו.

גם הנוהג לפי ר"ת, יכול להבדיל קודם זמן ר"ת, ובלבד שלא יעשה את המלאכה של ההדלקה והכיבוי.

גדר "חמר מדינה"

מהו "חמר מדינה"?

מבואר בגמרא (פסחים ק"ז ע"א) שבמקום שאין יין מצוי, פעמים שגם משקה אחר דינו כיין, אם הוא 'חמר המדינה', דהיינו שמשקה זה הוא רוב שתיית ההמון בכל יום (מג"א סימן ער"ב ס"ק ו') או שדרך רוב אנשי העיר לקבוע סעודותיהם על משקה זה, כדרך שקובעים על היין במקום שהוא מצוי. (שו"ע הרב שם ס"י).

באופן כללי, משקה משכר כמו בירה, נחשב "חמר מדינה", וסומכים בזה על מה שכתב הביאור הלכה (סימן ער"ב ס"ט ד"ה שמקדשין) בדעת הרמב"ם לענין הבדלה, שאם רוב בני המדינה שותים שכר, נחשב הוא כחמר מדינה אף אם היין מצוי. וביאר בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"כ תשובה י"ט) שאף בירה שחורה נחשבת כחמר מדינה כיון שהיא מבשמת. (קשה, דהחוש מעיד לא כך).

ולגבי משקה ה"ויסקי" כתב בשו"ת אור לציון (שם) שאינו "חמר מדינה", שהרי אין הדרך לשתותו. ומה שרגילים לשתותו בשמחות לא מגדירו כ"חמר מדינה". (משנ"ב סימן רצ"ו ס"ק ט')

ונחלקו הפוסקים האם מיץ תפוזים טבעי וכדו', נחשב "חמר מדינה". בשו"ת אור לציון (שם) ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל (חזו"ע שבת ב' עמוד ת"ח) פסקו שאין זה חמר מדינה היות ואינו מבשם, אולם מרנן הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה מועדים, ח"ב דבר הלכה אות ט"ז) והגרי"ש אלישיב זצוק"ל (שבות יצחק פסח, פרק י"א אות ד'), הורו שמיצים שעיקרם פרי דינם כחמר מדינה, ומשום כך אפשר להבדיל על מיץ תפוזים טבעי וכן משמע במשנ"ב (סימן רע"ב ס"ק כ"ה בשם הברכ"י). ואם מוסיף מעט אלכוהול למיץ התפוזים, אפשר להבדיל עליו לכו"ע.

ומיץ תפוזים וכדו' שעיקרו מים, וכן שאר מיני משקאות תוססים, כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סימן ע"ה) שהם כמים בעלמא דאף ששותין אותם גם בסעודות החשובות ומכבדין בהם, אבל הוא רק כשתיית מים לצמאון ולהתקרר בימים החמים, והכבוד בהם הוא ג"כ רק כשצריכין לזה, והרי גם במים צוננין מכבדין כשצריכין להם.

ולענין קפה, דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל שכל עוד הקפה חם, הוא נחשב כחמר מדינה. ואין חילוק בזה בין קפה נמס לקפה שחור, ובין קפה עם חלב לקפה בלי חלב. (שש"כ פ"ס הערה י"ח-י"ט)

ונחלקו הפוסקים עוד לגבי "תה", אם דינו כחמר מדינה. דעת הגר"ח נאה (קצות השלחן סימן צ"ז בדה"ש ס"ק ח') שאין הוא נחשב כחמר מדינה, משום שאין מנהג להגישו בסעודה במקום יין. ובשו"ת אגרות משה (שם) כתב שאע"פ שלכתחילה אין להבדיל על תה, כיון שאין שותים אותו לכבוד אלא לצמאון, מ"מ בשעת הדחק גדול יש להקל בזה. ומאידך דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ש'תה' נחשב כחמר מדינה לכתחילה. (הלכות שבת בשבת ח"א פ"ו סוף הערה 56)

קידוש והבדלה ב"חמר מדינה"

האם יש הבדל בין קידוש להבדלה לגבי ההיתר של "חמר מדינה"?

יש הבדל בדין "חמר מדינה" בין קידוש להבדלה. נפסק בשו"ע (סימן ער"ב סעיף ט') שאין לקדש על חמר מדינה, אלא א"כ אין יין מצוי בעיר. ולכן, אם שכח לקנות יין או מיץ ענבים בערב שבת, אינו יכול לקדש על חמר מדינה, כיון שיין מצוי בעיר. (ונחשב "מצוי בעיר" גם אם מתבייש לבקש משכנו, או שאין לשכנו יין, או אם הוא במקום שאסור לטלטל. עי' בבה"ל סימן רצ"ו ס"ב ד"ה אם הוא) ולכן יקדש על הפת, יברך "המוציא" ואח"כ יברך את ברכת הקידוש על הפת. וע"ע במשנ"ב (סימן רע"א ס"ק מ"א) כיצד סדר הקידוש על הפת.

ומוסיף השו"ע (שם בשם הרא"ש) שבמקום שהיין אינו מצוי, עדיף לקדש בליל שבת על הפת ולא על 'חמר מדינה', היות והפת באה לצורך סעודת שבת, לכן היא חשובה יותר מהחמר מדינה, ומסיים השו"ע שם: "ודברי טעם הם". ועוד, שהרי לשיטת הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ט הי"ז) אין לקדש כלל בשבת על חמר מדינה (וגם השו"ע לא הכריע בזה להלכה).

ובשבת בבוקר, טוב יותר לקדש על השכר, באופן שיברך עליו "שהכל" קודם ברכת "המוציא", ובזו הברכה שהוא מוסיף קודם הסעודה הוא היכר שהוא לכבוד השבת. כי אם יקדש על הפת, אין כאן היכר כלל, שהרי בבוקר אין אומרים את נוסח הקידוש, ובלאו הכי הוא בוצע. (וע"ע בשו"ע סימן רפ"ט סעיף ב').

אולם בהבדלה, מובא בשו"ע (סימן רצ"ו סעיף ב') שאם אין לו יין מותר להבדיל על חמר מדינה, ולא הזכיר שלא יהיה יין מצוי בעיר (דסומכים על הרמב"ם שלא הזכיר תנאי זה. בה"ל סימן רע"ב ד"ה שמקדשין). ולכן כתבו הפוסקים שבמקום שקשה לו לשתות יין וכדו', מותר לכתחילה להבדיל על חמר מדינה. (אור לציון ח"ב פכ"ב תשובה ב')

מי שקשה לו לשתות יין בהבדלה

מי שקשה לשתות יין או מיץ ענבים בהבדלה, מה יעשה?

יבדיל על יין או מיץ ענבים ויטעם מעט ויתן לשתות רוב רביעית לאחד מהשומעים שיוצא ידי חובה (כמבואר בשו"ע סימן רע"א סעיף י"ד). ועדיף לתת לבנו גדול, ובשעת הדחק סומכין בדיעבד על שתיית קטן שהגיע לחינוך. ואם אין לו בן בגיל זה, יכול לתת לאשתו לשתות רוב רביעית.

מי שאין לו חוש ריח אם יכול להוציא אחרים בברכת הבשמים

תתרן, שאין לו חוש ריח כלל, או מי שהוא מצונן וכעת אינו מריח, האם יכול להוציא אחרים ידי חובה בהבדלה בברכת בשמים?

בשו"ע (סימן רצ"ז סעיף ה') פוסק דמי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים, אלא א"כ נתכוין להוציא ידי חובה את בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך, או להוציא את מי שאינו יודע, שאז יכול לברך ולהוציאם ידי חובתם. וטעם הדבר משום שלברכת הבשמים יש דין כ"ברכת המצוות" ולא כ"ברכת הנהנין".

אולם אם כל השומעים גדולים ויודעים לברך בעצמם, יברכו הם על הבשמים, ולא המבדיל.

אמנם, המשנ"ב (שם בס"ק י"ג) כתב שאין לברכת הבשמים דין של "ברכת המצוות" אלא דין "ברכת הנהנין", ומשום כך אינו יכול להוציא אחרים בברכתו אם אינו נהנה אז בעצמו, ואינו יכול להוציא אף למי שאינו יודע לברך. אבל עבור בני ביתו הקטנים יכול לברך, כדי לחנכם במצוות.

מנהג הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה

נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה. האם יש מקור למנהג זה?

המקור למנהג הנשים שלא לשתות מכוס של הבדלה הוא בדברי המשנה ברורה (סימן רצ"ו סק"ו) שם מביא בשם המג"א שכשהאיש מבדיל והאשה יוצאת ידי חובה אין לתת לה לשתות.

ומקורם של דברים הוא מהשל"ה (מס' שבת פרק תורה אור אות צ"ט) שם כתב בשם ספר תולעת יעקב (סוד מוצאי שבת, אות כ"ב) ע"פ מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מ' ע"א) שעץ הדעת של גפן היה, ואמרו חז"ל (בראשית רבה פי"ט ס"ה) מלמד שסחטה ענבים ונתנה לו. והם סורי הגפן נכריה קובעת כוס התרעלה כוס חמתו, וכנגד זה בא לאשה דם נידות סוד הזוהמה שהטיל הנחש בחוה. ולפי שנתכוונה להבדיל מאדם על ידי היין, אין הנשים טועמות יין של הבדלה. עכ"ל. עיי"ש. וכן הביא בכף החיים (בסימן רצ"ו סעיף א').

ובספר לקט יושר לתלמיד התרומת הדשן (ח"א או"ח עמוד נ"ז ענין ג') הביא שרבו היה נותן לאשתו, לבנותיו ולכלותיו לשתות מכוס של הבדלה.

עמידה או ישיבה בהבדלה

האם ראוי לעמוד או לשבת בהבדלה?

בני ספרד נוהגים כדעת השו"ע (סימן רצ"ו ס"ו) לשבת בהבדלה משום הקביעות כיון שאחד מוציא את כולם, ובני אשכנז נוהגים כדעת הרמ"א לעמוד בהבדלה כיון שליווי המלך צריך להיעשות בעמידה, וכך היה נוהג החפץ חיים (עדות בנו המובא בספר החפץ חיים הרב ישר ח"ג עמוד תתקי"ג) ויש מבני אשכנז בעיקר הליטאים הנוהגים לשבת וכדעת הגר"א שהכריע כהשו"ע. וכן נהג החזו"א (מעשה איש ח"א עמוד קכ"ח).

ויש להדגיש כי אם אחד מבני ספרד נמצא אצל בני אשכנז, אין לו לשבת כיון שה'קביעות' אז היא באופן שכולם עומדים ולא כשחלק יושבים וחלק עומדים, מלבד "אל תפרוש מן הציבור". וכן להיפך, אם נמצא בן אשכנז אצל בני ספרד, ישב איתם וישמע ההבדלה. (יעוי' בסימן רע"א במשנ"ב ס"ק מ"ו ובשעה"צ אות נ"א).

נשים בעשיית הבדלה

האם אשה יכולה להוציא אחרת ידי חובה בהבדלה?

בשו"ע (סימן רצ"ו סעיף ח') הביא מחלוקת האם נשים חייבות בהבדלה או שמא זו 'מצוה שהזמן גרמא', ולהלכה נפסק שאשה חייבת בהבדלה, דבדיני שבת איש ואשה שוין, דאיתקש "זכור" ל"שמור", וכיון שחייבת יכולה להוציא ידי חובה את חברתה, שהרי חיוביהן שווים.

ואם האישה שרוצה להבדיל כבר הבדילה לעצמה, תלוי אם חברתה הרוצה לצאת ידי חובה יודעת להבדיל או שאינה יודעת, שאם יודעת להבדיל לא תוכל להבדיל עבורה, אולם אם אינה יודעת להבדיל מותרת להבדיל עבורה, אף אם כבר הבדילה לעצמה. (סימן רע"ג ס"ד וסימן רצ"ו במשנ"ב ס"ק ל"ו).

אמירת "ברוך המבדיל" באמצע סעודה שלישית

האוכל סעודה שלישית ובתוך הסעודה יצאה השבת, האם מותר לומר "ברוך המבדיל" ולעשות מלאכה, והאם יוכל אח"כ לומר "רצה" בברכת המזון?

לכתחילה אין לעשות כך ולומר "ברוך המבדיל" באמצע סעודה שלישית. ושני טעמים לדבר: א. כיון שיפסיד את אמירת "רצה", כמבואר במגן אברהם מכיון שכבר הוציא את השבת אינו יכול לומר עוד "רצה", דהוי 'תרתי דסתרי'. ב. לכתחילה יש להבדיל בשם ומלכות בתפילה או על הכוס ורק אז לעשות מלאכה, ולכן אין להבדיל באמירת "ברוך המבדיל" אלא רק במקום צורך.

ולכן, הנכון לסיים את הסעודה ולומר "רצה" בברכת המזון, ולאחר מכן יאמר "ברוך המבדיל" בשם ומלכות בתפילה או בהבדלה.

ובשעת הצורך יאמר "ברוך המבדיל" ויוכל לעשות מלאכה, אך לא יאמר "רצה" בברכת המזון. (סימן רצ"ט סעיף י' ובבית יוסף שם, וברס"ג ס"ק ס"ז במשנ"ב).

הבדלה על הכוס קודם תפילת ערבית

בימות הקיץ השבת יוצאת בשעה מאוחרת ולאחר שיחזור מתפילת ערבית ילדיו הקטנים כבר ירדמו ויפסידו את שמיעת ההבדלה, האם יכול להבדיל על הכוס קודם התפילה?

מותר לעשות הבדלה קודם תפילת ערבית כמבואר במשנ"ב (סימן תפ"ט ס"ק י"ח). אולם לגבי הדלקת הנר יש לדון על פי המבואר בשו"ע (סימן רצ"ט סעיף י') שלא לעשות שום מלאכה קודם שהבדיל, ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר: "ברוך המבדיל בין הקודש ובין החול".

ולכן בענינינו כשרוצה להבדיל קודם התפילה, ידליק אחד הילדים אם אפשר את הנר ולא המבדיל כיון שלכתחילה אם לא הבדיל בתפילה לא יעשה מלאכה. (לחוש לדעת הרי"ף והרמב"ם כמבואר בב"י שם, ולילדים אפשר לכתחילה להקל כדעת הראשונים המקילים ע"י אמירת ברוך המבדיל בין קודש לחול).

ברכת "בורא מיני בשמים" על בושם

האם אפשר לברך "בורא מיני בשמים" על בושם נוזלי המצוי בימינו?

בשו"ע (סימן רט"ז ס"ב) פסק שעל עשבים שיוצא מהם ריח טוב מברך: "בורא עשבי בשמים", ועל מיני עצים שיוצא מהם ריח טוב מברך: "בורא עצי בשמים", ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב יש לברך: "בורא מיני בשמים".

וכתבו פוסקי זמנינו שהבושם המיוצר כיום אינו טבעי מעצים או עשבים, אלא נוצר על ידי הפרדות כימיות ומשום כך אין לברך עליו "בורא עשבי בשמים", או "בורא עצי בשמים". אולם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (חזו"ע ברכות עמוד שי"ג) וכן האור לציון (חלק ב' פרק י"ד תשובה ל"ח) פסקו שאפשר לברך על מי הבושם "בורא מיני בשמים".

ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שש"כ פס"א הערה ל"ב) ומרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אבני ישפה ח"ב סימן ט"ז) כתבו שאין לברך על מי הבושם היות ואינו מריח מברייתו.1

ומ"מ אם מברך יש לברך על דבר שיש לו עיקר ולכן יש לברך על נוזל הבושם מתוך הבקבוק ולא ממה שכבר נמרח על הגוף, או שיתן בידו ממשות של טופח על מנת להטפיח ועל זה יברך.

ועל 'מטהר אויר' פשוט שאין לברך, היות ועיקרו להעביר ריח רע. (סימן רי"ז ס"ב)

ברכת "בורא מאורי האש" על נורת פלורוסנט

מדוע אי אפשר לברך ברכת "בורא מאורי האש" על הדלקת נורת פלורוסנט?2

בהדלקת נורת פלורוסנט3 בשבת יש איסור דאורייתא של 'הבערה', מחמת שיש בנורה זו שלושה חוטי להט, אך מכיון שכל חוטי הלהט כבים מיד לאחר ההדלקה, ואין האש נשארת אלא מפעילה את הפלורוסנט ומיד נכבית,4 לכן אי אפשר לברך על נורת הפלורסנט "בורא מאורי האש".

ולברך על נורת אגס ברכת "מאורי האש" שהאש שבה קבועה,5 לבני ספרד אין לברך כמבואר בשו"ע (סימן רח"צ סט"ו) שנר הנתון בתוך כלי כדי שהנר שלא יכבה, או נר הנתון בתוך אספקלריא, אין מברכין עליו עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. ובני אשכנז מקילים בכך וסוברים שבאספקלריא של זכוכית נחשב "רואה את השלהבת" ויכול לברך עליה, ויש להם על מה שיסמוכו כמובא במשנ"ב (שם ס"ק ל"ז ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספר מאורי אש פ"ה ענף א').